אנהי – פרק 1
בשכונת "לה וידה"
דולסה: מה קורה אחותי?!
אנהי: הכל טוב,מה איתך?! שהן ניפגשו במרכז השכונה
דולסה: לאין זה?
אנהי: אני הולכת לחנות של מי פאדרינו,ואת?
דולסה: אני לא סובלת יותר את אבא שלי ויצאתי קצת לנקות את הראש.
אנהי: רוצה נילך לים? זה עוזר.
דולסה: את לא צריכה להיות עם אמא שלך?
אנהי: כן,אבל אני יכולהלבקש ממי מאדרינה שתחליף אותי.
דולסה: בסדר.
אנהי: בואי תעזרי לי רק לקחת ת'דברים הביתה. והן הלכו ביחד
באחוזת אלרקון:
אדוארדו: גבריאלה,לאין את הולכת? את לא תוכלי ארוחת צהריים?
גבריאלה: לא,אני אוכל כבר בחוץ.
אדוארדו: ואיפה הבנים?
גבריאלה: בחדרים,אני יכולה להגיד לך משהו?
אדוארדו: כן.
גבריאלה: תפסיק כבר לדבר אליי כאילו אתה בעלי כי עם לא שכחת בעלי היה סבסטיאן אלרקון!
אדוארדו: אני לא רוצה ולא ירצה להחליף אותו אף פעם.
גבריאלה: אני בטוחה! והיא יצאה
אדוארדו: אחי,אתה לא מאמין עם מי התחתנתה.
אלפונסו: תייו,לאין אמא הלכה? כשהוא יורד במדרגות
אדוארדו: תילך ותישאל את גבריאלה.
אלפונסו: עוד הפעם התווכחתם?!
אדוארדו: מה אתה חושב?
אלפונסו: אתם לא יכולים בלי לריב אפילו לא יום אחד?
אדוארדו: את זה תשאל אותה ולא אותי. וצילצלו בדלת
אלפונסו: זה בטח,צ'אווה…
כריסטיאן: צהריים טובים,אדון אדוארדו.
אדוארדו: צהיים טובים,מוצ'צ'ו. והוא הלך
אלפונסו: תארח לי חברה לארוחה?
כריסטיאן: סבבה. והם הלכו לפינת האוכל
בחדר של כריסטופר:
כריסטופר: אני לא יודע מה לעשות,אחי. כשהוא מדבר בפלאפון
מריאנו: אל תידאג,אני כבר יגיד לה משהו שתעזוב אותך מהנסיעה הזאת.
כריסטופר: כל יום שעובר אני אוהב אותה פחות.
מריאנו: אני מבין אותך.
כריסטופר: איך תבין עם אתה כל יום מחליף בחורה?
מריאנו: אבל הלב שלי תפוס ומאוד חזק.
כריסטופר: באמת?! ולא אמרת לי כלום ומי המאושרת עם אפשר לדעת.
מריאנו: בינתיים אני לא רוצה להגיד כלום עד שלא יצאה משהו.
כריסטופר: אהה הבנתי אותך,טוב אחי אני חייב לנתק נדבר.
מריאנו: סבבה,ביי. והם ניתקו
כריסטופר: גבי,גבי,גבי מה אני יעשה איתך?
בחזרה לשכונה:
אנהי: הולה,פאדרינו…
פקונדו: אנני,מה נישמה ילדתי?
אנהי: בסדר,מה איתך?
פקונדו: חיים…
אנהי: באתי לקחת ממך תפוח אדמה ועוף.
פקונדו: בסדר,מה שלום אמא?
אנהי: בסדר למרות שראיתי אותה היום חיוורת.
פקונדו: למה?
אנהי: לא יודעת שאלתי אותה אבל היא אמרה שהכל טוב.
פקונדו: הינה… אולי זה עבר לה בגלל זה.
אנהי: אני מקווה.
בבית של אליסיה ואנהי:
אליסיה כיבסה בגדים ופיתאום היא הרגישה סחרחורת יותר חזקה ואמרה "ה',אל תיקח אותי עדיין הילדה שלי צריכה אותי." והיתה דפיקה בדלת
סולדד: הולה,אמיגה,איך את מרגישה הבאתי לכן חתיכת עוגה הכנתי.
אליסיה: הכל טוב,תודה על העוגה.
סולדד: צ'לה,את בטוחה שהכל טוב? שהיא רואה אותה חיוורת
אליסיה: כן,שבי אני יכין לנו תה.
סולדד: איפה אנני?
אליסיה: היא הלכה לפקונדו להביא אוכל לארוחה.
סולדד: איי,צ'לה…
אליסיה: מה קרה? עוד הפעם ראול?
סולדד: כן,אני כבר לא יודעת מה לעשות איתו.
אליסיה: אמרתי לך כבר,תעזבי אותו.
סולדד: אבל אני אוהבת אותו,הוא האביו של הבת שלי.
אליסיה: אבל את לא מאושרת.
סולדד: היום הוא עוד הפעם הציק לילדה.
אליסיה: לא רק את סובלת גם דול סובלת בגללו.
סולדד: אני יודעת ואתמול היה לנו וויכוח מאוד סוער.
אליסיה: את תאבדי ככה את הבת שלך,תקשיבי לי.
סולדד: אני פוחדת לעשות זאת.
אליסיה: ממה את פוחדת?
סולדד: שהוא לא יפגע בילדה שלי…
בחזרה לאחוזה:
כריסטיאן: הולכים היום למועדון?
אלפונסו: כן,אם אתה רוצה כמובן.
כריסטיאן: אין לי בעייה.
אלפונסו: נגיד גם לבנות?
כריסטיאן: אמרתי להן אבל מאי לא החזירה לי תשובה.
