"אל תסתכלי עלי כאילו יש לך מה לומר לי"-פרק 4

פרק 4-

-מנק׳ המבט של ליבי-
עוד יום רגיל ושקט, התעוררתי לאט לאט. פוקחת את עיניי, ורואה את הייס נכנס לחדר. שיפשפתי את עיניי וראיתי יותר ברור. כן זה היה הייס, חייכתי חיוך מתוק. והסרתי את השמיכה מעלי. התייצבתי, כי הייתי קצת מסוחררת, שטפתי את פני וציחצחתי שיניים.
הלכתי לעבר המטבח, וראיתי את סול מכינה ארוחת בוקר. חיבקתי אותה חיבוק גדול. היא אחות כל כך טובה.
היא חייכה חיוך גדול, וחזרה לבשל.
היא לבשה חצאית פירחונית, וחולצה חמודה. שיערה הוחזק בקוקו יפה, עם פפיון. היא הייתה מאוד יפה. היא כנראה הולכת לראיון עבודה, האוכל היה מוכן. ישבנו שלושתנו בשולחן, אכלנו חביתות וארוחה יפה. ובעיקר טעימה.
״נסיכות שלי היום אני צריך לדבר איתכם על משהו״ אמר הייס, פותח בשיחה.
״אוקיי״ ענינו אני וסול והינהנו. מעניין מה הוא רוצה להגיד לנו.
סיימנו לאכול, וראינו חדשות. לאחר עשר דקות הייס קם, נשק לי ולסול בראש.
״יפות שלי אני הולך לעבודה, סול הולכת לעבודה אז ליבי נשארת לבד. אם תצטרכי משהו תתקשרי אלי״ אמר לנו, והפריח נשיקה באוויר, וחיכה לסול כי הוא מקפיץ אותה.
״ביי יפה שלי״ סול נופפה לשלום.
הם יצאו, ונעלו את הדלת. השתעממתי אז ראיתי סרט, ואכלתי פופקורן.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת, פחדתי לא ידעתי מי זה. פתחתי בהיסוס, וראיתי בחור. כמו הבחור שהציק לסול, פסעתי לאחור מפחד. הוא צחק באכזריות.
״ליבי הקטנה מה נשמע?״ שאל ׳בנחמדות׳.
״בסדר״ עניתי בקרירות.
״מה אתה רוצה?״ שאלתי.
״הרבה דברים״ אמר.
״אני רוצה שתספרי לי, על ההורים שלך״ אמר ברשעות.
״אבל…אני לא יודעת אליהם כלום״ ממלמלת, והדמעות מאיימות להתפרץ.
״הצחקת אותי, אין סיכוי אלה ההורים שלך. את מוכרחה לדעת, את משקרת לי. עכשיו ספרי לי הכל על ההורים שלך!״ צרח, הוא משוגע!
״אבל אמרתי לך!!! אני לא יודעת עליהם כלום!״ אמרתי בכנות.
״אני מתקשה להאמין לך, אז ספרי לי את מה שאת יודעת״ אמר.
״אני זוכרת שאבא שלי היה מקריא לי סיפורים לפני השינה, ולוקח אותי לבריכה הציבורית ביחד עם סול ואמא.״ אמרתי, והתחלתי לספר לו, את מה שאני יודעת על ההורים שלי.
״תודה, עזרת לי מאוד!״ אמר באכזריות, ויצא במהירות מהבית. ממהר לאינשהו.
״למה סיפרתי לו?״ יבבתי בבכי מר.
לא יכולתי להחזיק יותר את הדמעות, ונתתי להם לרדת. אחת אחרי השנייה, כאב לי בלב, למה אני לא יודעת מה עם ההורים שלי? אני כל כך מתגעגעת אליהם.
אמא, אבא איפה אתם? תחזרו.
אני צריכה אותכם!

-מנק׳ המבט של צ׳ייס-
התעוררנו בבוקר, שטפנו פנים והתארגנו במהירות.
״כולם להגיע לחדר אוכל במיידי, אני חוזר כולם להגיע לחדר אוכל״ קול הרמקול נשמע באוזנינו.
״יאללה אתם באים?״ שאלתי, כולם הינהנו ויצאנו בזריזות לעבר חדר האוכל.
הגענו, התיישבנו במהירות בשולחן אקראי.
וחיכינו לדברי המנהל, שלצידו עמדה אישתו, המנהלת.
״אז תלמידים, החלטנו שתעשו כל יום בבוקר כל מיני משימות, של כושר חוכמה ובעיקר ידע. במשימות המורים יתנו לכם משימות מכל סוג, ואותם תצטרכו לבצע״ אמרו ביחד. כולם הריעו בחוזקה, כולל אני.
״עכשיו, תאכלו וצאו במהירות לעבר אולם הספורט, המורים מחכים.״ אמרו המנהל והמנהלת.
הלכתי ובחרתי לי אוכל, כך גם עשו חבריי, צעדתי בחזרה לשולחן, שידיי מחזיקות מגש עם הרבה אוכל.
אכלתי במהירות רבה, החזרתי את המגש.
ואני וחבריי הלכנו לעבר אולם הספורט. נכנסו, ונגלו לעינינו כל המורים.
״היי תלמידים, בואו נתחיל.״ אמרו המורים.
״יש לכם כל מיני תרגילים, נחלק אותכם לקבוצות. ותצטרכו בחמש עשרה דקות, לעשות שלושה סיבובים של כל התרגילים, כלומר כל תרגיל שלושה פעמים, דניאל! בוא תתדגים לנו.״ אמרו המורים, וביקשו מדניאל ידיד טוב שלי, להדגים את המשימה.
הבנתי את המשימה המורים חילקו אותנו לקבוצות, ואז באוזנינו נשמעה משרוקית הפתיחה. התחלנו במשימה. לאחר שעשינו את זה במשך שלושה פעמים סיימנו.
לא אנחנו ניצחנו. קבוצה אחרת נצחה אך לא התבאסנו.
חזרנו לחדרים, וכולם הלכו לעיסוקיהם.

-מנק׳ המבט של תומס-
היא סיפרה לי דברים, פרטים קטנים אך חשובים. עכשיו אני יודע את הנקודות הרגישות של סול וליבי. אולי אתם חושבים שאני משוגע, אבל כשזה מגיע לאנשים שחשובים לי אני משתגע, וההורים שלהם פגעו באנשים חשובים לי. אני אפגע בהם, כמו שהלב שלי נפגע.
שיבינו את ההרגשה שאני מרגיש…

-מנק׳ המבט של סול-
סיימתי את ראיון העבודה. אמרו שיחזירו לי תשובה בעוד כמה שעות, או מחר. נכנסתי הביתה וראיתי שליבי בכתה, נבהלתי ורצתי לעברה.
״מה קרה?״ שאלתי וחיבקתי אותה חיבוק אוהב ומחמם.
״כלום״ ענתה לי.
״אוקיי״ אמרתי.
שתיינו ישבנו וצפינו בטלוויזיה, היא הניחה את ראשה על בטני. אני לא יודעת איך, אבל נרדמנו.
היא הנסיכה שלי, האחות הקטנטונת שלפני שנייה הייתה תינוקת..
היא גדלה כל כך מהר.. היא תכף בת תשע, בעוד שבועיים. אני אעשה לה מסיבה יפה וחמודה.
ואזמין כמה מהחברות שלה. הייס יעזור לי בעיניין הכסף, אני כל כך מודה לו.
הוא עוזר לי מאוד, הוא כמו מלאך שבא לעזור לי ולליבי, התחברנו עליו מאוד..
הוא אח שלנו הגדול, הוא לא מבין ואף פעם לא יבין כמה אני מודה לו, הוא הציל לי ולליבי פאקינג את החיים! בלעדיו? היינו מתות כבר מזמן. ולאף אחד לא היה אכפת.
אבל אז הוא נכנס לנו לחיים ועזר לנו כל כך.