איימי (סיפור על וואן דיירקשן) 2 פרק י"ד: משולש אהבה

#מנקודת מבטו של זאיין:

די נהניתי ב'דייט' הזה, לילי די נחמדה. היא נראית די רגילה, אך מתרגשת יותר מידי להיות איתי. מה מיוחד בי? אני רק זאיין מאליק, רק זאיין מברדפורד. היא המשיכה לשאול אותי על הקשר שלי עם פרי ועל אם אני ממש אוהב אותה: כמובן שעניתי 'כן'.
"להתראות" היא אמרה, "אני איאחר לבית-הספר". היא קמה מכיסאה, לקחה את תיקה ונישקה אותי על הלחי. הייתי המום.
"ביי" חייכתי קצת, היא לא כזאת נוראית כמו שדמיינתי, היא די נחמדה.
"הנה המספר שלי" היא השאירה לי פתק. "היה נעים, נתראה". היא קפצה משמחה ורצה בחיוך, מנסה לתפוס מונית. חייכתי- הסתכלתי עליה לאורך כל דרכה, לראות שהכל בסדר איתה ולפתע חשכו עיניי. פרי, נעמדה מחוץ לחלון המסעדה ומזילה דמעה.
יצאתי אליה, אך לפני שיכולתי להגיע אליה היא הלכה, חברות הלהקה שלה גררו אותה לאיזו חנות מטופשת.
"פרי" מלמלתי, הייתי המום.

#מנקודת מבטה של פרי:

עיניי מטעות אותי, זה חייב להיות זה!. זאיין, ואחרי כל מה שעברנו יחד…
"פרי מה קרה?" ליי-אן שאלה בזמן שהתיישבנו כל הבנות בפאב הסמוך לבית-הקפה.
"כלום" אמרתי, מסמנת לברמן לבוא לכיווני ומזמינה משהו חזק. חייבת לשכוח, חייבת להסיר את הכאב מגופי.
"אוקיי, עכשיו ברצינות?" ג'סי וג'ייד התעצבנה, "דברי!".
"זאיין".
"בעיות בנים?" ג'ייד נאנחה, "הייתי שם…".
"ראיתי אותו עם מישהי אחרת בבית-הקפה הסמוך, היא נישקה אותו בלחי" ידיי כיסו את פניי המאופרות, אני מרגישה מוזר, כאילו אני חסרת יכולת לדבר. משהו חסם אותי, משהו שנקרא קנאה.
"בלחי זה לא רציני, היא בטח ידידה" ליי-אן הרהרה.
"שמעתי וראיתי את כל הידידים והידידות שלו, לא את זו. היא אחרת, שונה, הפנים שלה חדשות לי" התעצבתי. ראשי נשכב על השולחן, ידי נוגעות בכוס המשקה החריף שקיבלתי. שתיתי לגימה, ואז עוד אחת כי הכאב לא עזב אותי. מה קורה פה? החדר החל להסתובב והאווירה הייתה יותר שמחה- הרגשתי מוזר אך לא כאב לי כל-כך.

#מנקודת מבטו של ג'סטין:

"וואו, התחמקנו מהם אני חושב" התחבאתי מאחורי קיר של בניין השירותים. המעריץ שביליתי איתו, מאט, התנשף ועודד עוד ריצה כזו.
"אתה בסדר סת'? היילי?" הארי דאג להם, הם ממש כמו הילדים שלו- אולי הם הילדים שלו?.
"כן" היילי חייכה ונישקה אותו נשיקה קטנה על הלחי- נשיקה שהעלתה חיוך על פניו.
"תודה לך נסיכה קטנה" הוא דגדג אותה והיא צחקה.
"הארי, איפה הטלפון שלי?" לואי שאל, מרושש את כיסיו ומחפש אותו בכל מקום.
"שם!" צעקתי, מצביע על טלפון שחור שנפל כנראה בדרך כמה מטרים מאיתנו, ואם נזוז כדי לקחת אותו הפפראצי ייראו אותנו.
"אני אביא אותו" הארי מיהר אך משהו עצר אותו, נתפס לו השיער במסמר שהיה דבוק לקיר בלי תכלית מסוימת.
"והנה היתרון בתלתלים" לואי צחקק.
"שתוק לואי!" הארי התעצבן והחל לשחרר אותו. לואי שם את כובע הקפוצ'ון שלו על ראשו ורץ במהירות- לופת את הטלפון שלו ומסתתר איתנו. "לקחתי אותו!".
"יש, השתחררתי" הארי עודד את עצמו.
"מה נעשה עכשיו? איך נצא?" סת' התעצבן במקצת, אצבעותיו משחקות אחת עם השנייה. "רציתי לראות ג'ירפות…".
"נראה ג'ירפות סת', תהיה סבלני" ג'סטין עודד אותו.
"הארי ולואי יתקנו את המצב, נכון?" היילי אמרה בתקווה.
"בטח קטנטונת" לואי חייך אליה, "ואני יודע איך".