אין לנו מה לומר

"למה שהיא תנצל אותי?" הוא מסנן בשקט ומגרד בראשו.
אין לי מה לומר. אני נוגעת בידו אבל הוא נרתע ופוער את המבט. הוא מניד בראש בתור לא, ובורח בריצה.
למה שהיא לא תנצל אותו? בן למשפחה עשירה, ויפה במיוחד.
פה- גם יפרדו, תוכל לסחוט כסף.
"פאק!" אני צועקת. אני מניפה את הידיים. ההד שלי מזנק מצד לצד לאורך הרחוב.
אני מתחילה לרוץ.
אני יודעת שאולי לא אספיק, אבל אני לא לוקחת לא כתשובה.
"נו! תסתכל עליי." אני אומרת כשאני ממש צמודה, מאחורי גבו.
הוא מכחכח בגרונו. לא באמת יש לו מה לומר.
המתח עצום.
היסטרי.
"תסתכל…" אני כמעט ולוחשת.הוא נאנח בקולניות ומסתובב.
"את כרגע אמרת לי שהאדם שאני אוהב מנצל אותי!! את באמת חושבת שאני אתאושש כל כך מהר?! ולמה שאני אקשיב דווקא לך ולא לה?!" הוא צועק. אני מרגישה את הדמעות עומדות לי בגרון.
תיאור מטופש, אה?
אני מנגבת אותן עוד לפניי שהן יוצאות.
בתנועה חלקה הוא מצמיד את שפתיו לשפתיי.
אני מפסיקה לנשום לרגע.
כשהוא מתנתק הוא מסתכל עמוק בעיניי.
אנחנו לא מחליפים מילה.
אין לנו מה לומר.