אל קשתות ושמלות נשף-פרק שביעי חלק שני

"מה הוא רצונך?" אנה בל שאלה בקול עצבני. "אני מאמין שהסברתי לך שלא תוכלי להישאר כל היום בתאך ללא שום דבר לעשות." הוא אמר, "מוזר" חשבה אנה-בל הוא אינו נשמע שיכור כלל וככל. "מה אתם צריכים שאני אעשה?" היא שאלה, מנסה לשמר את החלטתה ממוקדם יותר באותו יום. "את יודעת דברים רגילים שטיפת כלים ניקוי הסיפון…" הוא אמר בחוסר תשומת לב, שפתיה נקפצו, אך היא לא הפגינה שום מורת רוח "צר לי אך איני יודעת כיצד לבצע אף אחת מהמטלות שציינת." וויליאם נראה מתוסכל. "אם כך מה את כן יודעת לעשות?" היא חשבה לרגע, "אני יודעת לנגן בכינור לרקום ולדבר צרפתית." היא אמרה בתחושת ניצחון. שכן הייתה בטוחה שכל אחד מכישרונות נפלאים אלא יכול לשמש כל אדם, אפילו צוות פירטים.
"בקיצור את חסרת תועלת לחלוטין" הוא אמר בגלגול עניים. "רגע אחד, את יודעת לרקום? זה כמו לתפור נכון?" אנה-בל הירמה גבותיה "את האמת אילו שני דברים שונים לגמרי אחד מן השני הרקמה היא ליופי בלבד בעוד שהתפ-"
"לא אכפת לי. את יכולה לתפור או לא?" וויליאם אמר בחוסר סבלנות "כן אני מניחה שאני יכולה לתפור"
וכך אנה-בל מצעה את עצמה בחדר אם שק של בגדי פירטים קרועים חוט ומחט.
וויליאם התכוון ללכת אך חזר לאחר פחות מדקה, אם סימן אדום על עינו, "מה קרה?" היא שאלה בדאגה בלתי מוסברת, מדוע כה אכפת לה מן שודד הים הזה?! "שום דבר" הוא אמר בקול עצבני. "שום דבר לא משאיר סימן שכזה…" היא הביטה בו במבט מלא רחמים,
"שום דבר שהוא עניינך!" צעק אליה. "ותפסיקי את המבט הזה!" היא הפנתה את ראשה לעבר הבגד שתפרה, היא שמה לב שכמעט כל הבגדים כאן היו שייכים לגברים גבוהים יותר ורחבים יותר מוויליאם עצמו לפתע היא ידעה שוויליאם אינו מודל של אנשי הספינה, אלא הכי בזויי מבינהם. המוניטין שלו בעולם אינו תואם את המעמד שלו אל הספינה
"האם אתה האדם הכי צעיר אל הספינה הזאת?" היא שאלה בקול זהיר.
"כן, וכמו שכבר בטח הבנת גם הכי פחות מוערך" היא השפילה מבטה לרצפת העץ והוסיפה משפט שאף אחד לא שמע. וטוב שכך
"וגם הכי נאה"