איך הייתי כל כך טיפשה-פרק 74 עונה 2

"שמעתי שמגיע לך מזל טוב" אמרתי בהתרגשות בפאלפון ליהלי
"לי?"שאל
"כן,אתה והילה" אמרתי(צרחתי)
"חחח תודה"אמר
"יאוו,אני מה זה שמחה בשבילכם" אמרתי
"תודה אלי,דקה אני שם אותך על רמקול..אני מסדר את החדר" אמר
"טוב הגיע הזמ" אמרתי ושכבתי על המיטה
"חצופה" אמר
"תודה"אמרתי
"שנייה" אמר ואז שמעתי קולות..
"שי הגיע" אמר
"אהה,הוא שומע אותי?"שאלתי
"כן" אמר
"אה,אז היוש שי" אמרתי
"היי אלינור,מה קורה?"שאל
"רגיל" אמרתי והתהפכתי לצד השני
"אתה יודע שהחבר שלך והחברה שלי חברים?"שאלתי
"כן,הוא סיפר לי מיקודם בגלל זה באתי"אמר
"יאוו ואני היחידה שצריכה לנחש את זה?"שאלתי בעצבנות
"כניראה" אמר יהלי
"באלכם לקניון?" שאל יהלי
"אם זה עוד סיבה לראות את הילה…לא" אמר שי
"למה?"שאלתי
"כי הם תמיד פוצי מוצי קושי טושי" אמר
"אה,זה שאין לך חברה זה לא אומר שאתה צריך לרדת על אחרים" שמעתי את יהלי
"אני לא יורד על אף אחד,חס וחלילה אני רק אומר" שמעתי את שי
"ואוו,יש לכם מזל שאני לא לידכם" אמרתי בציחקוק
"למה מזל,מה את כבר 'מסוגלת' לעשות לנו" אמר שי בצחוק מתגרה
"תירגע" אמרתי..המשכנו את השיחה ואחרי שניתקתי ניכנסתי למקלחת. לבשתי חולצה נופלת בצבע לבן ויש ציור של מיני מאוס ושורט ג'ינס קצר. כן החלטנו בסוף ללכת לקניות עשינו שיחת ועידה וצירפנו את הילה.
"מותק,את הולכת?"שאלה אמא כשראתה אותי מסתרקת
"כן,ראית את הנעליים שלי?"שאלתי
"איזה בידיוק יש לך ארון שלם" אמרה לי
"השחורות" אמרתי
"אה,הם בארון החזרתי היום בבוקר אחרי שהם היו ליד המיטה,שלי" אמרה אמא בחיוך
"זאת לא אני" אמרתי והלכתי אל הארון הקטן של הנעליים. וכן הם היו שם! אבל איך אני חיפשתי שם!!
שמתי את הנעלים ושלחתי הודעה להילה 'אני מוכנה'. חיפשתי את העגילים שלי ואז קיבלתי הודעה ' סבבה 2 דקות אנחנו אצלך' הבית שלי קרוב לקניון (ומזל) וכולם באים אלי ומשם לקניון. לבשתי את העגילים ושמתי את צמידי הזהב שלי ואת השרשרת שליאור קנה לי ליומהולדת. שרשרת בזבע זהב ורשום עליה אלינור.
ירדתי לסלון ולקחתי את האייפון איתי.
"לאן זה?"שאל ליאור
"לקניון למה?"שאלתי
"את לא הולכת ככה,לכי תחליפי את השורט שלך" אמר
"לא רוצה" אמרתי
"אלינור עכשיו!" התעצבן,מה יש להם מה אכפת להם מה אני לובשת,כןכן הם דואגים זה לא מעניין אותי.
"לא רוצה,זה הגוף שלי אני מחליטה מה ללבוש ומה לא" אמרתי וישבתי על הספא מנסה לא להקשיב למילון הסיבות למה לא ללבוש את השורט הזה.
"אמאמאא תגידי לו" אמרתי
"מה להגיד?"שאלה אמא עם הכביסה בידייה.
"הוא לא נותן לי ללבוש את השורט" אמרתי בקול תינוקי. אמא הסתכלה עליי,ואז על השורט,ושוב עליי ואז שוב אל השורט ואז על ליאור ואז שוב על השורט
"אמא?"אמרתי
"אני דווקא אהבתי את השורט והוא ממש מתאים לך" אמרה אמא בעודה בוחנת אותי.
"ישש,אהאההה ניצחון יהה" אמרתי ורקדתי ריקוד מנצח
"אבל.." אמרה אמא
"אבל מה?"נעצרתי במקום.
"אני חושבת שהוא יותר מידי קצר" אמרה אמא
"מהה?" אמרתי הסתכלתי לצד ואני רואה את ליאור רוקד את הריקוד שלי
"אבל אני רוצה לשים את השורט הזה" אמרתי.
"אלינור,פעם אחת תעשי מה שאנחנו מבקשים ממך" אמרה אמא
"לא רוצה,תעזבו אותי" אמרתי ויצאתי מין הבית,כמובן שיצאתי ביציאה דרמטית בטריקה של הדלת.
"איזה תזמון" לחשתי לח'ברה שעמדו ליד השביל ליד הבית שלי.
"בעיות במשפחה?"שאלה הילה
"כן" אמרתי,איך היא יודעת את הכול???
"טוב,נעודד אותך עם קצת גלידה" אמרה.התקדמנו אל הקניון וכל הדרך צחקנו. הם יודעים איך לשפר את מצב הרוח שלי…