אמונה – פרק 3

"נו, לא סיפרת לי. איך היה?" התיישבה לידי והביטה בי בחיוך ובמבט של ציפייה.
הנהנתי וחייכתי חיוך קטן.
*
נ.מ עדי-
"מה נעשה עכשיו?" ערן שאל בזמן שהלכנו מחובקים. "דבר ראשון, בוא נעוף מפה." אמרתי וחיוך עלה על פניו. "עדי!" קולה של המורה הדהד ברחבי בית הספר, נעצרתי במקומי וערן נתקע בי.
"טוב, כנראה שרק אני אעוף מפה." אמר בחיוך, נשק לי והלך.
"מה קורה?" שאלתי את המורה שמתקרבת לעברי בצעדים מהירים, היא חייכה ושמה את ידה על כתפי. "עדי, אני צריכה עזרה." הביטה בי בעיניים גדולות ומתחננות.
הנהנתי כדי שתאמר לי מה העזרה. "אז ככה, זה התלמיד החדש, דוראל." אמרה ונאנחתי.
"לא בא לך?" קימטה את מצחה ושאלה בקול גבוה. "האמת, במה כבר יש לי לעזור?" שאלתי בחוסר חשק. "אז זהו, אני צריכה שתתקרבי אליו, תגרמי לו להכיר אנשים חדשים, להתחבר לילדים מהכיתה, לצאת איתכם." אמרה.
שאני? אתקרב אליו? למה זה יהיה טוב? אני אפילו חושבת שהוא בכלל לא רוצה להתחבר אלינו, שהוא מעדיף להישאר סגור בתוך עצמו.
וחוץ מזה, הוא בחור דתי ואני חילונייה, אני חושבת שזה יהרוס לשנינו, ובמיוחד לי ולערן.
"תשמעי מירי, אני לא יודעת מה לומר לך." אמרתי בכנות. "עדי, באמת שאם את לא רוצה את לא חייבת." הניחה את ידה על כתפי שוב. "איך בכלל אני אעזור לו? מה אם הוא יגלה?" שאלתי בחשש. "זהו, שזה החלק הטוב." על פניה עלה חיוך. "אני הולכת לתת לכם עבודה מחר, בשיעור ביולוגיה, ואם את תסכימי, את ודוראל תהיו זוג." אמרה.
*
נ.מ דוראל-
זה היום השני בבית הספר, ואם אני לא אתחבר לאף אחד אני באמת בצרות.
"ביי אמא." צעקתי מפתח הבית ויצאתי. "ביי דוראלי." שמעתי את קולה וחיוך עלה על פניי.
אמא שלי היא מה שנותן לי כוח, בכל דבר היא תומכת או עוזרת, נותנת מילה טובה, מנחמת או סתם גורמת לי לחייך.
אני יודע שלא משנה מה, אמא שלי תמיד תתמוך בי ותעמוד מאחורי, ולמרות הכל, אני עושה המון בשביל שהיא תהיה מאושרת אחרי כל מה שעברה.
–
"מה נשמע דוראל?" המורה עצרה אותי, "הכל מעולה." חייכתי. "תגיד רגע, הכרת מישהו?" שאלה והניחה את ידה על פיה.
הקול שלה הדהד באוזניי, אני באמת צריך להתחבר.
"אני מקווה שהיום אצליח." אמרתי.
בכל זאת, קצת מפחיד להתאים את עצמך לאנשים אחרים.

נ.מ עדי-
"תלמידים," מירי נכנסה אל הכיתה ומחאה כף בשביל השקט, "נחשו מה?" חייכה ונשענה על השולחן שהיה קרוב ללוח. "מה?" ענה אחד התלמידים. "אתם הולכים לעבוד בזוגות, כחלק מעבודת בית לפיזיקה." החיוך על פניה התרחב וקולות עצובים של תלמידים נשמעו.
–
"עדי ו…" הסתכלה עליי ואחר כך הסתכלה על שולחנות התלמידים האחרים, "דוראל." הסתכלה עליי שוב, הזזתי את ראשי וחיפשתי אותי בעיניי, לא האמנתי שהסכמתי לזה.
*
"היי." אמרתי בקור והתקרבתי אל התלמיד החדש. הוא הכניס אל התיק את הספרים שהיו מפוזרים על השולחן.