איך הייתי כל כך טיפשה-פרק 18 "החלום של אלינור"

*פרק מיוחד,אולי טיפה יותר ארוך אבל מאוד מותח…מקווה מאוד שתואהבו אותו ותגיבו עליו כי זה ממש חשוב!
=חזרה אל הפרק
..עד שפתאום בבת אחת הרגשתי מין עייפות אבל לא סתם עייפות הרגשתי שונה…מאוד!
"אמא..אני..עולה לישון…אני..ממש..עייפה..פתאום" אמרתי לה ולאט לאט עליתי במדרגות הסטתי את מבטי הצידה וראיתי את אמא שלי מתקרבת אליי
"מותק,מה קרה?" שאלה בדאגה
"לא יודעת,פתאום הרגשתי עייפה" ניסיתי להסביר לה
"טוב לכי לנוח,מחר יום שישי עם תרגישי טוב תלכי מחר" וחייכה אלי
"טוב,תודה אמא" אמרתי ונתתי לה חיבוק ועליתי לחדר,אבל ההרגשה המשונה הזאת של העייפות פתאום נראתה לי מוזר,פתחתי את החדר ועל הכרית שמביטה שלי אני רואה מכתב מקופל ובתוך המכתב יש וורד
'אולי זאת טעות שהתאהבתי בך,אבל אהבה לא בוחרים….אהבה שלנו תפרח כמו הוורד!
אני אוהב אותך ואני לא יכול להסתיר את זה ואני מאוד מקווה שניפגש,פגישה בארבע עניים' נבהלתי וזרקתי את המכתב…
"אהההההההההההההההההההה" צעקתייי…
"מה קרה?!?!" ליאור ואבא נכנסו פנימה לחדר
"אה…אמממ…ראיתי..עכביש…מתחת..למיטה.." אמרתי תוך כדי שאני מסדירה נשימה,לא יכלותי להגיד לאבא שלי את האמת אז כשהוא בדק מתחת למיטה נתתי לליאור את המכתב ולחשתי לו:"תיקרא זה הוא" אני רעדתי..
"אין שום עכביש" אמר אבא והסתובב
"אבא בטוח,אני לא יכולה לישון ככה" אמרתי לו
"תבדוק אולי הוא ברח לא יודעת.." אמרתי וראיתי את ליאור בהלם הוא גם רעד..
"אבא זה בסדר אני ישאר איתה,אים אני אראה אותו אני כבר 'יטפל' בו" אמר ופתח את הדלת לאבא
"בטוח?" שאל אותו והוא סימן עם הראש,ליאור סגר את הדלת וניגשתי אליו
"ליאור…אני מפחדת" אמרתי וחיבקתי אותו חזק…
"גם אני" לחש והסתכלתי על פניו
"אולי הגיע הזמן להגיד להורים?" שאל אותי
"לא" אמרתי והנתקתי ממנו
"אנחנו לא מספרים" אמרתי לו
"בסדר,אבל עם הוא פוגע בך אני מספר לא מעניין אותי" אמר ופניו הפכו לצבע אדום הוא כעס
"טוב מאוחר תעלי לישון" אמר וכיסה אותי בשמיכה
"תישאר איתי" לחשתי לו
"טוב" אמר וישב לידי וראה בובספוג,לא יודעת כמה זמן עבר אבל אני חושבת שהרבה ואז נירדמתי…
שקעתי בתרדמת ארוכה…
-מנ'ק המבט של ליאור-
ברגע כשראיתי אותה נרדמת קמתי בזהירות לא להעיר אותה וירדתי בחזרה אל הסלון רק ההורים ותומר היו שם כניראה שיואב עלה כבר לישון
"מה קרה לה?למה היא צעקה מיקודם?" אמא התחילה לחקור
"היא ראתה עכביש מתחת לספא ואבא לא מצא…אני ראיתי אותו מתחת לשידה שלה" שיקרתי להם והתיישבתי בספא
"תומר בוא תעזור לי למעלה" אמרתי ומשכתי אותו למעלה,הוא לא הבין
"עוד מכתב" לחשתי לו והראתי לו,הוא נעשה לחיוור
"מ..ממ..ה…עוו..שי…ם?" שאל אותי
"לא יודע אני מת מפחד,ואתה חייב לראות אותה היא רועדת" אמרתי לו בלחש
"טוב יש רק דבר אחד לעשות.." אמר לי
"מה?" שאלתי אותו
"אממ..חשבתי שאתה תשלים את המשפט ושיהיה לך רעיון" אמר לי וצחק
"טוב זה לא רגע לצחוקים,חייבים לחשוב מה עושים" אמרתי לו והתקדמנו לחדר של אלינור היא נראת כו שלווה
-חזרה לנ'ק המבט של אלינור-
חלמתי שאני חוזרת מהלימודים ואכשיו אני מוצאת את עצמי במין מקום חשוך כזה ומתקרב אליי מין כתם שחור והחדר שבו אני נמצאת הוא לבן…והדמות מתקרבת ומתקרבת..ומתקרבת ו…התעוררתי בבהלה
-נ'ק המבט של ליאור ותומר-
ראיתי אותה פתאום קמה מין המיטה ומתנשפת מהר מאוד,היה לה סיוט..רצנו אלייה
"מה קרה?" שאל תומר
"את בסדר?" שאלתי
-חזרה לנ'ק המבט של אלינור-
"כן…אני..היה..לי…סיוט..מוזר.." ניסיתי לומר משפט אחד אך לא הצלחתי
"אל תדאגו..אני..בסדר" אמרתי להם וחייכתי חיוך קטן
"זה לא נראה ככה" אמר ליאור
"על מה חלמת?"שאל תומר
"אמממ..על מין כתם שחור..שמתקרב אליי לאט לאט ואז התעוררתי…"