אני אהיה העיניים שלך -פרק 28-

ג'ואי היה הראשון לפקוח את עיניו, נאנח לעצמו כשג'סיקה וטד חיבקו אותו משני צידיו, הוא הרים מעט את ראשו, רואה את רוי מחבק את הג'ינג'י והוא חייך לעצמו בשעשוע לפני שהזיז את שני המחבקים בעדינות ממנו, מתיישב על המיטה ומתמתח לפני שירד ממנה, מסתכל על הישנים לכמה רגעים לפני שהוא הניע מעט את ראשו בייאוש, "כמו אורגיה" הוא לחש לעצמו לפני שהלך אל הארון, מוציא מגבת ובגדים ויוצא החוצה.
–
"ג'ואי?" אדם שאל בהפתעה, "או אבא, מה השעה?" הצעיר שאל בבלבול, ממתי אבא שלו עוד בבית כשהוא מתעורר? "חמש וחצי בבוקר" בעל המשקפיים אמר וג'ואי הרים את גבותיו בחוסר אמונה "ח-חמש וחצי בבוקר?" הוא שאל ואדם צחק והנהן, "כן" הוא אמר, הולך אל בנו ומבלגן את שיערו, "למה התעוררת מוקדם?" האב שאל וג'ואי הרים את כתפיו בחוסר ידע, "אולי כי נרדמנו מוקדם אתמול?" הצעיר מלמל ואדם חייך קלות לפני שצבט את לחיו של בנו.
"עוד מעט אתה בן 18" האב אמר וג'ואי גיחך והנהן, "סוף סוף" שחור העיניים אמר בחיוך ואדם נאנח, "אני לא רוצה שתגדל" הוא אמר לפני שחיבק את הנער המצחקק, "אני לא יכול להישאר תמיד בגיל 17" ג'ואי אמר והמבוגר נאנח, מסרק את שיערו החום שלו עצמו, "צודק" הוא מלמל, "אבל אתה תמיד תישאר הילד הקטן שלי" האב אמר וג'ואי גלגל את עיניו, "מה שתגיד" הצעיר אמר בציניות, "אני אלך להתקלח" הוא הוסיף לפני שהלך משם, לא יודע אם אביו יהיה בבית כשהוא ייצא מהמקלחת או לא.
—-
ג'ואי גנח בזמן שהתמתח מתחת לזרם המים, מנקה את עצמו ומאפשר לעצמו מנוחה מכולם, רוצה לפעמים להיות בשקט עם עצמו, והמקלחת תמיד מאפשרת לו את זמן האיכות הזה, שם הוא יכול לחשוב על איאן בשקט מבלי להסתיר את רגשותיו ומבלי לחיות בשקר עם עצמו, שם הוא יכול להיות הוא עצמו, לבכות כשהוא רוצה, לחייך לעצמו כשהוא רוצה, לפנטז לעצמו, להיות שקוע במחשבות, להיות משהו שהוא רוצה להיות, הכל.
—-
כששחור העיניים סיים להתארגן הוא יצא החוצה, מסתכל על הבית הריק ונאנח לעצמו כשהבין שאדם כבר יצא לעבוד, "בהצלחה" הוא לחש והתיישב בסלון, מדליק את הטלוויזיה על שקט ורק צופה בתמונה לפני שהוא עצם את עיניו, "ככה הוא רואה את העולם" הוא לחש כשחשב על איאן, אז מבלי שום צליל איאן לא יודע מה משודר שם, גם כשהוא יפקח את העיניים הוא יראה חושך.
ג'ואי נאנח ופקח את עיניו, רואה את הדמויות הצבעוניות על המסך, הוא הזיז את עיניו, מסתכל על הבית ואז הוא חייך לעצמו קלות בעצב, מרגיש שוב את הרחמים על איאן, זה בטח לא קל להיות עיוור, גם אם הוא מאומן מספיק בשביל להתנהג כמעט כמו כולם, זה קשה.
–
הצעיר לבסוף נשכב על הספה ועצם את עיניו, הוא אומנם לא התכוון להירדם, אבל בסופו של דבר הוא כן נרדם, כנראה שהעייפות שבה אליו עם הכאב על איאן.
—–
"ג'ואי מה אתה עושה כאן?" מליסה שאלה את בנה הישן שפקח את עיניו בבהלה, "מ-מה?" הוא שאל, משפשף את עיניו, "למה ישנת כאן?" היא שאלה והוא כיווץ את גבותיו בבלבול, "התעוררתי ואז נשכבתי על הספה, כנראה שנרדמתי בחזרה" הוא אמר והיא הנהנה, "כבר דאגתי" מליסה אמרה, מלטפת את ראשו של בנה, "כבר התארגנת?" היא שאלה והוא הנהן, "אוקיי, אז אני אלך להעיר את האחרים" היא אמרה, קורצת לו בערמומיות והוא צחקק לעצמו, מתרומם לישיבה כשהיא עשתה את דרכה אל החדר שלו.
