איך אתה מצפה ממני לאהוב אותך? – פרק 1

ג'ולייט הייתה נערה מתבגרת יפיפייה. הבעיה הייתה שאיפה שהיא נמצאת, ללא מעמד חברתי גבוה, היופי אינו נחשב. המקום הזה היה כיתת המחוננים, בבית הספר 'סמארט'. זה די מוזר שמתחשבים במעמד חברתי בכיתה שכזו.

אבל ג'ולייט הייתה מוגדרת כחנונית, בזמן שהילד שגרם לליבה לפעום בקצב לא סדיר, היה נמצא תחת ההגדרה מקובל חברתית. "ג'ולייט איך זה להיות חנונית כיף?" אמר ג'ייק שהוא סטיגמה מהלכת של בריון, לפני שהספיקה להוציא תשובה שנונה מהפה ג'ייק התפרץ וצעק "אני יענה בשבילך, לא!!!".

זאיין הילד שגרם לליבה לפעום כל כך חזק רק הסתכל מן הצד, הייתה בתוכה תקווה שיום אחד יעצור ויגיד 'שלא תעז לדבר ככה לנערה שאני אוהב'. אבל זה אף פעם לא קרה. "בוקר טוב, ג'ולייט" אמרה רובין חברתה הטובה של ג'ולייט. "בוקר טוב" השיבה ג'ולייט לבינתיים רובין התיישבה ליד ג'ולייט "אז מה את עושה?" שאלה רובין את ג'ולייט "מחכה שהמורה יבוא, כדי שנוכל להתחיל בשיעור כמובן" אמרה ג'ולייט ונאנחה.

זאיין אהוב ליבה של ג'ולייט, גם הוא היה בעל רגשות כלפיה אך לא היה לו את האומץ. למה שילדה חכמה כמוה תאהב אותו, חוץ מזה הוא לא רצה לקחת סיכון ולאבד את המעמד החברתי שלו. אבל הוא אהב אותה היא הייתה בשבילו אוויר לנשימה, אך מתי שהיה עם חבריו הוא התנהג בדיוק כמוהם. צחק עליה ללא היכר, אבל מבפנים תקפה אותו תחושה מרה. והוא היה יכול לשמוע את עצמו צועק מבפנים, 'איך את מעז לעשות זאת? אתה אוהב אותה'.

"זאיין אתה בא? המורה נכנס לכיתה" אמר ג'ייק, חברו של זאיין "כן, כן אני בא" אמר וניסה שלא לחשוב על ג'ולייט. כל התלמידים נכנסו לכיתה, והמורה החל ללמד. אך זאיין היה מרוכז ביופייה של ג'ולייט, ג'ולייט ניסתה להתעשת ולהתעלם ממחשבות האהבה הטיפשיות הרצות בראשה, בנוגע לזאיין. זה לקח לה מספר שניות. המורה החל לשאול שאלות וג'ולייט ענתה ברצף, מבלי להתבלבל אפילו פעם אחת. זאיין הוקסם מחוכמתה, לו רק הייתה שלו אבל למה לה היא יכולה למצוא משהוא הרבה יותר טוב, הרבה יותר חכם.

לאחר שהשיעור נגמר, ג'ולייט הלכה לכיוון הלוקר ואחזה בספרייה. היא התנגשה בזאיין, ספרייה נפלו על הרצפה היא החלה להרים אותם. זאיין רצה לעזור לה יותר מכל דבר, אך ידע שחבריו מסתכלים עליו. "תסתכלי לאיפה את הולכת?" אמר זאיין ודרך על אחד מהספרים. הוא חייך אל חבריו, אבל בפנים כל מה שרצה לעשות זה להתחנן לסליחתה של ג'ולייט, לומר לה שהוא אוהב אותה יותר מכל דבר, ולנשק את שפתיה האדמדמות והיפות לחבק אותה ולעולם לא לשחרר.

"אני פשוט טיפשה" מלמלה ג'ולייט 'מתאהבת רק במי ששונא אותי' אמרה לעצמה רק אם יכלה להוציא את האהבה הזאת מהמערכת. אבל היא לא יכולה' היא הכניסה את הספרים שלה ללוקר, זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהדברים האלה היו קורים בינה לבינו.

כל מגע, כל היתקלות, תמיד היו מובילים לכעס, מלחמה מזויפת, ג'ולייט הייתה כנועה היא לא הצליחה לעמוד על שלה, לא מתי שזה הגיע אליו.

ג'ולייט רצה לשירותים, היא לא רצתה להתמודד עם כל מה שקרה. כשהיא הגיעה לשם היא נעלה את עצמה באחד התאים, היא פשוט ישבה שם,נרגעה נשמה עמוק והדפה את השליליות בכול כוחה, "אני שונאת לאהוב אותו" לחשה ג'ולייט.

היא יצאה מן השירותים כאשר היא הגיעה למסדרון, היא שמה לב כי המסדרון ריק. השיעור כנראה התחיל, זוהי הפעם הראשונה שזה קורה לג'ולייט. ג'ולייט התחילה ללכת במהירות לכיוון הכיתה. לפתע היא הרגישה שמישהו זוג ידיים על מותנייה, מישהו אחז בה והכניס אותה לתוך חדר צפוף ג'ולייט הדליקה את האור והבעת הלם התלבשה על פניה.

-המשך בקרוב ♥-