איימי (סיפור על וואן דיירקשן) 2 פרק י"א: תכנון חתונה

#מנקודת מבטו של הארי:

צפיתי בטלוויזיה בבית, לא יודע מה אמורים לעשות עם ילדים בזמן החופשי. הרי לוקס לא אוהבת דברים כמו משחקי כדור או סרטים יפים, איך אני אמור לבלות איתם?. אני יודע שקצת בלבלתי את כולם עם ארוחת-הערב עם ליזי- אך סיפרתי מה אני מרגיש. זו בעיה, אני מרגיש אליה משהו חזק ולאיימי גם, אך איימי תפוסה עם ילדים אז אני אלך עם ליז. מקווה שאני לא אתאהב במישהי אחרת כי אז ברצינות אני ארגיש פיצול אישיות. נאנחתי על הכורסה, מסמס לליז לשאול לשלומה.
"אני בסדר, אתה רוצה להיפגש היום?" היא כתבה לי.
"אני עסוק, בייביסיטר על היילי וסת'" השבתי לה עם כמה נקודות.
"אתה שומר עליהם או הם עליך?" היא הוסיפה צחקוקים בכתב.
"גם וגם" עניתי לה וחייכתי.
"טוב, המשפחה שלי נוסעת לדודים שלנו לשבוע הקרוב אז נתראה בשבוע הבא?" היא שאלה.
"בטח, נקבע משהו. אוהב אותך" כתבתי. לא הייתה תשובה, נבהלתי. לפתע צלצול שהרעיד את הטלפון שלי, גרם לי לחייך.
"ברור, גם אני אוהבת אותי. סתם! מאוהבת בך מושלם שלי" היא הוסיפה לבבות ללא הפסקה, ממש עשתה לי את היום.
"הארי, אנחנו יכולים לעשות משהו היום?" סת' התיישב לידי על הספה, שם את כפות-ידיו הקטנות על ברכי.

"מה אתה רוצה לעשות?" העברתי לערוץ הספורט.
"אולי…" הוא חשב.
"אנחנו יכולים ללכת לגן-החיות?" היילי צצה משום-מקום.
"היי, איפה החבר שלכם?" חיפשתי אותו עם עיניי.
"הוא הלך לבית שלו" סת' חייך, צבטתי את לחייו והיילי התיישבה ממידי השני.
"אז הולכים בבוקר לגן-החיות?" עטפתי את שני גופיהם הקטנטנים בזרועותיי, הם צחקקו והנהנו בראשם.
"או-קיי" קמתי וקראתי ללואי, הסברתי לו מה עושים מחר. בכל מקרה החזרות מחר בערב, יהיה נחמד לבלות יום-כיף עם ילדים בגילה של לוקס.
"אז צריך לקחת להם חטיפים, סוודרים…" לואי החל לחפש דברים במטבח.
"אבל מה נעשה היום? אנחנו הרי צריכים ללכת לישון עוד מעט" היילי הסבירה, עוקבת אחריי למטבח.
"אין בעיה, נדאג לזה מחר. ניקח אותם מחר ונבלה איתם- אין על הילדים האלו" אמרתי ולואי הכניס פופקורן למיקרוגל. התיישבתי על הספה, צועק ומעודד כל פעם שנכנס גול לשער הקבוצה הנכונה.

#מנקודת מבטה של איימי:

לאחר כל התכנונים שתיקה מביכה וארוכה, פשוט התרכזנו באוכל ולא אחד בשני.
"אז למה שלא נתחתן בכל המקומות שאמרת?" נייל שאל ונגס בקינוח שהזמין.
"מה זאת אומרת? איך אפשר להתחתן בכלל בכמה מקומות?" התבדחתי, חשבתי שהוא מתבדח גם.
"כמה ימים לפני, כמה ימים אחריי.." הוא מלמל.
"אתה לא רציני" חייכתי חיוך מאודן לאוזן.
"אני תמיד רציני" הוא אמר והביט בי במבט מוזר.
"לא דוגמה טובה" נאנחתי.
"נכון…" הוא אמר, "לא נורא- אז קבענו" נייל אמר.
"אתה יודע שאתה לא חייב. כלומר, אני רוצה מאוד- יותר מכל- אך אני לא בטוחה שאתה רוצה".
"מה גורם לך להגיד את זה?" תמיהה התנוססה בעיניו. "אני רוצה! מאוד אפילו".
"אבל לא מהסיבות הנכונות" נאנחתי.
"מהסיבות הכי נכונות והכי טובות שיש- אני אוהב אותך" הוא התחנן לאמון שלי.
"אז תסתכל לי בעיניים ותאמר שאתה היית מתחתן איתי גם אם לא היו לנו ילדים" היא הביטה בי, העיניים היפות ביותר שראיתי מימיי- היא פשוט מושלמת, איך היא יכולה לפקפק בזה?.טוב נו, אני מניח שבשביל זה אני פה- כדי להזכיר לה את זה כל יום. הזדקפתי ושלחתי את ידיי לעטוף את שלה, מביט לה בעיניים- ישירות לעיניה מלאות-החן. "אני הייתי מתחתן איתך גם אם לא היו לנו ילדים, גם אם לא היינו מאורסים כבר או אפילו לא אם היית כזו מושלמת ומדהימה" חייכתי, אך היא נדהמה. ממש נפעמה.
"אתה באמת חושב שאני מדהימה ומושלמת?" היא תהתה, משחקת עם המזלג באוכל ומחייכת לרצפה.
"אם לא הבהרתי את זה עד עכשיו" נאנחתי.
"אתה יודע, טבעת-האירוסין הזו מחמיאה לי מידי! אני אוהבת להסתכל על זה כל היום" היא נאנחה, מנסה להתחיל שיחה חדשה. צחקוק קל יצא מפי באנחה, מכניס את היד אל כיס הג'ינס ומוציא את הטלפון שלי- הוא בדיוק צלצל. הארי.

"היי הארי" נאנחתי, מה הוא רוצה עכשיו? עכשיו הוא מפריע לי?. שמתי אותו על רמקול כדי שאשתי לעתיד תשמע. "אשתי לעתיד", מילים אלו מצטלצלות יפה ביחד, כמו שני אקורדים בגיטרה שהופכים לשיר.
"ניילר תשמע, מחר בבוקר אני לואי והילדים יוצאים לגן-החיות בסדר? לכם יהיה את כל הבוקר לעצמכם" הוא אמר, מקולו היה אפשר לשמוע שהוא מחייך חיוך אידיוטי כמו בדרך-כלל.
"אתה מתרגש מלבלות בגן-חיות?" חשדתי באותה נקודה.
"לא, לבלות עם היילי וסת'! ברור…" הוא התייחס לנושא כמובן מאליו.
"אתה נהנה לבלות עם הילדים שלי? רק שלא תהנה גם מאשתי לעתיד" חייכתי, איימי מיד בעטה בי מתחת לשולחן, מסתכלת עליי במבט מזהיר.
"אל תדאג בקשר לזה- לפחות לא עכשיו- אני תפוס!" הוא אמר.
"ליז, אתה מתכוון" איימי אמרה כדי לברר שהכול בסדר.
"גם, ואני גם סוחב את סת' על הגב. אני תפוס! הגב שלי תפוס" הוא התעצב.
"אוי, אבל אתה תשרוד" צחקתי.
"לא, הוא רק נראה קטן! הוא כבד בטירוף!" הארי נשמע כבד-נשימה, כאילו רץ ריצה ארוכה ביותר ומתקשה למצוא אוויר.
"לוקס בטח מקנאה" איימי צחקקה.
"האמת, איימי, יותר כמו היילי מקנאה" הוא אמר. יכולנו לשמוע את לואי מתפוצץ מצחוק ברקע.
"קרה משהו ללואי?" שאלתי.
"היילי קופצת לו על הבטן ומדגדגת אותו, העניינים מתחממים פה" הארי צחק.
"מתחממים?!" איימי השתנקה מהשוקולד שהיא הזמינה לקינוח, חשבה מחשבות לא תמימות בכלל.
"לא, לא מתחממים! איכס איימי" הארי אמר, "הראש הכחול זה המומחיות שלי".
"מה שתגיד, רק תשכיב אותם לישון בעוד רבע שעה אוקיי? אנחנו נבוא עוד בערך חצי שעה" איימי נשמעה מודאגת, ממש כמו אמא וותיקה.
"אחלה, להתראות!" הוא צעק וניתק בזמן שסת' צרח משהו כמו "עוד פעם!".
"טוב, אז שנבקש חשבון?" איימי שאלה, מתארגנת לצאת.
"היי, לאן את חושבת שאת הולכת- 'אשתי'?" קראתי לה וקרצתי לה בהתחכמות.