אין עדיין שם – הקדמה

קוראים לי אלינור ואני בת 16, השנה מתחילה תיכון .
ההורים שלי גרושים ואמא שלי נמצאת בחובות גדולים בגלל אבא שלי, ובכל פעם שאני מזכירה אותו במקרה היא מתחילה לצעוק עליו כל מיני קללות .
אני חושבת שאני יותר דומה לאמא שלי, השיער הבלונדיני שלי הוא של אמא שלי, והוא ממש ארוך ומגיע לי עד תחילת הישבן, את העיניים הכחולות שלי קיבלתי מאבא שלי, את האף הקטנטן מאמא שלי וגם את השפתיים הורדרדות והקטנות קיבלתי מאמא שלי .
קיבלתי הרבה הערות על זה שאני מרחפת בשיעורים ואמא שלי שלחה אותי הרבה פעמים לפסיכולוגית, אבל אני לא עם הפרעות או דיסלקציה, הפסיכולוגית הסבירה לאמא שלי בשיחה בנפרד ( הרחק ממני ) שיכול להיות שזה קשור בגירושים, ושבדרך כלל זה משפיע על הילדים .
ולאחר מכן ההתנהגות של אמא שלי כלפיי השתנתה, אבל לא לגמריי . היא נעשתה יותר אדישה ורגועה כלפיי, לעומת שלפניי כן הייתה עצבנית וכעוסה וכל הזמן צעקה עליי והסתגרה בחדר שלה בזמן שאני עשית כמעט הכל ( שטפתי רצפה, כלים, ניקיתי את הבית, הכנתי ארוחת ערב וכו' )
דרך אגב שכחתי להזכיר – יש לי אחות בת 12 ושמה ג'יני, ואני והיא ממש לא דומות . יש לה שיער חום ועיניים חומות דבש, קצת נמשים, אבל היה לו שפתיים גדולות ויפות כאלה .
לרוב היא לא נמצאת בבית כי היא יוצאת לקניון עם חברות או סתם מפגשים כיתתים וכו', ככה שכמעט ולא מרגישים בנוכחותה ואמא שלי יותר מתרכזת בי ( " למה את לא כמו ג'יני ? " "למה את לא יוצאת לבילויים ? למה אין לך חבר ? " וכו' ) וקשה מאוד לעמוד בציפיות של כל אם ואם .
אבל זה לא שאני לא רוצה חבר, פשוט אני לא כל כך מצליחה בזה ומבינה גם בזה . יש לי חברה ממש טובה ששמה סם, והיא מחליפה כמעט כל שבוע חבר ( ואם זה חודש זה אומר שהם מחזיקים מעמד הרבה זמן והזוגיות שלהם טובה ) והיא זאת שדיי מבינה בזה . כשאנחנו יוצאות הרבה בנים בוהים עליי, בהרבה מקרים הם גם ביקשו מספרי טלפון, ובהכי הרבה מקרים התחילו את השיחה כששאלו את סם " וואי מי זאת הכוסית הזאת ? "
אבל בינתיים, אני לא מעוניינת באף אחד, אני לא מאוהבת וכבר הרבה זמן לא הרגשתי את ההרגשה הזאת .