איך הייתי כל כך טיפשה?~פרק 80 ~ספיישל~

ואז שמעתי את הדלת של החדר נפתחת
"הבהלת אותי" אמרתי לתומר שעמד בפתח הדלת
"סורי" אמר ועשה פרצוף
"טוב,מה רצית?"שאלתי
"כלום" אמר וישב על הכיסא שליד המחשב
"אז למה אתה פה?"שאלתי וקמתי מין המיטה
"כי אני רוצה להיות עם אחותי" אמר והסתובב על הכיסא
"אוקיי" אמרתי והשחלתי את התיבה למתחת המיטה
"תגידי.." אמר
"ידעתי שאתה לא פה סתם" אמרתי בחיוך של ניצחון
"מצחיק,תשמעי דקה" אמר וישב על המיטה
"מה?"שאלתי וישבתי מולו בכיסא של המחשב
"מעיין,חברה שלי…כבר לא חברה שלי" אמר מבואס
"למה?"שאלתי
"כי,היא בגדה בי" אמר..הייתי בהלם
"אתה רציני?"שאלתי
"הכי רציני"אמר
"אלינור?"שמעתי את קולו של ליאור
"מה?"שאלתי והסתובבתי עם הכיסא לכיוון הדלת
"יש בעיה"אמר
"מה?"שאלתי והוא התקדם לכיון המיטה וישב
"סתיו נפרדה ממני"אמר,מה אני פסיכולוגית?!
"מי זאת סתיו?"שאלתי
"נוו סתיו המתולתלת"אמר
"אהה,סתיו" ניזכרתי בה
"למה,אוקיי שמעו טוב טוב…אני לא פסיכולוגית אבל מה אתם עושים לחברות שלכם?"שאלתי אותם. הם החליפו מבטים והתסכלו עליי
"עדיף שלא תדעי" אמר ליאור בחיוך מרושע
"איכככסס" אמרתי
"לא בכיוון הזה" אמר תומר וקם מין המיטה
"אוקקי,שב דקה"אמרתי
"אתה כבר שלוש שבועות עם מעיין וכול שני חמישי אתם נפרדים וחוזרים..ואז כמו שאמרת היא בגדה בך.. אתם לא מתאימים"אמרתי לתומר
"ואתה,היא לא שווה" אמרתי לליאור
"היא אפילו מכוערת" אמרתי וליאור עיוות את פניו
"אז למה לא אמרת?"שאל
"לא היה לי נעים"אמרתי בחיוך קל,אחרי חצי שעה של פסיכולוגיה ירדתי לנשנש,לא לאכול!
חיממתי שתי בורקס תפוח אדמה ובורקס פיצה,הכנתי לי סלט יווני (חסה,בולגרית,עגבניה,מלפפון) ועליתי לחדר לאכול.הדלקתי את הטלוויזיה וראיתי 'הוואי חמש-אפס' סרט אחד הטובים.ואז באמצע הסרט קיבלתי הודעה משי 'היה ממש כיף,חייבים עוד פעם' חיוך קטנטן עלה על פניי הרכות והרגשתי איך שאני מסמיקה מרגע לרגע.
שלחתי לו 'גם אני,רק תגיד מתי' הוצאתי בגדים,נכנסתי למקלחת ושטפתי את עצמי טוב..במקלחת חושבים על הכל..אז חשבתי על היום הזה..ועל האחים שלי..על הכל..
"אלינור?"שמעתי קול
"במקלחת" צעקתי (המקלחת מחוברת לחדר)
"טוב,כשתסיימי תירדי למטה" זאת הייתה אמא,מה עכשיו?!
"טוב"אמרתי,המשכתי להתקלח ושמתי את הבגדים,לחקתי את נעלי האצבע וירדתי למטה
"מה?"שאלתי ירדתי במדרגה האחרונה
"מזמן לא יצאנו שנינו ביחד..רוצה שנלך?לקניון איפה שבא לך" אמרה בהתחננות
"סבבה,אבל לאן" אמרתי..לא כל כך רציתי…רק רציתי להמשיך לראות את הסרט שלי ולנוח אבל..אמא זאת אמא.
