איך הייתי כל כך טיפשה-פרק 66 עונה2 (ספיישל ארוך)

ראיתי שתי הודעות מליאור ואחד מ..רן?
'אלי,דברי איתי' 'למה את לא עונה' זה היה מליאור..פתחתי את ההודעה מרן והיה רשום רק סליחה ולב.
"אמא" קראתי לה בזמן שהיא מנקה
"כן אלינור?" שאלה
"אני יוצאת דקה לבחוץ עם הילה אפשר?" שאלתי
"אבל לא סיימת לאכול" אמרה
"לא נורא" אמרתי ומיהרתי לדלת
"אל שתשכחי שעוד מעט יבואו אורחים" אמרה "בסדר" עניתי וסגרתי את הדלת
ישר התקשרתי להילה ויהלי שיבואו
"דיברת אים שי?" שאל יהלי
"לא" הרכנתי את ראשי
"אבל.." אמרה הילה
"אתם מוכנים לשמוע את מה שיש לי להגיד?" תקעתי אותה
"נו דברי" אמרה
"הוא הרגע שלח לי הודעה" אמרתי והראתי להם
"ניסית להתקשר אליו" שאל יהלי לאחר חמש דקות. לא עניתי לו
"טוב,אני אלך לבית אמא שלי אמרה שיגעו עוד מעט אורחים" אמרתי והלכתי לאט לבית,בכניסה לבית ראיתי כלבלב קטן וחמוד
"יאא מי חמוד שלי,מי כלב מסריח וחמוד?" ככה דיברתי איתו כמה דקות
"בוא נראה אם יש לך בעלים" אמרתי וחיפשתי קולב או רצועה משהו אבל לא היה ואז קלטתי פתק בתוך תיבה וקולב מהמם,תשמרו עליי…נכנסתי לבית עם הכלב והלכתי לאמא שהייתה בסלון
"אימוש,יש לי בקשונת קטנטונת" אמרתי לה בפנים מתחננות
"מה הבקשה?" שאלה
"אותו" אמרתי והרמתי את הכלב
"פיו,חשבתי שהפלצת אבל זה הכלב,הוא מסריח" אמרה
"אמאמא,אווף אני יכולה או לא" אמרתי
"תשאלי את אבא לא אותי" אמרה וחזרה לתוכנית שלה
"טובב" אמרתי וחיפשתי את אבא ואז ראיתי אותו במחסן
"אבא,אני יכולה לשמור על הכלב הזה,בבקשה" אמרתי
"איפה מצאת אותו?" שאל,אבא חולה על כלבים! פעם היה לו כלב כשהוא ואמא היו עוד חברים וכשליאור היה קטן היה לנו באותו זמן כלב וכשתומר נולד אבא נתן את הכלב לחבר טוב שלו,כי תומר תמיד בכה בגללו.
"הוא היה בכניסה לבית! אפשר בבקשה בבקשה בבקשה" אמרתי
"אמא מסכימה?" שאל
"היא אמרה לי לשאול אותך" אמרתי
"יש לו בעלים בטח" אמר
"לא אין לו" והראתי לו את הפתק
"בסדר,אבל קודם תקלחי אותו" אמר והחזיר לי את הכלב המסריח והחמודי מודי
"רוצה מקלחת?" שאלתי אותו ועליתי למעלה. עשיתי לו אמבטיה עם קצף והוא היה מבסוט
"מי חמודי מי?" שאלתי אותו,וחשבתי איזה שם יותר עדיף אחרי המקלחת לקחתי אותו לחדר ונכנסתי למחשב
"שמות לכלבים" חיפשתי "רקסי,לא,אלפי לא,בוני לא,בינגו לא,ג'ימי לא,דומינו לא,צמר לא,לייקה לא, מה זה אין שמות יותר יפים…רוקי,שם נחמד!" אמרתי.
התקשרתי להילה בשיחת ווידאו
"הילולו שמעי תיראי את הכלב הזה" אמרתי לה ונתתי לה לראות
"יאוו איזה נושי! של מי זה?" שאלה
"עכשיו שלי" אמרתי בחיוך
"מה מתי נתנו לך?" שאלה בהתרגשות,מצאתי אותו בכניסה לבית ועכשיו הוא עבר מקלחת!" אמרתי
"יאאא ואיך את קוראת לו?" שאלה
"אממ יש כמה אפשרויות תעזרי לי או בינגו או בוני או לייקה או רוקי,מה יפה יותר?" שאלתי
"אמממ יותר יפה רוקי אבל מה שהכי מתאים לו זה בוני" אמרה
"אז זה היה השם שלו" אמרתי וחיבקתי את בוני…אני צריכה להתרגל לקרוא לו ככה.
"שלום" שמעתי קולות,כניראה אלה הדודים שלי" ישר שמתי את הכלב במקלחת ואני מתקלחת והוא הסתכל עליי מוזר,ירדתי מטה וקשרתי אותו על המיטה
"שלום" אמרתי בחיוך
"שלום מותק,איך שגדלת" אמרה דודה שלי וצבטה את הלחיים שלי
"כן תודה" אמרתי ושיפשפתי את הלחי,ישבנו הם דיברו הוצאתי אבטיח ופיצוחים, כמה מתוקים והם הסתכלו בתמונות
"זאת אני" אמרה שלומית
"כןן,איך שהזמן טס" אמרה אמא שלי
"וזאת סבתא,זכרונה לברכה" אמרה שלומית ומייד נפלה הכוס מהיד שלי היא ממש דומה לזאתי..האישה מין החלום,זאת סבתא שלי,סבתא רבה שלי שנתנה לי את השרשרת המוזהבת!
"הם ממש דומות" אמרה שלומית בחיוך והצביעה עליי…