איך לא ידעתי ?! – פרק 33

פרק 33:

׳ באמת אלוהים ?.. זה מה שאתה עושה לי ?! מביא לי את שניהם?!…. אוף !׳
״ ליאן ! מה נראה לך שאת עושה ?!״ הוא צעק
״ אני עושה מה ! שבא ! לי !״ עניתי להם בעצבים.
׳ אין לי כבר כוח באלי למות …׳
״ ליאן… תכבי. את. הסיגריה. ״ השניה ביקש באיום.
׳ חה חה חה ! הצחקת אותי ׳ חשבתי לעצמי ולקחתי עוד שחטה ארוכה.
״ ליאן ! כוסעמק ערס ! תכבי את הסיגריה!״
״ תומר תעוף ממני !״ צעקתי על תומר שתפס בידי
״ ליאן באלוהים למה את דפוקה ?!״ הוא צעק
״ ליאן בואי לפה ! עכשיו !״
״ מה נראה לך שאתה צועק לי בואי לפה?! מה אני כלבה שלך ?!״ צעקתי בחזרה
הוא תפס בידי חזק ומשך אותי איתו.
״ אושר ! ! ! תעזוב אותי ! עכשיו !״ צרחתי על אושר.
״ ליאן אל תעלי את העצבים !״ אושר צעק עליי
״ למה מה תעשה לי ?! ״ שאלתי בהתגרות כשאני צועקת
״ מה תעשה לי אה ?! תחטוף אותי ?! או לא סליחה אני יודעת ! תרביץ לי ! שוב ! תנסה להוריד לי את המכנסיים ?! מה אושר מה תעשה ?! יודע מה גם ככה נמאס לי החלוק של הבית חולים המסריח הזה !״ צרחתי עליו בהתגרות.
הורדתי את החלוק של הבית חולים ונשארתי עם גופייה לבנה ומכנסון קצר שחור.
זרקתי על אושר את החלוק והתחלתי לרוץ.
רצתי לכיוון היציאה של הבית חולים וראיתי את מאור ואדם עומדים בכניסה שמה.
המשכתי לרוץ ביחד עם כל הכאבים ונאיצת המבטים של אנשים בי , לכיוון היציאה האחורית וראיתי שם את אביב ויואב עומדים וחוסמים לי גם הם את הדרך .
׳ נו מה נהיה ?! פתאום כולם נגדי ?!׳
הסתובבתי ורצתי לכיוון החצר האחורית של הבית חולים.
התחלתי לרוץ בלי סוף עד שהגעתי לסורגים של סוף החצר.
באתי להסתובב וראיתי את אושר תומר יואב אביב אדם ומאור מקיפים אותי מכל הצדדים בחצי מעגל.
״ סעמק ! ליאן תפסיקי לברוח מה יש לך?!״ אביב שאל עצבני.
״ ליאן מה נראה לך שאת מעשנת אה ?!״ אושר שאל עצבני.
הסתכלתי על כולם וראיתי על כולם את אותו מבט. . .
מבט עצבני שיכול להרוג מישהו !
׳ אוקיי ליאן תשלטי בעצמך !
עכשיו איך את בורחת מכאן ?…׳ הסתכלתי על הסורגים שהיו מעל חומה יחסית נמוכה.
׳אוקיי אני קופצת על החומה נותנת בעיטה בסורגים מוציאה עליהם את כל העצבים שלי , וקופצת את המטר וחצי האלה ! בשביל מה למדתי אתלטיקה ! ?׳
הסתכלתי עליהם במבט עצבני
״ מצדי תהרגו אותי …״ אמרתי להם בלחש מחריד הסתובבתי ואז הסתובבתי ואת ה200 מטר שבין איפה שעמדתי לסורגים רצתי בשיא המהירות.
טיפסתי בקפיצה על החומה נשמתי עמוק הרמתי את רגלי ובעטתי בכל הכוח בסורגים והסורג שבכותבי בו התעקם לגמרי. !
הסתכלתי לאחור וראיתי אותם עומדים מתחתי החומה.
הסתכלתי עליהם במבט עצבני וכועס שיכול להורג מישהו , הסתובבתי חזרה נשמתי עמוק התכופפתי
שמעתי בהד צעקות שאומרות לי לרדת משם או לא לקפוץ אבל לא הקשבתי כבר. הרגשתי מעט פחד. את בטני מתהפכת בתוך עצמה.
וקפצתי גבוה מה צד השני של החומה
עשיתי סלטה ונחתי על שתי רגליי.
התרוממתי לאט והרגשתי כאב חד ודוקר בבטן.
׳ שיט התפרים!׳ חשבתי והרמתי טיפה את הגופה מצד ימין איפה שהתפרים וראיתי את התפרים טיפה מדממים.
הסתכלתי למעלה וראיתי את אדם ואושר עומדים על החומה. הורדתי את מבטי נשמתי עמוק סופגת את הכאב והתחלתי לרוץ.
אין לי מושג ליאן…. אבל בכל זאת אני חייבת לרוץ ! לברוח מהם ! אני כבר לא יכולה עם זה.
אני לא מסוגלת להתמודד יותר.
במשך הריצה הדמעות ירדו מעצמן לא הגיבו ולא נשלטו על ידי. פשוט ירדו. לבד.
סובבתי את ראשי וראיתי את אושר אדם ומאור רצים אחריי.
רצתי כל כך מהר ולא שמתי לב לאבן הגדולה שממולי. ונפלתי אבל לא סתם נפילה קטנה.
נפלתי חזק ! ראיתי אותם כבר עוד כמה מטרים לידי הרגשתי כאבים חזקים בברכיים ובקרסול.
אבל בכל זאת קמתי וניסיתי להמשיך לרוץ.
אבל לא הצלחתי המשכתי ללכת עד שהרגשתי יד אוחזת בידי ……