איתך. תגיבו 3>

לקרוא את הקטע עם השיר With You של Sum 41 שנתן לי את ההשראה לקטע הזה..3>

אני לא רוצה שהרגע הזה יגמר….לא רוצה שיקחו אותי מפה, למקום אחר….שהוא כלום בלעדייך.
אנחנו עכשיו כאן, כל אחד בפינה אחרת בחדר, שותקים…אחרי סערת רגשות וצעקות.
אני מביטה בך, אתה משפיל את עיניך.
כן גם עכשיו, כשזכוכיות מפוזרות על הריצפה, שהצעקות שלנו מהדהדות בחדר, שהלב שלי נופץ לרסיסים בידייך, אני לא רוצה להיות בשום מקום אחר.
אני מביטה בשפתיך היבשות,מחייכת לעצמי…כמה זמן לקח לי לגרום להם להתעקל כלפי מעלה.
אני מוחה את הדמעות באגרסיביות ומתרוממת, מתקרבת אליך. אתה אינך מפנה לי את ראשך כאשר אני מתיישבת לידך. אתה חושק את שיניך, אתה לא מבין כמה אני נמסה כשאתה עושה את זה, היופי שלך מכאיב.
ידיי מושטות אליך, כורכות את ראשך סביבן, אתה לא מתנגד להן כמו פעם…וככה אנחנו יושבים.
אני לא מרפה, ואתה יודע שאני לא אעשה זאת…כי הבטחתי, ומילים אלו הן מהלב ומהנשמה שלי,
אני לא ארפה ממך.
אנחנו משלימים אחד את השני, כמו סיר ומכסה, שולחן וכיסא…מכירים אחד את השני כמו את כפות ידינו. זיכרנות עוברים בראשי, שלי ושלך, שלך ושלי…איך הכל השתנה מאז נכנסת לחיי, הכל נעשה מסובך וקשה יותר, גברים מחזרים אחרי וכועסים על זה שאני איתך ושואלים 'למה לעזאזל את איתו? אנחנו ניתן לך את כל מה שאתה רוצה, למה את נשארת עם האפס הזה?!' ובכן למה? הרי המערכת היחסים שלי איתך כל כך לא מציאותית, אתה בקושי מראה לי מה אתה מרגיש, למה אני לא עוזבת אותך?! איך בדיוק מסבירים דבר כזה?…איך אפשר להסביר שמעצם הנוכחות שלך יש לי פרפרים בבטן, שהבל פיך הופך את היום ליום הכי טוב בעולם…שאתה ואני זה פשוט…ואני לא צריכה יותר מזה…אף אחד לא באמת יכול להבין, אולי אני מוזרה..אז אני רק שותקת מושכת בכתפיי והולכת.
אני יושבת, פגועה…אחרי כל מה שעשית, אבל אני לא מרפה…כי כלום לא שווה בלעדיך, לא השמש, לא הים, לא הכוכבים והשמיים, כלום.

כי אתה הלב והנשמה שלי.