העליתי את הפרק לפני כשבועיים והוא נמחק, רשמתי אותו מחדש עם טיפה שינויים.

אל תסתכלי אחורה פרק 6- התוכנית….

30/03/2016 970 צפיות 2 תגובות
העליתי את הפרק לפני כשבועיים והוא נמחק, רשמתי אותו מחדש עם טיפה שינויים.

נ.מ אליסון
התעוררתי בבוקר, היום המסיבת בריכה, השעה הייתה 7:30 ועדיין לא היה לי תירוץ כדי לא להגיע למסיבת בריכה. תחשבי! תחשבי….. אני יודעת! אני אשחק את עצמי חולה (במילא המחשבה על הברכה עושה אותי חולה). קמתי במהירות ורצתי לשולחן איפור בחדר שלי . שמתי קצת מייקאפ בגוון חיוור מהעור שלי, כדי שאני אראה חיוורת. קמתי לעבר הווילונות וסגרתי אותם ורצתי למיטה. כיסתי את עצמי עד מעל הראש ושיחקתי את עצמי ישנה.מישהו פתח את הדלת, זאת הייתה אמא והיא אמרה:"אליסון, קומי את תאחרי לבית ספר" בקולה העדין. אמרתי:"אני לא מרגישה טוב" כמובן ששיקרתי, אני מרגישה מעולה. אני שונאת לשקר לאמא שלי אבל אני חייבת. "את באמת קצת חיוורת , תישארי היום בבית חמודה, הייתי נשארת אתך אבל אני חייבת ללכת לעבודה, אני מצטערת" ההורים שלי גרושים אמא שלי רופאה והיא עובדת מהבוקר עד הערב, ואבא שלי הוא עורך דין מצליח בחו"ל אני נוסעת אליו בחופש הגדול. כן אני יודעת שזו אירוניה שהצלחתי לעבוד על רופאה בעזרת קצת איפור אבל זה רק מראה כמה אני מוכשרת. "אני אסתדר" אמרתי והיא אמרה:"אבקש מראין להישאר לעזור לך" או-או אין מצב! ככה הוא בטוח יגלה שאני לא חולה. אמרתי "אמא לא צריך, חבל שריאן יפספס לימודים, אני אסתדר לבד, באמת!", היא אמרה:"טוב אבל זה בתנאי שאת מבטיחה שאת מתקשרת אליי ברגע שאת צריכה אותי" מי שישמע איזה חולה אני…. "מבטיחה" אמרתי, היא חיבקה אותי ואמרה:"תרגישי טוב" תוך כדי שיצאה מהחדר. מעולה עבדתי על אמא שלי עכשיו נשאר לי רק ראין, שזה החלק הקשה. שמעתי רעשים למטה, סימן לכך שראין התעורר. שמתי את הראש על הכרית ונרדמתי. התעוררתי מדפיקה בדלת, זה היה ראין הוא שאל איך אני מרגישה ועניתי:"לא משהו אבל אני אשרוד" ואז הוא אמר:"אמא אמרה שאת מעדיפה להישאר בבית, אבל תדעי שגם אם את רק צריכה שידליקו לך את האור את מתקשרת אליי! ברור? " "כן" עניתי. הןא חיבק אותי ואמר:"תרגישי טוב" ויצא מהחדר. איזה כיף! חיכיתי עד ששמעתי את המכונית שלו יוצאת מהבית. ואז קפצתי מהמיטה ורצתי אל עבר הסלון כדי לראות את אהבת חיי(בובספוג) ולאכול במבה. הגעתי לסוף המדרגות, או-או, הלך עליי!

נ.מ ראין
אמא אמרה לי שאליסון לא מרגישה טוב, ושאם היא תתקשר אליי אז לעזור לה. זה היה לי קצת מוזר, אתמול בלילה היא הרגישה מעולה. אמרתי לאמא שלי שהיא יכולה לסמוך עליי ושתצא לעבודה. אחרי
שהיא יצאה לעבודה, התארגנתי ואכלתי, עליתי לחדר של אליסון, דפקתי בדלת ונכנסתי. טוב היא לא חולה, היא סתם מרחה מהדבר הזה שבנות שמות. אז למה היא אומרת שהיא חולה? תחשוב! (אמרו לי המחשבות שלי) אני יודע!… היא לא היחידה שיודעת לשחק, שניים יכולים לשחק במשחק הזה. עליתי לקומה השנייה, דפקתי בדלת ונכנסתי לחדר של אליסון:"איך את מרגישה? " שאלתי, למרות שידעתי כבר את התשובה. "לא משהו, אבל אני אשרוד" היא אמרה. בטח שהיא תשרוד, היא בכלל לא חולה! המשכנו לדבר ויצאתי מהחדר. שלחתי הודעה לקליאו והתקשרתי לדילן.

