אל העולם שלך: הקדמה

הקדמה:
—נובמבר 2013—
הוא עמד שם מלאך בודד, עיניו בההו בטבעת עדינה. ונזכר בעיניים יפות עיניה כחולות אפורות שחורות בגוון קרח עדין. שיערה היה רך, בצבע שתני בלונד עם גוון כרמל עדין בקצוות. עורה היה חרסינה דקיקה ולבנה עצב ניכר בעיניה. הוא התבונן בילדה הבובתית הזו, פניה היו מתוקות. שפתיה היו בצבע אדום יין, דקות מעט ועבות קצת בצורה מושלמת. אפה היה עדין וסמטרי כל כך כאילו ציירו אותה.
היא התקרבה אל הצוק כפי שגורלה נחרט היא נשמה עמוקות, בעיניה מועקה וייאוש כל כך עמוק. היא קפצה מהצוק הוא הביט בה קופצת על פניו קור חסר הלב.
כנפיו פרוסות ענקיות, הוא ישב על עץ גבוה בוהה בה צועדת למוות שלה. הוא הביט בה ביופייה הרך האנושי שבלט כל כך, ולא דמה לאף יופי שראה בעברו.
"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד." הוא שמע את לחישה שלה מלאה בכאב כשידה הלבנה ואצבעותיה הקטנות והדקות כיסו את פניה לפני מותה שנגזר אליה מלמעלה.
הוא כל כך היה אדיש רגיל לכך שבני אדם זועקים למעלה למלך מלכי המלאכים בכל יום. היא צעדה לעבר הצוק לוחשת עדיין "ברוך שכבודו מלכותו לעולם ועד…" התפילה נשמעה בקול מיוסר שלה. היא קפצה בלי כל היסוס על פניה ריקנות, וכאב היא צעקה ללא רצון עיניה נעצמו. היא היתה כל כך קרובה לים אבל בנס מישהו תפס אותה. עיניה היו עצומות וחיכו למוות.
"בת מלך," הוא לחש מביט בילדה היפה שמולו. הוא לא הבין מדוע עשה זאת הוא עף איתה כשכנפיו פרוסות במזג אוויר אפור פורץ את השמים כשהיא מונחת על זרועותיו.