"תתלבשי ותרדי"אמרה. ועוד פעם פתחתי את הארון וחשבתי מה ללבוש,בסוף הוצאתי ג'ינס צמוד בצבע וורוד מרקר וחולצה נופלת לבנה (שחכתם שאם אני שמה שורט כל הבית עצבני עליי?)היה לי כל כך חם אבל יש לי אחים מעצבנים! ואפילו אמא מסכימה איתם! לא יאמן…כוח הבנות לא כזה חזק בימים האלה! הבנות צריכות להתאחד! אנחנו 2 מול 4..חייבים לנצח…בכל הכוח….מלחמהההההה
"היי אמא" אמרתי כשפתחתי את דלת חדרה.
"אויש מותק בואי תעזרי לי,נפל לי העגיל מתחת למיטה"אמרה והצביעה על המיטה הגדולה.
מיששתי את הריצפה עד שנגעתי במשהו..העגיל. משכתי אותו והבאתי לאמא שבידיוק שמה את העגיל השני. העגילים ממש יפים,כמו פנינים קטנים. חזרתי לחדר שבמרחק שלוש צעדים והשפרצתי על עצמי בושם שמתי נעלי בובה שחורות יפות,עגילי חישוקים זהובים וקטנים ועשיתי טיפה פן ואז אספתי את השיער לקוקו גבוה,שמתי צמידים (מה?גם לי מותר להשקיע בעצמי)
"מותק מוכנה?"שאלה אמא
"כן"אמרתי.לקחתי את הפאלפון ויצאתי מין החדר.
~אחרי שעתיים וחצי~
"זה יפה" ניסיתי לשכנע את אמא שמדדה חולצה
"זה לא משמין אותי?"שאלה(שאלה של כל אמא)
"לאא מה פתאום"אמרתי
"טוב,אני יקנה"אמרה..סוף סוף. אצא דיברה עם המוכרת ושילמה לה
"מה באלך לעשות עכשיו" שאלה כשיצאנו מין החנות
"לא יודעת,יאווו בואי נלך לשם" אמרתי והצבעתי על חנות שמשכה את צומת ליבי,היה לה שלט ענק וזוהר
"בואי" השיבה אמא והתקדמנו לכיון החנות.נכנסנו אל החנות והיו שם בגדים מהממם
"יאוו אמא תיראי איזה שמלה מהממת"אמרתי והראיתי לה את אותה השמלה
"ואוו,זה ממש יפה"אמרה אמא בחיוך קטנטן,קנינו מלא בגדים..מלא! כל כך שמחתי,הרבה זמן לא יצאנו ככה שנינו. קטנינו ברד קטן ונכנסנו אל האוטו של אמא. היא התניעה את האוטו ונסענו בכביש הלא עמוס מכוניות. הדלקתי רדיו ושמענו שירים
"סה לה וי נה נה נה,מרגיש את זה…"
"הדב ר היחידי שאני מרגישה זה הקאה"אמרתי.
"למה השיר לא יפה?"שאלה אמא
"זה שיר מטופש"השבתי,העברתי תחנה וברקע הופיע השיר "one woy" של וואן דירקשיין,ישר חשבתי על הילה..כמה שהיא חולה עליהם..זימזמתי את השיר..למרות שאני לא כל כך אוהבת אותם.
"וזה שיר לא מטופש?"שאלה אמא
"לא,אולי,טיפה,כן"אמרתי..
"שלוום" אמרה אמא כשנכנסנו לבית,הבנים ראו כדורגל וכמו תמיד יואב שואל איזה צבע של קבוצה הם מעודדים.
"ששש" שמענו את ליאור משתיק אותנו
"סליחה?" אמרה והרמתי גבה.
"שקט בלנודינית" הוסיף תומר
"סליחה?"אמרה אמא והרימה גבה
"סורי?"אמר תומר מתחננן שהיא לא תעשה לו כלום. היא רק גילגלה עניים ועלתה לחדר.
לקחתי את השקיות אל חדרי והחזרתי לארון..היה דיי כיף עם אמא..הרבה זמן לא הרגשתי ככה.
ניגשתי אל המראה הגדולה שבחדרי והסתכלתי על השרשרת שתולייה על צוורי,כל כך הרבה שאלות..ומעט תשובות. מה סבתא מנסה להגיד?על איזה סכנה היא מדברת?הקשר שלי ושל שי זה לא יגמר טוב?מה לעשות? הלוואי שיכולתי לדבר איתה..הלוואי..
הסתכלתי על עצמי במראה והסתכלתי על נקודה מסויימת לא יודעת אבל…קירבתי את ידיי אל אותה הנקודה במראה,פחדתי..החזרתי שנית את היד אל המקום ויצאתי מין החדר..בהרגשה מוזרה.. כמה שאני צריכה אותך סבתא!