נ.מ דילן
קמתי בבוקר עם כאב ראש מטורף מהשתיה אתמול בלילה, עפתי למקלחת והתארגנתי לבית ספר. התקשרו אליי, בדקתי מי זה, זה היה ראין. עניתי : "כן, אחי" הוא אמר :"אני צריך עזרה" נלחצתי ונהייתי רציני, אמרתי לו:"שניה אני אצלך" ניתקתי ויצאתי מהבית.

נ.מ קליאו
קיבלתי הודעה, בדקתי ממי זה. זה היה מראין. הוא כתב: אני חושב שאליסון משחקת אותה חולה כדי לא לבוא לבריכה.
עניתי: אין מצב שהיא לא באה, דקה אני אצלך.

נ.מ ריאן
הסברתי לקליאו ודילן שאני חושב שאליסון משחקת את עצמה חולה, כדי לא לבוא לבריכה. "יש לי תכנית, אבל אני צריך את העזרה שלכם" אמרתי. קליאו ודילן הנהנו והתחלתי להסביר. "דילן, אני צריך שתיקח את הרכב שלי ותיסע מעבר לרחוב, כדי שאליסון תחשוב שנסעתי לבית ספר. אבל אל תתרחק יותר מדי כי אחרי זה אני צריך שתחזור לקחת אותנו לבית ספר". "אין בעיה" הוא הסכים. "מה איתי?" קליאו שאלה. זרקתי לעבר דילן את המפתחות של המכונית ואמרתי לקליאו:"כמו שאת מכירה את אחותי, כשהיא לבד בבית היא יושבת לראות מרתון בובספוג", "זה נכון" היא אמרה. "אז התפקיד של שנינו הוא לחכות שהיא תרד ולשכנע אותה לבוא למסיבת בריכה" הסברתי. "סמוך עליי" היא אמרה.

נ.מ אליסון
או- או, הלך עליי! קליאו וריאן עמדו בתחתית המדרגות בשילוב ידיים. עכשיו אין מצב שאני לא אלך למסיבת בריכה! אוף! הייתה שתיקה מתוחה במשך כמה דקות שנראו כמו נצח. ואז ריאן פצה את פיו ואמר:"אז… את חולה, לא?" וקליאו המשיכה:"כי פשוט טיפה מוזר לי שאת רצה במדרגות בזמן שאת חולה…" זה היה נשמע כאילו הם התאמנו על זה מראש! נו באמת! הם עלו עליי. השפלתי מבט לרצפה. ואז עלה לי רעיון גאוני, אמרתי:"טוב, עליתם עליי. שיחקתי את עצמי חולה כי שחכתי לעשות את העבודה באנגלית, והמורה המלחיצה הזו תהרוג אותי!" ריאן הסתכל על קליאו שהנהנה, כי באמת הייתה לנו עבודה להגיש וגם המורה הייתה באמת מלחיצה. רק שהעבודה שלי הייתה מוכנה ונחה בתוך המגירה בחדר שלי, פשוט לא רציתי להפריע לה לישון…אין, אני פשוט גאונה! ריאן אמר:" אז זה לא היה כי רצית להבריז למסיבת בריכה?" בטח שכן אמרתי:"מה פתאום, אני מתה כבר ללכת למסיבת בריכה" עוד שקר. בקצב הזה אני בטוח אגיע לגיהינום. "טוב, תישארי בבית. אבל זו פעם אחרונה שאני מסכים לך להבריז מהלימודים" הנהנתי במהירות, למרות שרציתי למחות כי הוא כל הזמן מבריז, או שהוא מגיע והולך לפינת עישון עם החברים הערסים שלו. דילן בא לאסוף את קליאו וריאן לבית ספר, בזמן שאני שכבתי על הספה בסלון עם קערת במבה ענקית וציפיתי במרתון בובספוג.


תגובות (2)

בואנה גאונה זאתיי מחכה להמשךך

30/03/2016 13:26

תמשיכי!!!!

23/05/2016 12:05
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך