אין סיכוי שזה החיים שלי!!
לקום בבוקר ולראות את הזריחה.
לעשות את כל הדברים הטיפשיים האלא של הבוקר..
להתלבש. לדעת שלא משנה מה אני יעשה אף אחד לא יראה אותי.
כי בשבילם.. אני אוויר.
לא רואים אותי.
גם לא יראו.
אני לא רוצה שיראו.
הכל אצלם שיטחי ויש סיטיגמה על כל דבר.
נמאס.
לאאאא!! תעזוב אותי! אני לא רוצה!! תעזוב אותי כבר!! תעזוב…
צרחתי מתוך שינה.. שוב אותו חלום..
"אביב!! תפסיקי לצרוח באמצע הלילה!!" אחי הקטן צרח עלי
הוא לא קולט..
"בסדר נעם. אני יפסיק." הגבתי
החלום הזה לא יעזוב אותי.. אני יודעת שזה קרה לפני שנתיים.. ושאני כבר בת 17 עכשיו. אבל זה לא יעבור.. אני תמיד ישאר הילדה הזאת..
הילדה הזאת..
שנוצלה מינית.
תגובות (1)
וואו, ריגש אותי. הסגנון כתיבה שלך מהמם! אני הייתי מוסיפה עוד קצת פרטים חשובים, איפה קרה הכל, מתי, האם היא התלבשה חשוף? כל אלה שאלות שעדיין לא פתורות לי, אני מקווה שיהיה המשך . כמו כן, אשמח אם תקראי את הסיפורים שלי ותוסיפי להם ביקורת בונה.
אוהבת,
אריאל :)