איך הייתי כל כך טיפשה?-פרק 70 עונה2

"אני מצטערת" לחשתי לאימו
"על מה נסיכה? את בכלל לא אמורה להצטער" אמרה לי
"אני כן" אמרתי,אילו רק ידעתי מה קרה לו..מה עבר עליו באותם רגעים אילו רק… "משפחת אלבז?" אמר הרופא שהפריע למחשבותיי.
"כן" אמרה האמא ועמדה
"הוא התעורר" אמר וישר הופיע על פרצופי חיוך רחב.
"מה כן?" אמר האבא וקם לחבק את האמא
"כן ו..הוא רוצה לראות אותכם" אמר,איך שהרופא אמר האבא והאמא נכנסו לחדר "את באה?"שאלה האמא
"לא זה בסדר,אני אלך" אמרתי,פגעתי בו איך אני אוכל להסתכל עליו.
"את לא אשמה,מאז שהוא קטן הוא אהב לעשות שטויות והוא לא ראה בעניים,עד שאת הופעת" אמרה בחיוך "ובגלל זה פגעתי בו" אמרתי בעצב מר
"את לא אשמה וכבר אמרתי לך,אני מכבדת כל החלטה שלך,כי אני יודעת שאת בחיים לא תיפגעי בבנאדם" אמרה האמא ומשכה אותי לחדר
"היי" אמר
"היי" השבתי לו,ההורים ישבו בצדדים ואני עמדתי מולו
"מה את עומדת שבי,תרגישי בבית" אמר רן
"חחח,זה בסדר,איך אתה מרגיש?"שאלתי
"בסדר,הרבה יותר טוב" ענה
"אויש מותק,איך כל זה קרה?"שאלה האמא
"א..אני…א.." הוא התחיל להגיד ואז באה האחות
"הוא צריך לנוח,אל תשאלו אותו שאלות כרגע,הוא עדיין מתאושש" אמרה,ואז התסכלה עליו
"נו,אז יש חדש..משהו?" שאל רן
"אממ לא ממש"אמרה האמא
"טוב,אני אלך לי,אני יגיד לכולם שאתה בסדר" אמרתי להם
"תישארי" אמר רן וניסה להתיישר על המיטה
"לא,אני מצטערת" אמרתי והלכתי,לא יכולתי להסתכל עליו!!
איך שיצאתי מין החדר סגרתי את הדלת,הלכתי בהליכה מהירה כדי שלא יראו שהעניים שלי אדומות ואז..