אם זאת מלחמה.-פרק 1:

בס"ד
אם זאת מלחמה:
לוחם:
זהו, זה קורה, מרגע זה אני נכנס לשורות של החיילים המשרתים בצה"ל.
עוד דקה תיגמר ההשבעה של הרס"ר וכולנו כאן נישבע שאנחנו
מחויבים לשרת את צה"ל עד הסוף ואפילו למות למען אצנו, איזה כיף!!!;)
הנה, זה מגיע…

"אני נשבע!"

זהו, נכנסתי רשמית לצבא ההגנה לישראל!
הנה אמא ובן-בן אחי הקטן רצים לקראתי עם כמויות אדירות של אוכל של אמא שלי…
מממ… אין על אמא!!!

" התגעגעתי אלייך …קוף!!!" אמר בן-בן כשהנפתי אותו גבוה באוויר.
מיד אחרי שהחזרתי את בן-בן לארץ פניתי אל אמא שלי, האמא היקרה והיפה שלי.
" התגעגעתי אמא.." אמרתי תוך כדי שאני מועך אותה בחיבוקי.
" גם אני התגעגעתי בן יקר שלי " אמרה אמא ונשקה ללחיי .

"מזה שגב? איזה חתיך אתה בטח כל החיילות פה דולוקות עלייך בטירוף.."אמרה לי אימי בשטותיות.
" אמא אני רק מזכיר שיש לי חברה!"
" איזה חברה?" שמעתי קול מבודח מאחורינו, הסתובבתי במהירות וראיתי את חברה שלי, ירושלמית.
הלכתי אליה במהירות וחיבקתי אותה.
" החברה השנייה שלי, זאת שאני מסתיר מפנייך כבר שנתיים" אמרתי, צוחק.
" מה את עושה כאן? אמרת שלא תבואי?"שאלתי את ירושלמית.
" התפנה לי מעט זמן בלו"ז הצפוף אז חשבתי להפתיע אותך…"
"איזה כיף שבאת, התגעגעתי אלייך יפה שלי" אמרתי מאושר.
" גם אני התגעגעתי, בגלל זה אני כאן" אמרה ירושלמית ונישקה אותי בשפתיי, נישקתי אותה בחזרה נשיקה ארוכה וכשהתנתקנו אמרתי "איזה כיף לי שכולם כאן באים לבקר אותי!"אמרתי כשחיוך דבילי מרוח לי על הפרצוף.
אמא נהייתה עצובה, היה נראה כאילו נזכרה במשהו. אני יודע במה היא נזכרה… באבא..

.1.