“אל תסתכלי עלי כאילו יש לך מה לומר לי”-פרק 2

פרק 2-

דחפתי אותו בחוזקה, נתתי לו בירכיה. וסובבתי את ידיו, כן. כל השנים ברחוב יש לי כבר התנסות בכל העיניניים האלה…
״מה נראה לך?״ שאלתי את האיש הזה.
הוא ציחקק באכזריות, קם מהאדמה וניער את כל בגדיו, מהחול.
״אתה יכול לעוף מכאן?!״ שאלתי אותו. נהפכתי להיות עצבנית, הוא מעצבן.
״אממ.. לא. נוח לי כאן״ ענה באקשנות.
״יא-אללה. תיתרחק מכאן ! זה האזור שלי!״ אמרתי לו בצרחה. הוא הסתכל לאופק, הוא קלט ילד עומד, ומסתכל אלינו.
״טוב, זה לא נגמר! אני עוד אחזור״ לחש לי באוזן, והזיז לי חתיכת שיער למאחורי האוזן. הזזתי את ידו בחוזקה,
״אתה יכול ללכת?!״ צעקתי, הבחור שהסתכל אלינו. התכוון לפסוע לעברנו.
אך, מיהרתי לדחוף את הבחור שהציק לי, והוא פסע לעבר הבחור השני.

מנק׳ המבט של תומס-
(מי שרצה לאנוס אותה)

זה עוד לא נגמר, אני יודע בדיוק מי ההורים שלה. ומה הם עשו, אני יודע הכל אליהם.
כל פרט ופרט. אני יודע שקוראים לה סול, ולאחותה קוראים ליבי.
ואני הולך לעשות מה שבא לי.

מנק׳ המבט של הייס-

אז הנה אני, נחתתי ואני בשדה התעופה.
הדבר הראשון שאני הולך לעשות, זה לראות את ליבי וסול. הנסיכות הקטנות שלי… אני מקווה שהם הסתדרו, נכנסתי למכונית שלי. ונסעתי לעבר ביתי, קניתי אותו כמה ימים לפני שטסתי בחזרה לישראל, כדי שלא יהיו בעיות.
פתחתי את הדלת החומה, בעזרת המפתח הלבן, שקיבלתי בדואר לפני כמה ימים.
פסעתי לעבר חדרי. ופרקתי את כל המזוודות.

מנק׳ המבט של ליבי-

התעוררתי, התמתחתי בחוזקה.
הזזתי את השמיכה מגופי. ומעדתי בצעדים קטנים לעבר המקלחת, לשטוף פנים ולצחצח שיניים.
עשיתי את כל פעולות הבוקר שלי.
הלכתי לכיוון המטבח, וראיתי את סול. פורקת משקיות, אוכל ועוד דברים לצורכי הבית. לפתע, ראיתי שקית של חנות בגדים. עיניי נצצו, כל כך הסתקרנתי. הרבה זמן לא קיבלתי בגדים…
״נסיכה שלי, את יכולה לפתוח את השקית. היא בשבילך״ אמרה לי בחיוך.
פתחתי את השקית, והתגלה למראה עיני. שמלה ממש יפה.
אמרתי לסול תודה, וחיבקתי אותה.
רצתי לעבר חדרי, ונשכבתי על המיטה שבראשי מלא מחשבות.

מנק המבט של סול-

עבר עלי יום לא קל בכלל, מה הבחור הזה פאקינג רוצה ממני?! טוב, אני מעדיפה לשכוח ממנו. לפחות לזמן הקרוב,
שלא יבוא להציק לי עוד פעם. זה מה שחסר לי… לפתע, נשמעה דפיקה בדלת.
רצתי בקלילות, לעבר הדלת.
פתחתי בעדינות, הייתי בשוק ממי שעמד בדלת.
זה היה הייס.