איך הייתי כל כך טיפשה-פרק 69 עונה2 (ספיישל טיפה ארוך)

מהפרק הקודם:
כולם עלו לחדרים שלהם ואני נישארתי בסלון וראיתי טלווזיה..לאחר כמה זמן שמעתי דפיקה בדלת פתחתי…
"מה קרה?" אמרתי בהלם,כל הריצפה בדם של…
~~~~~~~~~~~
פרק 69:
רן?
"מה קרה?" אמרתי בהלם
"ככ…לו…ם" אמר כולו רועד
"מה כלום,זה לא כלום!!!" צעקתי,לא ידעתי מה לעשות.
"מה קרה?" שאל תומר שרץ במדרגות וכמעט נפל!
"פתחתי עוד יותר את הדלת כדי שהוא יראה..
"את רצינית?"שאל
"הכי שיש" השבתי
~~~~~~~~~~~~
"הוא יהיה בסדר?"שאלתי את הדוקטור
"זה פציעה די עמוקה,אני לא בטוח אבל הוא איבד מלא דם,ואם הוא ימשיך…לא נותר לו הרבה לחיות" השיב הרופא
"דיי הוא יהיה בסדר" אמרה הילה שעמדה לידי
"איך זה קרה?" שאלה עדן (אמא של רן)
"הוא בא אליי לבית..ו..כולו בדם" אמרתי בוכה
"אתה בסדר?" שאלתי את שי לאחר כמה דקות
"לא" ענה,הוא הסתכל עליי במט כואב,עינו היו אדומות,הוא חיבק אותי חזק..
"הוא יהיה בסדר" לחשתי לו
אבל ידעתי,ידעתי שאולי הוא לא יהיה,שאולי הוא באמת ימות ואז…אני לא רוצה לחשוב על זה אפילו! יהיה מה שיהיה אבל נקווה לטוב! לא מגיע לו דבר כזה,או שכן? אחרי כל מה שהוא עשה לי! אני כבר לא יודעת מה לעשות!!
~~~~~~~~~
ישבנו שם המומים לאחר הידיעה… אולי זאת הסכנה שהייתי אמורה להיזהר ממנה,פחדתי מאוד..כולנו בכינו שם!
"אני כבר לא יודעת מה לעשות,אני מרגישה שכבר עברתי את זה" ניסיתי להסביר לליאור
"אבל את לא עברת את זה" אמר
"אבל חלמתי על זה,חלמתי הכול…חוץ מ.."
"חוץ ממה?" שאל
"חוץ מזה ש…גם שי מת" אמרתי,לא יכולתי לנשום,הרגשתי שאני מתמותת
"אבל זה חלום,אלינור תסתסכלי עליי" אמר
"מה?" אמרתי
"תירגעי,הוא יחייה זה לא שהוא ימות" אמר
"אבל הרופא אמר ש…"
"הרופא יכול להגיד מה שהוא רוצה,אבל תירגעי" ניסה לעזור..
"טוב" אמרתי
"משהו מהמכונה?" שאל תומר
"אממ כן,שוקו חם,וופלים ושלוש חטיפים קטנים,ואת השוקו שלוש כפיות סוכר" אמרתי בשקט
"את כל זה?" שאל
"לא תביאי לי גם חמש חטיפי אנרגיה" אמרתי
"אוווקע" אמר והלך
"את תמותי מכמות הסוכר" אמר ליאור שחיבק אותי
"אז כפית סוכר תומר" צעקתי לו
"טובב" אמר
"מה אני חייבת להישאר ערה" אמרתי לליאור שהביט בי במבט של 'תנשמי ומהר'
"בסדר" אמר..
"אתם לרן?" שאל הרופא שהגיע
"כן,קרה משהו?" שאל אבא שלו (של רן)
"כן,הדם לו זורם לו בקיבה ומערכת העיכול לא עובדת כראוי,וכל מערכת הנשימה,איך להגיד? קרסה" אמר הרופא
"ומה עושים במצבים כאלה?" שאל ליאור לאחר כמה דקות
"ניתוח,רק שהניתוח מאוד קשה,מאוד ויש אנשים שלא עברו אותו" אמר הרופא,כיאילו לא אכפת לו,עוד אחד מת! רציתי לרצוח אותו
"אני רק צריך אישור מההורים שאכן אפשר לנתח אותו" אמר
"אם זה מה שיעזור לו" אמר אבא שלו
"אני עדיין בהלם" אמר שי,הוא היה כל כך שקט
"גם אני" אמרתי וישבתי לידו
~אחרי שלוש וחצי שעות~
היה לי משעמם,הייתי חייבת לעשות משהו..אז הסתובבתי בקומה,ושמעתי צעקות בחדר כולשהו,החדר היה סגור אבל שמעתי צעקות בתוכו,ואז שמעתי בכי,בכי של תינוק!
ראיתי גבר יושב מול הדלת ומתפלל.
"אדוני,אישתך ילדה בשלום בן זכר טרי" אמרה האחות והבחור קפץ מאושר ונכנס לחדר. זה היה נהדר!
חזרתי אל המקום שהיינו בו ושמתי את הראש על תומר
"אלינור" אמרה אמא לאחר כמה דקות
"כן?" אמרתי בעודי שוכבת על תומר
"הוא יהיה בסדר" אמרה אמא
"הבנתי אמרת שלוש פעמים" התעצבנתי וקמתי לקולר לשתות מים,ואז אני קולטת את הופא מתקרב אלינו. התקדמתי עם המים אל כולם
"מה קרה?"שאלתי
"הוא..הוא…חיי,הוא עבר את הניתוח" אמר שי,בהלם טוטאלי
"מהה?" אמרתי והכוס מים נשמטה מידיי
"אהההאאא" צרחתי וחיבקתי חזק את שי
"אפשר לבקר אותו?" שאלה אימו
"לא כרגע,הוא בחדר התאוששות." אמר הרופא
"אווף" נהנחתי,אבל העיקר שהוא עבר בשלום את הניתוח
~מנקודת המבט של רן~
"החברה שלך ממש מאושרת כשהיא שמעה שעברת בשלום את הנתוח" אמרה האחות
"אבל אין לי חברה" אמרתי בשקט,כאב לי כל הגוף,והרגשתי דקירות בבטן,הרמתי מעליי את השמיכה ואני רואה מלא תפרים, עברה בי צמרמורת בכל הגוף
"נו החמודה הזאת,אלינור אני חושבת" אמרה לי וישבה לידי
"הלוואי שהיא תיהיה חברה שלי" השבתי בשקט,והיא רק חייכה
"את אולי יודעת מה קרה לי?"שאלתי
"אתה באת לבית החולים,מלא בדם בכל אזור הבטן,וזה נראה שדקרו אותך" ובאותו הזמן שהיא מדברת נזכרתי,נזכרתי שבאמת דקרו אותי..זה היה מחזה לא נעים.
"אתה אולי זוכר מי פגע בך?" שאלה האחות
"לא ממש,הוא לבש קפוצון לבן וזה כיסה את הפרצוף שלו" אמרתי
"יש לו שיער שחור,עניים כחולות?" שאלה האחות
"כן,את יודעת מי זה?"שאלתי וניסתי להתיישר
"יש לו גינס כחול?" שאלה
"אה לא יש לו מכנס שחור של אדידס אני חושב" אמרתי
"אה,אז זה לא הוא" אמרה ויצאה מין החדר,אל מי היא התכוונה? מי רוצה להרוג אותי?
~חזרה לנקודת המבט של אלינור~
"טוב יאללה בואו נלך" אמרה אמא
"אני נשארת" אמרתי
"אבל.."
"אני נשארת" עצרתי אותה
"טוב,תתקשרי אליי" אמרה אמא ונתנה לי נשיקה במצח
"את יכולה ללכת עם המשפחה שלך,זה בסדר" אמרה אמא של רן
"לא זה לא בסדר,אני הכנסתי אותו למצב הזה,אני כל כך מצטערת" אמרתי וישבתי לידם. שי הלך עם משפחתו ואני נשארתי את משפחת אלבז,כמה שאני מצטערת!!