I used to be- פרק 1

הסימנים האלו ** זה מעין פלאשבקים, ככה הולך להיות רוב הסיפור.
תודה על כל התגובות מההקדמה❤️
מקווה שתאהבו.
—

״אני לא מבינה למה אני כאן,״ אמרתי בכעס והתיישבתי בספה שאפשר לשקוע בה מרוב שהייתה רכה.
״כיף גם לראות אותך שוב טליה,״ הדוקטור אמרה בחיוך צדדי וסידרה את משקפיה על גשר אפה. נשפתי בכעס והנהנתי לאות כבוד.
לדוקטור הירש היה את אותו המראה כל הזמן, חולצה מכופתרת שהייתה תחובה בתוך חצאית עיפרון שחורה שהגיעה לה עד לברך. נעליים עם עקב קטן ושיער אפור שהיה אסוף בקוקו גולגול מהודק שטבע בג׳ל.
למרות שהתנהגתי כאילו אני לא מסמפטת את הדוקטור בתוך תוכי מאוד אהבתי אותה, היה לי קשה להיפתח אליה בהתחלה אבל לאחר תקופה היא הפכה לאחד מהאנשים שאני הכי סומכת עליהם.
״השתנית,״ היא ציינה בזמן שהתעסקה בלכתוב משהו ביומן שלה.
״בניגוד אלייך,״ התחכמתי והיא חייכה. היא הייתה רגילה לשטויות שלי במשך כל השנה שהייתי אצלה בטיפול.
היא סגרה את היומן שלה והרימה את מבטה אליי.
״את רוצה לספר לי למה את כאן?״ היא שאלה.
ידעתי למה אני אצל הפסיכולוגית, אני לא חושבת שאני צריכה אחת כזו שוב, יכולתי להתמודד עם זה לבד. אני עדיין יכולה.
״לא,״ עניתי בחדות והשפלתי את מבטי אל ציפורניי הכסוסות.
״אוקיי,״ היא אמרה, ״אנחנו עוד נגיע לזה. נתחיל בקל יותר, איך התקדמת מאז הפגישה האחרונה שלנו?״ היא שאלה בסקרנות וניסיתי להיזכר בפגישה האחרונה שלנו שהייתה לפני שנתיים.
הייתי בסוף כיתה ח׳ כשהגעתי בפעם הראשונה אל הירש בעקבות הפרעות האכילה שהיו לי.
זה התחיל כבר מכיתה ז׳, תמיד הייתי הילדה המלאה, בהתחלה זה לא הפריע לי בכלל, אהבתי לאכול, שוקולדים, סוכריות, חטיפים עתירי שומן, ובקיצור, כל מה שבא ליד.
לאט לאט זה התחיל להציק לי, כשראיתי שלכל בת רזה בשכבה שלי כבר יש חבר בזמן שאני הייתי לבד.
כששאלתי את אימא שלי אם אני שמנה היא מחתה בכל תוקף ואמרה שאני במשקל המתאים אבל מול המראה הרגשתי רע, שנאתי את מה שראיתי ונסחבתי עם ההרגשה הזו עד כיתה ח׳ ששם החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולרזות. עכשיו כשאני כבר בוגרת יותר אני מבינה שזו הייתה שטות אחת גדולה שתיסבכה אותי. הייתי מלאה, זה היה נכון אבל הדרך בה החלטתי לרזות הייתה שגויה, הרעבתי את עצמי.
זה התחיל בלוותר על ארוחת הבוקר שאימא הייתה מכינה, אחר כך לא אכלתי את הסנדוויץ׳ של הבוקר וכך זה היה מתגלגל לכך שלא אכלתי כלום עד שכבר לא יכולתי והייתי חייבת וטחנתי אוכל, לאחר מכן הרגשתי שוב שמנה והרעבתי את עצמי. ככה זה היה, נכנסתי למין מעגל שלא הצלחתי לצאת ממנו ולמזלי אימא שלי הבינה מה המצב והכריחה אותי ללכת להירש שהצליחה לשפר את הדימוי העצמי שלי.
״הרגשתי שהשתפרתי,״ אמרתי בכנות, ״אבל כמו תמיד הייתי צריכה לדפוק את זה,״ הוספתי בכעס על עצמי והכיתי את הספה. היא הנהנה בהבנה והרימה את אתבעה המורה בעדי שאעצור.
״תספרי איך היה היום הראשון?״ היא שאלה.
״סיוט,״ השבתי בחדות.

