איך ממשיכים הלאה ? פרק 17

א.מ.ה פרק 17

~ נקודת המבט של עמית ~

" הלו " קולו הגביר את קצב פעימות ליבי והרתיע אותי קצת , אבל לא , אני נשבעתי לאריאל שהיום אני אספר לו " אלירן אני צריכה לדבר איתך" אמרתי והייתה שתיקה של כמה שניות " על מה ?" הוא שאל בקול צרוד וגברי שגרם לי להזכר בעבר שלנו " כשתבוא תבין" עניתי " לבוא לבד ? " הוא שאל והנהנתי לעצמי כמו סתומה ושכחתי שזאת שיחה " אממ כן " עניתי לבסוף בקצרה והשיחה התנתקה .

כבר עברו חמש דקות והוא לא בא . אולי הוא עם מישהי ? לא לא הוא בטח מאחר .. אולי אני לא אגיד לו ? זה עדיף לכולם נכון ?
הסתובבתי בתיסכול ברחבי הבית " תירגעי " אריאל החזיקה בי בשתי כתפיי " מה את עושה פה ? חשבתי שאת נוסעת לתל אביב " אמרתי מופתעת והיא הנהנה " רציתי לבוא לבדוק מה איתך לפני " היא ענתה וחייכתי " אני בתסביכים " עניתי בהשפלת ראש " עמית , תסמכי עליו . פשוט תספרי לו , את חייבת , אחרי זה כבר יהיה לך יותר קל להתמודד תסמכי עליי " היא אמרה בחיוך קטן והתחבקנו " טוב אני זזה להביא את חבר שלך לפה " היא אמרה ויצאה מהדירה . עכשיו נשארתי לבד לחכות , לא יודעת למה לצפות ..
אווף כמה זמן לוקח לו ?!
נשמעה דפיקה בדלת , סוף סוף !
פתחתי לו " סליחה שלקח לי זמן , באתי ברגל " הוא אמר וחייכתי בהבנה " המכונית ? " שאלתי " ירין עם נועה בבדיקות " הוא אמר וחייכתי , כמה שאני מתגעגעת אלייה ורוצה כבר לראות את הבטן שלה !
" על מה רצית לדבר ? " הוא שבר את השתיקה " שב " אמרתי לו וסימנתי עם ידי על הספה .
הוא ישב והתיישבתי מולו , נושמת עמוק . זה הולך להיות ארוך .

" אלירן אני .. אני רוצה לספר לך מה קרה " אמרתי לו והוא השפיל את מבטו " מה באמת קרה " הוספתי , עצמתי עיניים , להירגע , אני יכולה לעשות את זה .
" באותו יום , ביום הולדת 17 שלי , הריב שלנו .. משם הכל התחיל " התחלתי לספר והוא הביט בי , ישירות בעיניי , מקשיב ומעכל כל מילה שאני אומרת .
" כשרצתי בכביש ראיתי את הוואן השחור מתקרב אליי , אבל רגע לפני שהוא פגע בי , הוא עצר " התחלתי לספר וקולי רעד מעט , הוא שתק והקשיב " איש אחד יצא ממנו במהירות ומשך אותי לבפנים , צעקתי מהפחד שחוטפים אותי . אז ראיתי וואן אחר , ישן יותר מתקרב לכיוונינו.
כנראה הוואן שהתפוצץ.
הם לקחו אותי משם לבית כלשהו בתוך העיר ושם הבנתי שזה היה אבא שלי שחטף אותי " שפכתי את הכל והלחץ בחזי רק גובר , אלירן רק הקשיב למילותיי " הוא אמר לי שהוא רוצה שאני יהיה רק שלו . שכל חיי הרחיקו בינינו ועכשיו אף אחד לא יוכל לקחת אותי ממנו " אמרתי והשפלתי את ראשי " פחדתי כלכך " מסך הדמעות עלה אל עיניי . אלירן לא הוציא הגה , רק החזיק את ידי הקטנה והביט בי .
" שבוע שלם שהוא החזיק אותי בתוך הבית ולא נתן לי לצאת . אבל יום אחד הוא לקח אותי לקנות בגדים כי הוא אמר שאני לא חוזרת הבייתה . באותו יום הכרתי את רואי " אמרתי והרעד בקולי גבר . ניסיתי להירגע , נשמתי עמוק והמשכתי " רואי תמך בי , הוא ידע הכל ולא סיפר לאף אחד כי אני אמרתי לו . הוא היחיד שהבין אותי " אמרתי בשקט " אחרי בערך חודש שגרתי בצד השני של העיר, אבא שלי החליט שמסוכן מדי להישאר באותה עיר שאתם גרים בה " השפלתי את ראשי " הוא הראה לי את המודעת אבל שלי אלירן" דמעה ברחה מהמסך דמעות שעמד לי בעיניים " ניסיתי לברוח יום אחד , אבל זאת הייתה טעות ממש גדולה . הוא בהתחלה איים שהוא ירעיב אותי , אבל לא היה לי אכפת וניסיתי לברוח שוב . הוא אמר שהוא יפגע בי במקום הכי פגיע שלי וחשבתי לעצמי שכבר לא אכפת לי מכלום , לא אכפת לי מה הוא יעשה לי אני רק רוצה לחזור הבייתה , לחזור אלייך . אבל אבא שלי חכם , הוא ידע שהדבר היחיד שיעצור אותי מלברוח הוא .. אתה " אמרתי ועוד כמה דמעות ברחו והמסך דמעות נשבר , עכשיו היו רק דמעות שזולגות במורד לחיי " הוא חטף את אמא שלך ואיים עלייה אלירן " הבטתי בו והוא קפא מההלם , הביט בי בעיניים פתוחות " הוא אמר שאם אני לא אקשיב לו ואלך איתו הוא יתעלל בה " השפלתי את ראשי " הוא החליט שאנחנו עוברים לתל אביב , רחוק מאמא שלי ומאביאל , רחוק ממך .
ככה חיינו ארבע שנים , אני מתנהגת כמו בת טובה וכמו בן אדם נורמלי ולא כמו חטופה והוא לא מתעלל מינית באמא שלך " הדמעות ירדו מעצמן " פגשתי את אריאל בזכות רואי . הוא קנה דירה בתל אביב רק כדי להיות קרוב אליי " הבטתי בו " אני מבין למה את איתו " הוא אמר כשכמה דמעות מלוחות היו מרוחות על לחיו " רואי ואריאל הצילו אותי מלהתאבד, החזיקו אותי בחיים .
לא יכלתי להיות רחוקה ממכם , והם ידעו את זה" השפלתי את ראשי והדמעות זרמו " פעם אחת , לפני חצי שנה או שנה . הוא נתן לי רשות לצאת למסיבה עם אריאל ורואי " המשכתי לספר לו " כשחזרתי לבית שלו , הוא האשים אותי שסיפרתי לרואי ואריאל שאני חטופה והעניש אותי .
הוא היה מכה אותי בלי לראות בעיניים " קולי רעד והדמעות הבודדות הפכו לבכי סוער " הוא היה מפשיט את אמא שלך ומכה אותה רק כי הוא חשב שסיפרתי למישהו " בכיתי והרגשתי שהוא בוכה גם " הוא היה מכריח אותי לראות אותה סובלת והיה מחדיר בי את הפחד לעזוב " שפכתי את האמת מולו . הרגשתי כל כך רע כי אמא שלו סובלת בגללי " הייתי מתחננת אליו שיפסיק , שיעזוב אותה . שהוא צריך להעניש אותי ! כשהייתי אומרת לא את זה הוא היה מעניש את שתינו , הוא היה קושר אותה למיטה ומכריח אותי לראות כשהוא.. שהוא אונס אותה באכזריות , צורח עלייה שבגללה לקחו את הילדים שלו ממנו ובגללה הם הגיעו למצב הזה . הייתי בוכה יום ולילה בגללו " בכיתי ובכיתי , מנסה לייצב את הקול שלי ללא הצלחה.
הבטתי בפניו וראיתי שהוא כבר כולו רטוב מהדמעות " יום אחד התחננתי בפניו כדי שרואי יכול לבוא לבית שבו גרתי, רואי ניסה להגן עליי מפניו ואבא שלי גירש אותו מהבית ואז .." עצרתי את עצמי והדמעות שטפו את פניי , התפרקתי מולו . נזכרת בכל הרגעים המזעזעים שהשאירו לי לצלקת לכל החיים .
" אבא שלי , האיש שגידל אותי , שהיה אמור לדאוג לי ולהגן עליי מכל דבר רע . שכל פעם שפחדתי מהרעמים והברקים הוא היה מחבק אותי ויושן איתי " נשמתי והדמעות יורדות ללא הפסק " עמית בבקשה אל תגידי לי שזה מה שאני חושב " הוא ייבב בבכי ששבר אותי " הבן אדם הזה , שפעם היה הכי חשוב לי .. לקח ממני את הבתולים " באותו רגע , באותה השנייה שאמרתי את המשפט-נשברתי מולו .
נפלתי על הריצפה ובכיתי את הנשמה שלי. הרגשתי שוב את אותם רגעים , הבזקים של אותם רגעים הרסו אותי.
אלירן עטף אותי בחיבוק ובכה איתי גם " לא " הוא פלט " תגידי לי שזה לא נכון " הוא בכה.
היינו ככה בערך עשרים דקות עד שהרגשתי שאני מסוגלת להמשיך " בהתחלה לא נפגשתי עם רואי ואריאל בכלל , הייתי חותכת את עצמי , מנסה להתמקד בכאב הפיזי ולא הנפשי.
עד שסיפרתי לאריאל ורק היא ידעה על זה , היא הייתה לצידי כל הזמן הזה , תמכה בי "אמרתי " אחרי שחצי שנה בערך , אבא שלי התחרט על מה שהוא עשה לי ונתן לי רשות ללכת למועדון שבו פגשתי אותך.
ומשם אתה כבר יודע " השפלתי את ראשי בעצב והמסך דמעות המעיק חזר .
הגוש בגרון חנק אותי והרגשתי פשוט חסרת אונים " את..את לא סיפרת לנו שאת זוכרת רק בשביל שלא יקרה שום דבר לאמא שלי ? " הוא הרים את פניי עם ידו . הנהנתי באיטיות ועיניי החלו לצרוב מהדמעות .
" אני כל כך מצטער" הוא חיבק אותי והרגשתי שגופו רועד .
" אני מצטערת" הבטתי אל תוך עיניו " אלירן , אני יודעת שזה קשה אבל אסור לך לספר לאף אחד על זה.
אמא שלך בסדר והיה חיה עם אבא שלי בבית , הוא הפסיק להתעלל בה אבל הוא שומר אותה למקרה שאני אתנגד לו " השפלתי את ראשי מרוב רגשות האשם שתקפו אותי
" אני..אני אנסה " הוא אמר בהבנה . הוא יודע שאם הוא יגיד משהו או ינסה משהו אמא שלו תהיה בסכנה .
" עמית , את היית ואת נשארת מדהימה " הוא החזיק את פניי עם ידיו הגדולות ומחה את שאריות הדמעות שנשארו על לחיי .
אני לא מצליחה לעכל את זה שהוא מקבל אותי למרות שאני , אני נאנסתי.