אלפונסו: אז ניתקשר אליהן. והוא חייג את המספר
חימנה: הלו?
אלפונסו: חימנהףה קורה?
חימנה: הכל טוב,מה איתך? וליבה פועם חזק
אלפונסו: בסדר,תגידי אחותך דיברה איתך?
חימנה: על המסיבה?
אלפונסו: כן,צ'אווה ואני רוצים לדעת מה התשובה שלכן עם להסוף אותכן או לא.
חימנה: רק רגע…מאי,אנחנו הולכות למסיבה?
מאיטה: יש לי מחר מבחן,אני לא יכולה.
חימנה: מאי,בבקשה,אל תיהי רעה.
מאיטה: לא.
חימנה: פונצ'ו,אממ אנחנו באות!
מאיטה: לא,אני לא יכולה! כשהיא לוחשת לה
אלפונסו: אז ב8 בערב אנחנו נהסוף אותכן.
חימנה: סבבה. והם ניתקו
מאיטה: את משוגעת,אמרתי לך שאני לא יכולה!
חימנה: את לא תעשי את זה בשבילי?
מאיטה: את יודעת שאני יעשה הכל בשבילך אבל הפעם אני צריכה ללמוד.
חימנה: את חכמה ואת תדעי את החומר למבחן בלי ללמוד.
מאיטה: דווקא את החומר הזה אני לא מבינה ואני צריכה לתרגל.
חימנה: בבקשה…. והיא עושה לה פרצופים
מאיטה: בסדר. שהיא ניכנעת
חימנה: תודה!!! והיא חיבקה אותה
בחזרה לשכונה:
אליסיה: הוא אמר לך את זה?
סולדד: כן,עם אני לא איתן לו כסף אז הוא יפגע בדבר הכי יקר לי שזאת הבת שלי.
אליסיה: אני לא מאמינה שהוא הגיע למצב הזה.
סולדד: גם אני לא ובגלל זה אני לא יכולה לעזוב אותו.
אליסיה: אמיגה….
סולדד: אל תגידי לי כלום.
אנהי: הולה,מא… כשהיא ניכנסת יחד עם דולסה
דולסה: הולה,תייה…מאמא.
סולדד: איחה,הכל טוב?
דולסה: עם את שואלת בקשר לבעלך אז לא.
סולדד: זה אבא שלך.
דולסה: כן,אבל היתי עושה הכל שזה לא יהיה ככה.
אליסיה: את צריכה להסתפק בה שה' נתן לך.
דולסה: עם ככה אז הוא העניש אותי באבא שהוא נתן לי.
אנהי: טוב,אמא,שמתי את כל הדברים על השיש ואנחנו הולכות לים. כשהיא שמה קושרת את בגד הים
אליסיה: בסדר,ילדתי.
אנהי: איך את מרגישה?
אליסיה: יותר טוב,תלכו תהנו ואל תידאגו לכלום.
דולסה: צ'או מא…
סולדד: תהנו.
אליסיה: איזה בנות יש לנו. כשהיא עם חייוך על הפנים
סולדד: כן,ואני מודה לה' על שנתן לי ילדה כזאת חרוצה.
אליסיה: גם אני.
סולדד: טוב,אני הלך להכין גם ארוחה עד שהן בים.
אליסיה: בסדר.
סולדד הלכה וכשאליסיה בא ללכת למטבח היא הרגישה דקירות בלב והפעם זה היה יותר חמור ממה שהיא חשבה ואמרה "ה',אל תיקח אותי,בבקשה…"
בדרך אל הים
דולסה: אנני,זה לא הדוד שלך?
אנהי: נכון,תייו אדוארדו!!…
אדוארדו: אנני,מה שלומכן?
אנהי: הכל טוב,ואצלך?
דולסה: הולה,סניור.
אדוארדו: הכל טוב,לאין אתן?
אנהי: לים,רוצה לבוא?
אדוארדו: לא,אני באתי לאימך.
אנהי: אהה היא בבית.
אדוארדו: שחייה נעימה.
אנהי: תודה,ביי.
אדוארדו: כל יום יותר ויותר את דומה לפטרסיו,אחי.
בבית של אליסיה ואנהי:
אדוארדו הגיע והחל לידפוק בדלת ומכיוון שאף אחד לא ענה לו הוא החליט להיכנס וכשהוא ניכנס הוא ראה…………
תגובות (6)
סיפור מדהים, כבר מחכה לשאר הפרקים ! את\ה מאוד מוכשר\ת.
תודה רבה):
ממש אהבתי
תודה רבה
לפני הכל, אני מבקשת שתיקחי את הביקורת כביקורת בונה ושלא תיעלבי. הכתיבה שלך לא טובה. אפילו לא הבנתי מה העלילה. כשיש דיאלוג בין שני אנשים הוא צריך להיות בנוי כך:
״אנני, מה שלומכן?״
״הכל טוב, ואצלך?״
אם מישהו חדש מצטרף לשיחה מומלץ לציין זאת-
״אנני, מה שלומכן?״ שאל אדוארדו.
״הכל טוב, ואצלך?״
התחביר שלך לא טוב, ועדיין לא הבנתי מה שם הגיבורה – אנני או אנהי. יש לך גם שגיאות כתיב קלות, לא משהו מזעזע, אבל כדאי לתקן. בכלל, בכל הטקסט הזה יש תחושה שלקחת טלנובלה וניסית לכתוב אותה כסיפור, וכשלת. אין תיאורים, רק שיחות לא קשורות.
מקווה שתיקחי את הביקורת ותשתפרי.
אשמח מאוד לראות אותך כותבת כהלכה – יש לך פוטנציאל מעולה.
ושוב, בבקשה אל תיעלבי, קחי את זה כביקורת בונה.
אנסה להשתפר. תודה על הביקורת