**
כשנכנסתי בשער שמעתי לחשושים מצד חבורת בנות, לא היה צריך להיות חכם גדול בכדי להבין שהן דיברו עליי, התעלמתי והתקדמתי אל הבניין. בדרך חבורת בנים ישבה על ספסל ואחד מהם שרק לי, הרמתי את אצבעי האמצעית אליו וכולם צחקו.
נכנסתי אל הבניין במהירות האפשרית והתפללתי שאף אחד לא יהיה בכיתה, אלוהים שמע את תפילותיי ובאמת אף אחד לא היה, התיישבתי בפינה שבסוף הכיתה והפעלתי פלייליסט של שירים.
נשענתי על הקיר והעברתי את שערי החלק אל כתפי כפי שתמיד אהבתי לעשות.
חבורה של בנות נכנסה אל הכיתה והן השתתקו כשראו אותי, גם את זה צפיתי.
כשראיתי את לירון עם החבורה הזו משהו בי נשבר, למרות שהבטחתי לעצמי שאני אעבור הלאה ואשכח מהחברה הכי טובה שלי שנטשה אותי ברגעים שהכי הייתי צריכה אותה.
**

״ניסית לדבר איתה?״ הדוקטור שאלה והנהנתי.
״ומה היא אמרה?״ שאלה בדרבון ומשכתי בכתפיי.
״שהיא לא מוכנה להסתובב עם זונה,״ ציטטתי אותה והירש נדה בראשה כמיואשת.
״את לא זונה,״ היא אמרה ברוך וצחקתי בזלזול.
״ככה הן נתנו לי להרגיש!״ קטעתי אותה בגסות.
**

״איך היה החופש?״ אחת הבנות שאלה בזלזול, ״הרווחת קצת כסף בלילות?״ היא שאלה בהתגרות והשאר צחקקו. בזמן אחר הייתי קופצת עליה אבל עכשיו אימא שלי אמרה לי שככה זה יהיה וככל שאני אתן להן את התענוג ואענה להן כך הן יהנו מזה יותר, היא אמרה לי שאני יותר חכמה מהן ושאני אתגבר על זה, תמיד הקשבתי לאימא שלי.
הגברתי את המוזיקה, התרווחתי על הכיסא ונאנחתי בזמן שאני נועצת מבט חודר בעיניה של לירון המזויפת.
לא התאימו לה הגוונים בשיער, התיק הורוד והחצאית הקצרה.
לירון הייתה הילדה של הג׳ינס הכחול, החולצה הצבעונית, נעלי האולסטאר וצמה בשיער.
ממבוכה היא הסיטה את מבטה, חתיכת צבועה.
״כמה עשית? שמונה מאות? תשע מאות?״ היא לא הרפתה וכולן כולל לירון צחקקו.
״אלף,״ עניתי בציניות, ״היה לילה טוב אתמול,״ הוספתי והן השתתקו, אני בטוחה שהן חשבו שאני הולכת להתעצבן ולצאת עליהן כפי שנהגתי לעשות.
הצלצול הגואל נשמע וכולן התפזרו למקומות שהן בחרו, שאר התלמידים נכנסו והמורה אחריהם כמאספת.
׳ברוכים השבים!׳ היא כתבה על הלוח בגדול. זו הייתה מורה חדשה בסגל, אני מעריכה שהיא בשנות הארבעים לחייה. היה לה חיוך מתוק ועיניים חמות, אני מקווה שזה ימשך כל השנה ולא רק לשבוע הראשון.
״אני בטוחה שאף אחד מכם לא מכיר אותי ואני לא מכירה כאן אף אחד, אז נתחיל בסבב קצר ובו כל אחד יאמר את שמו ומה הוא אוהב לעשות,״ היא אמרה בצהלה, ושוב אנחנו מתחילים עם המשחק הפתטי הזה.
״אני הילה, והתחביב שלי זה ללמד,״ היא התחילה, כל הכיתה עשתה את הסבב ולבסוף הגיעו אליי. כל העיניים היו נשואות אליי ולחלקם היה מתוח חיוך על הפנים.
התחלתי לדבר,
״השם שלי הוא טליה והתחביב שלי הוא-״
״להיות זונה!״ אחד בשם עומר צעק וכולם צחקו, לקחתי אוויר ושתקתי.
׳אל תאבדי את זה טליה, אל תאבדי את זה!׳ פקדתי על עצמי.
הילה העיפה אותו לחדר המנהלת וניסתה להין מה הלך שם.
**

״איך הרגשת כשכולם צחקו?״ דוקטור הירש שאלה וחשבתי לרגע.
״לבד,״ עניתי בכנות וברעד ומחיתי דמעה מעיני.
״אנחנו מתחילות עכשיו תהליך, אנחנו ביחד בזה.״ היא תפסה בידי בכדי להבהיר שהיא כאן בשבילי.
הנהנתי והיא חיבקה אותי.