לא העלתי פרק אתמול אז עשיתי היום יותר ארוך ❤️

אמה ולירון (: פרק 7

21/01/2014 759 צפיות 2 תגובות
לא העלתי פרק אתמול אז עשיתי היום יותר ארוך ❤️

ודיברתי עליו..
״אבא אתה לא מבין כמה אתה חסר לי, כל העולם שלי מתפרק כל החיים שלי עם רון היו שקר אחד גדול בגללו איבדתי את הדבר הכי יקר לי בעולם אותך. חשבתי שהוא האחד אני מצטערת אבא אני מצטערת. ״
.נקודת המבט של רון –
איזה טעות עשיתי עכשיו. נשכבתי על הבטן בדשא ודפקתי את הראש שוב שוב , שאולי זה רק חלום רע אבל כלום לא עבד.. פעם ראשונה בחיים שאני נשבר , ירדה לי דמעה מהעין .. קניתי בקבוק וודקה ושתיתי ושתיתי עד שכבר היה לי סחרחורת כזאת.. איכשהו מצאתי את עצמי על הגב של אור אבל אני עדיין שיכור ..
״עכשיו שאתה שיכור אתה תגיד לי את האמת״ אור אמרה וחייכה.
״אמה מסכנה שלי אני מצטער ״ דמיינתי פתאום את אור כאילו היא מאי.
״מה ? מה אמה? מה עשית לה?״
״אבל מאי זה לא הייתי אני, הייתי חייב לשקר לך אני יהרוס לך את החיים אם אני יגלה לך מי באמת הרג את אבא שלך. אבל הייתי חייב להרחיק אותך ממני״ הייתי מסטול ושפכתי הכל בלי שליטה.
אור הייתה בשוק היא נתקעה עם פרצוף קפוא על הפנים, והוציאה את הטלפון (התקשרה לאמה)
״אמה איפה את ???״
״אור אני רוצה למות״ היא אמרה בכל רועד.
״אמהה תגידי לי איפה את לאעזאל ?!??!״ נלחצתי והתחלתי לבכות.
״ איבדתי את אבא שלי ואת הבן אדם שחשבתי שהוא האחד ״ היא התחילה לצעוק אבל אני לא יכולה לספר לה מה רון אמר לי הוא בחר בזה.
״אמה תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב את באה עכשיו לרחוב שלי ״
״אני לא..״
״עכשיו״ קטעתי אותה
״טוב״
הורדתי את רון בבית שלו ויצאתי להפגש עם אמה..
*
נקודת המבט של אמה:
התחלתי ללכת לכיוון הרחוב של אור ובדרך נתקעתי בלירון-
״לירון?״
״אמה תקשיבי אני ממש מצטער על..״ וקטעתי אותו בנשיקה, למה עשיתי אתזה ? ה יודע.
״אני אוהב אותך״ הוא אמר לי.
״גם אני אוהבת אותך״ מה יש לי יואו. זה כאילו המילים יוצאות לבד ואני לא שולטת בהם.
'אני לא באה אני עם לירון' שלחתי לאור בוצאפ.
'הופההה' היא שלחה לי חזרה.
״בואי נלך קצת״
״אפשר לדבר קצת אם את רוצה״ הוא אמר
״רון הוא זה שדרס את אבא שלי״
נקודת המבט של לירון-–
״רון הוא זה שדרס את אבא שלי״ מההההה ?! למהה הוא שיקר לה ! מהה יצא גבר.
״אני ממש מצטער, אני פה בשבילך״ עניתי לה מופתע.

~כעבור חצי שנה~
נקודת המבט של אמה –
אני ולירון כבר חצי שנה ביחד מאושריםם, רון עדיין בבית ספר שלנו, אור ואני התקרבנו ממש. אור חברה של דניאל.
'חייםשלי קטנה בואי אלי' אור שלחה לי.
'מה קרה את לא עם דניאלי?'
'כן הוא פה. אנחנו צריכים לספר לך משהו'
'לי?'
'אלא מי'
'חמש דקות אני אצלך'
החלפתי מהר בגדים לשמלת מיני כחולה ויצאתי ..
נכנסתי פנימה, זה כבר כמו הבית שלי נכנסת יוצאת מתי שבא לי חח.
״היוש״ נכנסתי לחדר וחיבקתי אותם.
״שבי״ דניאל אמר לי, מה יש לו הוא כל כך רציני?
״יש כאן מישהו שרוצה לדבר איתך״ אור אמרה לי. מה קרה גם היא רצינית.
״לירון!! ורון..?״ ראיתי את רון ולירון נכנסים לחדר.
״אני חושבת שאני אלך״ אמרתי ובאתי ללכת.
״שבי ותקשיבי״ ישבתי וכולם הסתכלו עלי ברחמים.
״מה קרהה ?? מה אתם רוצים ?״ התחלתי להלחץ.
״רון לא דרס את אבא שלך..״לירון אמר.
״מהה?״ קטעתי אותו.
״אלא אני, הוא ניסה להגן עלי״
קפאתי. פשוט קפאתי. אור התחילה לבכות ודניאל חיבק אותה לירון יצא מהבית. ורון ישב שם. ואני קפואה. הסתירו ממני אתזה מטז שאבא שלי מת ואז עוד שיקרו לי. ואהבתי את רון ברגע שהוא אמר לי את זה נשברתי. ועכשיו הרגשתי כאילו אין טעם לחיות כאילו אהבה זה לא בשבילי.


תגובות (2)

הסיפור שלך קצת קורה מהר מדי יש דברים שקשה להבין בתוכן של הסיפור שלך אבל חוץ מזה אני מבין את הכתיבה שלך והיא יפה שהיה בהצלחה.

21/01/2014 13:12

את גם צריכה לספר את זה כסיפור את כל הזמן רושמת נקודת המבט של… זה אל מובן תרשמי את כגוף אחד כהבנאדם אל עצמו.

21/01/2014 13:13
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך