איך אתה מצפה ממני לאהוב אותך? – פרק 4

לפני שאני מתחילה עם הפרק אני ממש מצטערת שלא יצא לי להעלות פרקים פשוט הייתי אצל דודים שלי ולא הייתה לי שנייה לנשום =[ אבל עכשיו חזרתי ואני ינסה להעלות פרק אחד משני הסיפורים ביום

—————————————————————————-

זאיין החליט להישמע להוראתו של ניק. הוא התחיל ללכת וניק כבר היה מרוחק ממנו, זאיין רק קיווה שג'ולייט בסדר, הוא הצטער על כל מה שגרם לה, הוא אהב אותה אבל נתן לה הרגשה כאילו הוא משחק בה. אולי עדיף לה בלעדיו אולי הוא החל להיות מטרד בחייה של ג'ולייט. כאשר הוא הגיע לבית הספר הוא ראה את רובין נועצת בו מבט זועם, היא הייתה רותחת מזעם. זאיין ניגש לרובין ואמר "אני מניח שאת תדברי עם ג'ולייט, תמסרי לה את סליחתי ותגידי לה שאני ממש מצטער על הכול". "למה אני צריכה לעשות את העבודה השחורה שלך? כי היא לא רוצה לראות אותך? לא פלא אתה היית מסכים? אתה הורס לה את החיים, תתרחק ממנה ומהר. כי לי נמאס, להסתכל עליה מהצד בוכה, שבורה, כואבת. וכל הסבל הזה, נגרם בגללך. אז תשכח מזה, תשכח ממנה" אמרה רובין בכעס, המילים של של רובין כאבו לזאיין כמו דקירות סכין בגופו הוא ידע שהיא צדקה. הוא הסתובב והלך לכיוונו של ג'ייק.

ג'ולייט נשכבה על מיטתה, היא הרגישה נבגדת. היא לא רצתה לראות את פניו ונשיקותיו החלו להיות בעלות טעם מר בגלל כל הכאב המר שהיא עוברת בזכותו. ישבה והריצה בראשה כל רגע שעברה איתו. היא החלה לבכות איך הכול השתנה, כל כך הרבה. היא רק רצתה לחזור אחורנית, לפני שהכול התחיל. אולי יהיה לה, פחות כאב בלב. כל מה שנשאר לה, זה זיכרונות, הם היו מלאים בטוב אך גם הזכירו לה כמה כאב נגרם לה גם לפני שנישקה אותו וגם אחרי.

זאיין ישב לצידו של ג'ייק, זאיין הפך עצבני לאחרונה כאשר הוא בסביבתו של ג'ייק. ג'ייק היה מכשול עצום בדרכו של זאיין הוא רצה לספר לו על ג'ולייט, אך הרגיש מחסום. "זאיין, זאיין, אחי הכול טוב?" אמר ג'ייק "כן, כן אני בסדר" אמר זאיין "בזמן האחרון אתה מתנהג מוזר מה יש לך?" אמר ג'ייק. " אני מתנהג מוזר על מה אתה מדבר" אמר זאיין.

רובין ידעה שסוף היום מתקרב, והחליטה ללכת מוקדם יותר לבקר את ג'ולייט. היא יצאה מבית הספר, ורק קיוותה שזאיין לא יבקר את ג'ולייט, הוא היה כמו רעל לג'ולייט. כאשר היא הגיעה לביתה של ג'ולייט, היא נכנסה לחדרה של ג'ולייט. היא מצאה אותה בוכה "ג'ולייט למה את בוכה?" שאלה רובין, "אני לא בוכה" אמרה ג'ולייט תוך כדי ניגוב דמעותיה מפניה. "זה בגלל זאיין נכון? הכלב הזה" אמרה רובין, "אל תדברי עליו ככה, את לא מכירה אותו" הגנה ג'ולייט על זאיין תוך כדי הבכי שלה. "ג'ולייט, מה היה ביניכם?" שאלה רובין, קולה נעשה רציני וכך גם פניה. "אני וזאיין, לא היה בינינו שום דבר" אמרה ג'ולייט. היא הייתה שקרנית גרועה, היא הצטערה על כך. כי ידעה שרובין יכולה לחשוף את כול שקריה, במספר שניות. "מה היה בניכם?" חזרה רובין על שאלתה בקול רם יותר "את רוצה לדעת מה היה בינינו, טוב זוכרת שאמרתי לך שאני אוהבת את זאיין, אז מתברר שגם הוא רוצה אותי, והוא נישק אותי למחרת הוא התעלם ממני פשוט לא שם עליי. התעצבנתי עליו, כל הקטע עם הכדור היה בטעות ודי באשמתי. אני באמת צריכה להתחיל להקשיב בשיעורי ספורט. אחרי שיצאתי מהשיעור, זאיין רדף אחרי ואז אמרתי לו שאני לא רוצה לראות אותו יותר" ענתה ג'ולייט על שאלתה של רובין. רובין הייתה מופתעת אך לא בצורה רצינית היא חשדה שקורה שם משהו.

בזמן שרובין ניהלה שיחה עם ג'ולייט. זאיין היה עסוק בלדבר עם ג'ייק. הם כבר היו בשער בית הספר, זאיין החליט שהגיע הרגע הוא יספר לג'ייק. "ג'ייק יש משהו שאני צריך לספר לך" אמר זאיין, "מה?" שאל ג'ייק. "אני, אני…." אמר זאיין, "אתה…" אמר ג'ייק בניסיון להשלים את דבריו של זאיין. "אני מאוהב בג'ולייט" אמר זאיין, הבעתו של ג'ייק לא הייתה מופתעת, אלא אותה הבעה שהייתה לו לפני שזאיין סיפר לו את זה. "אני יודע" אמר ג'ייק, "מה, אם אתה יודע אז למה לא אמרת לי?" אמר זאיין. "זאיין, אני מכיר אותך מגיל 10. באמת לא ציפית שאני יקלוט, איך אתה בוהה בה כל הזמן, איך אתה מוקסם מכל דבר שהיא אומרת. וחוץ מזה, ציפיתי שתהיה מספיק גבר כדי להגיד לי את זה עצמך. אמר ג'ייק "טוב זה כבר לא משנה עכשיו" אמר זאיין. "למה?" שאל ג'ייק, "כי התייחסתי אליה כמו סמרטוט, אמרתי לה שאני רוצה אותה. אבל התעלמתי ממנה, כל פעם שאתה היית בסביבה. כי חשבתי שתפסיק להיות החבר הכי טוב שלי, בגלל שאני עם ג'ולייט" אמר זאיין. "אחי אם אתה אוהב אותה לא אכפת לי, אני אפילו שמח בשבילך, אבל אתה חייב לדבר איתה לנסות להציל את זה" אמר ג'ייק. "וואו לא חשבתי שזה יימצא חן בעינייך, טוב כדאי שאני אלך לג'ולייט" אמר זאיין והחל ללכת לכיוון השני "בהצלחה" אמר ג'ייק והמשיך ללכת לביתו.

לבינתיים רובין כבר הלכה מביתה של ג'ולייט. זאיין הגיע לדלת ביתה של ג'ולייט, ג'ולייט פתחה את הדלת. כאשר ראתה שזה זאיין טרקה את הדלת, הוא תקתק שוב והתחנן בפניה לדבר איתו לחמש דקות בלבד. ג'ולייט יצאה מהבית שלה ועמדה מול זאיין תחת אור עמום של מנורת רחוב. "מה אתה רוצה ממני?" אמרה ג'ולייט "אני רוצה להגיד לך שסיפרתי לג'ייק. הוא יודע זהו זה נגמר, לא צריך להתחבאות יותר" אמר זאיין בחיוך. "אני לא יכולה לחשוב על להיות עם מישהו חוץ ממך זאיין, אבל אני עדיין זוכרת את כל הסבל שעברתי בגללך" אמרה ג'ולייט, "בבקשה ג'ולייט, אל תזרקי את מה שיש בינינו" התחנן זאיין. "אני חושבת שזה יותר מדי מאוחר לתקן את הטעות שעשית" אמרה ג'ולייט אמרה ג'ולייט והסתובבה לכיוון ביתה. "אבל אני אוהב אותך" אמר זאיין, "גם אני אותך, אבל זה לא אומר שההרגשה המרה בגופי נעלמה, להתראות זאיין" אמרה ג'ולייט ונכנסה לביתה