איך כוח המציאות החלש מכוח אהבה גובר עליו בכל פעם מחדש

אדם דתי , בן 19 כרגע לומד תורה לפני גיוס , אוהב את הקב"ה את עם ישראל ומאמין אמונה שלימה בכוח עליון .
מהילדות הרחיק את עצמו מאהבה איש ואישה , הבין שבתקופת הלימודים וגיל ההתבגרות זה לא מתאים להתחיל קשר עם בת (כידוע אנו מאוד מאמינים ומקפידים על קדושת המשפחה , על שמירת הנגיעה , על קשר שהוא יותר ללבבי ופחות תאוותי) הבחור עם לב רגיש שרק רוצה להתממש , ובכל פעם הרגיש את החסרון , חסרון שנקרא האהבה , אהבת איש ואישה .
במהלך השנים כשהתנדב בתנועות נוער הבחור חווה הרבה אינטרקציה עם בנות , ובעיקר עם בת אחת , בת מיוחדת במינה , יהלום שהטבע יצר , הבת הזאת הייתה איתו ביחד מול הנוער שעבדו . ובמשך השנה הוא תמיד הכניס לליבו שהיא בליגה אחרת , "אתה פה והיא שם" , הבחור היה רגיל להתאהב בהרבה , והיה רגיל לחסום תמיד , הרבה הזדמנויות עם הרבה בנות להתחיל קשר ולהתחיל אהבה היה לו , אבל רק בה הוא חשק , אולי בגלל "הקשה להשגה" אולי בגלל המיוחדות שלה. והנה הבחור גדל בן 18 כבר והאינטרקציה נמשכה , הבחור הבין שזה לא סתם התאהבות כצל עובר , אלא אהבה , הבחור הרגיש התאמות מיוחדות שמעידות על הזדמנות לקשר , וגם היא הרגישה , עד שבסוף הבחור אזר אומץ וקבע להיפגש איתה , התלבש יפה , עמד מול המראה , הכין לה משהו , אמר שהוא רוצה לשתף אותה , הבחורה הגיעה , התיישב מולה ואז אמר "אני לא רוצה שנמשיך להיות ביחד" הבחור עד אז עדיין הכניס לעצמו לראש "היא לא בליגה שלך אין מצב שהיא תצא איתך בכלל" ולכן הבחור הבין שאין מצב שהם יצאו וצריך לשחרר , וכך היה , הבחור שיתף פרק את הלב ואמר שהוא מתאהב , ופשוט רצה לשחרר כי הוא חשב רק עלייה. והבחורה הסכימה בהתאמות המטורפות והרגישה שיש פה משהו מתאים אך היא לא הביעה את דעתה במיוחד, אולי בסוף שאמרה "מי יודע מה ייקרה בעתיד" , ולאחר מכן הבחור חשב שהאבן שהייתה לו כלכך כבדה בלב היא תרד , הוא כלכך רצה להרגיש נקי . אך הוא לא . המשיך לחשוב עלייה ולהרגיש אותה . לאחר שבועיים הם דיברו בפלאפון הבחור החליט שזהו , "אנחנו כנים", היא שאלה מה איתו והוא אמר שהוא מפחד שלא נתנו לזה "צ'אנס" , הבחורה חשבה ואמרה , בוא ניתן לזה צ'אנס (תמיד הוא והיא היו בתור אח ואחות שיתפו בה-כל ולא דמיינו את עצמם בכלל באהבה אמיתית) . אז הם הביאו לזה צ'אנס , היה מדהים , הבחור התייחס אלייה כאל יהלום , כאל מתנה וכל יום ויום שהבחורה הייתה מתאפרת מולו הוא היה מתרגש ולא מבין איך יהלום שהוא הדבר הכי יפה בעולם מתאפר לקראתו , אחד מהנערים שעבדו איתו הבחור והבחורה תיאר אותם בתור "מלאכים שנפגשים" , הבחורה התחילה להתאהב בו , להרגיש כמוהו , והיה מדהים . ואז הגיע הרגע לאחר כמעט חודש ולאחר כמעט שנתיים של קשר שמבוסס על אמת וההערכה וכנות , הבחורה הגיעה ופה נכנס "כוח המציאות" . "אנחנו קטנים , אנחנו דתיים , אני עוד לא לומדת מקצוע , אתה עוד לא בצבא , אנשים דתיים ששומרים נגיעה צריכים בתחילת הקשר כבר לראות לאן זה מתמשך ובנינו זה להיכנס למיטה חולה" הבחור ידע את האמת ובתוך תוכו ידע שהיא צודקת אבל כל מה שהניע אותו באותו הרגע הוא "לא מתכוון לוותר על יהלום" , והוא ידע שכל עוד היא מולו לה אין את האומץ והלב להיפרד ממנו , ולכן הבחור נשאר איתה 4 שעות , הבחור החליט להרפות רק כאשר הוא ראה בעינייה שהיא מוכנה להמשיך למרות המציאות , הבחור שמח וליווה אותה לבית, חצי שעה אחרי זה מקבל שיחה, ידע את האמת ופחד לענות , הבחורה לאחר התעייצות עם ההורים , התקשרה אליו ואמרה לו שוב את "כוח המציאות" הבחור נקרע בין שני עולמות , עולם אחד הוא אהבת איש ואישה שהוא אינו מוכן לוותר עלייה , עולם שני הוא אהבת היא עצמה והרצון שיהיה לה טוב (הם היו בקשר שנתיים ביחד) ושהוא אינו מוכן שהיא תלך נגד ההורים ומה שטוב לה שתעשה. הבחור שנקרע ביקש ממנה שתחשוב על זה יום יומיים ונקבע לדבר , הבחורה בכתה, חשבה , התעייצה , הבחור בעיקר בכה, ולבסוף הייתה שלימה עם עצמה ונפגשו לדבר , האהבה שהייתה באותו הערב הייתה מיוחדת , הבחור כיבד את ההחלטה , ביקש ממנה בקשות לפני שנפרדים "תשארי היהלום המיוחד , אל תוותרי לעצמך לעולם , אל תתפשרי על אף אחד" הוא ביקש שתזכור אותו לא בתור הבחור אלא בתור "המעריץ שהעריץ בך כל כוח וכוח" ועם לב שבור לפני שהיא הלכה לו מליבו ומעיניו אמר "אני אוהב אותך" והיא הסתכלה עליו , לאחר ימים קשים של ספקות,והרגשה בלב שהיא שלימה עם ההחלטה אמרה לו "אני אוהבת אותך".
הימים היו קשים , עדיין המשיכו לדבר , שבועיים אחרי , עד שעוד פעם הבחור החליט להיות כנה ואמר "קשה לי" "אני חושב עלייך יום ולילה" הבחורה הוסיפה ואמרה " זה לא בריא לנו" הבחור אמר "אני עדיין לא מתכוון לוותר עלייך בקלות וזה יתבטא בעתיד" הבחורה הוסיפה ואמרה "שאדע שאתה אחרי הצבא אני מזמינה אותך לדייט" אך הוסיפה "שאין לדעת מה יהיה מחר ואין לדעת אם נמצא אנשים אחרים , אבל אני יודעת שלא יהיה כמוך וזכיתי" הבחור סיים "את היהלום שלי" ובכך זה יסתיים , הבחור שהכניס לליבו שאין מצב שהיא בליגה שלו , ויום למחרת היא התאהבה בו והתאפרה לכבודו , מלא ברגשות ובמחשבות ,"הצעיר שבעולם יושב וחושב על האהבה" כך הוא הגדיר את עצמו , הבין שעד עכשיו היהלום שהיה בידיו הפך להיות יהלום מבעד לזכוכית וכל אחד יכול לקחת ולראות את מה שהוא ראה , הבחור לאט לאט מתגבר ומרוב האהבה שלו אלייה מבין "שאם אתה אוהב תשחרר" וזה מה שהוא עושה .
הבחור יושב ושואל האם כוח המציאות גובר על אהבת אמת ? זה לא הוגן ולא הגיוני , הבחור מנסה בכל כוחו לא לחשוב מה ייקרה אחרי שהוא ייסים צבא האם היא תהיה עדיין פנויה וכו' , אך הבחור פשוט מאמין , מאמין באהבת אמת , ופשוט מקווה שזה ייקרה בעתיד , תכל'ס הוא לא מאמין באמת הוא פשוט רוצה,הוא הרגיש איתה אהבת אמת . וכן הוא מכיר את עצמו והוא יחכה לזה , אולי לא דווקא ספציפית לבחורה אבל הוא ייחכה לאהבת אמת בדיוק כמו שהרגיש עם הבחורה
זהו סיפור אהבה , סיפור שמבאס , סיפור שפשוט לא הוגן ולא הגיוני , אך אפשר להגיד שזהו סיפור של אמונה , ושל תקווה לעתיד .
מזל שאני לא הבחור , מזל שאני אחד שמספר את הסיפור מהצד .
תיקון * מזל שאני כבר לא הבחור אלא אחד מהצד….