"לקום!" היא צעקה וגו'אי שמע את צרחות הבהלה של האחרים והוא צחק בקול, מסתכל על דלת חדרה של זואי שנפתחה באיטיות ומהחדר יצאה ילדה קטנה עם שיער מבולגן ששפשפה את עיניה במהירות, "הבהלת אותי אמא!" זואי אמרה, מסתכלת על ג'ואי ורצה אליו קלות לפני שהיא טיפסה על רגליו וחיבקה אותו, "אמא הבהילה גם אותך?" הקטנה שאלה בדאגה ושחור העיניים צחק לעצמו, "כן" הוא אמר בטון נעצב והיא נאנחה וטפחה על גבו בעדינות והוא התאפק שלא לתת לה ביס מרוב חמידות.
—-
טד, רוי וג'סיקה יצאו מהחדר עם מגבות ודברים אישיים, נראים כמו זומבים מבוהלים בזמן שהם התיישבו על הסלון, "אני ראשונה" ג'סיקה מלמלה והתרוממה, הולכת בעייפות אל המקלחת, "בוקר טוב" טד מלמל, עייף, "בוקר" רוי לחש, נשען לאחור אל הספה ועוצם את עיניו, מחליט לנמנם עד שיגיע תורו, "בוקר טוב" ג'ואי אמר בגיחוך, מלטף את שיערה של זואי ומאפשר לעצמו להגביר מעט את הקול בטלוויזיה.
—–
"ביי ביי!" זואי נופפה לנערים בחיוך כשהיא נכנסה אל הגן והם נופפו לה בחזרה, מחייכים אליה בחום, "אני הולכת עכשיו" ג'סיקה אמרה לבנים והם הנהנו בהבנה, מחבקים אותה.
"אני אדבר איתך" ג'סיקה לחשה לג'ואי, נושקת ללחיו, "רק ג'ואי מקבל הכי הרבה יחס ממך" רוי מלמל והיא הרימה גבה בהתגרות, "כי רק ג'ואי מושלם כאן", "אבל אתמול אמרת שיש לך סטנדרטים" קצוץ השיער אמרה והיא גלגלה את עיניה, "ניתפס על קטנות" היא מלמלה לפני שנשקה כהתגרות לשפתיו של ג'ואי המופתע, "ביי ביי" היא אמרה, מנופפת להם לשלום לפני שהיא הלכה מהם, והם לא ידעו אם היא הולכת אל בית הספר או סתם להסתובב בחוץ.
–
ג'ואי ניגב את שפתיו, מסתכל על טד ורוי שהביטו עליו בערמומיות, "אם אין בניכם משהו, אני תפוז" הג'ינג'י אמר, "אז אתה תפוז" ג'ואי אמר בביטחון והמנומש נאנח בחוסר אמונה, "איך זה הגיוני?" רוי שאל, לא מבין איך ג'ואי וג'סיקה לא בזוגיות, במיוחד כשג'סיקה נמצאת לאחרונה הרבה עם ג'ואי, זה הגיוני שלא קרה בניהם משהו? יכול להיות שהם כן בזוגיות אבל סודית? לא, אין מצב שג'ואי ישקר להם על משהו, ג'ואי מעולם לא שיקר להם.
"זה הגיוני" ג'ואי אמר, לא מבין מה לא הגיוני בזה, גבר ואישה לא יכולים להיות ידידים? גם אם הוא לא היה גיי, הוא לא מוצא את זה לא בסדר.
"טוב טוב, הגיוני או לא הגיוני זה כבר לא משנה כי אנחנו עומדים לאחר" טד אמר לפתע והם הביטו זה על זה לפני שחייכו אחד לשני, יודעים מה הם הולכים לעשות, לרוץ.
—–
הם ישבו על הדשא בהפסקת האוכל, אוכלים את הסנדוויצ'ים שמליסה הכינה להם, "טעים~" טד אמר בהתרגשות, זולל את הכריך באושר, "אתה קולט שנשאר לך פחות מ5 חודשים?" רוי אמר, מסתכל על ג'ואי שחייך לעצמו, "הלוואי שהזמן ימשיך לעבור" הצעיר מלמל, הוא אומנם כבר התרגל לעבודה והוא התחבר עוד יותר לבנות שם, אבל כל המסגרת הזאת לא התאימה לו, במיוחד כשאיאן האחראי עליו, קשה לו להיות מרוכז וקשה לו לנסות להיות מרוחק ממנו.
"הוא יעבור" טד אמר בחיוך, טופח על גבו של ג'ואי, "עוד קצת וזה יעבור" הוא הוסיף ושחור העיניים חייך קלות לפני שהמשיך לאכול את הכריך שלו, מסתכל על רוי וטד שאכלו גם הם, "תגידו…" הוא מלמל, תופס את תשומת ליבם של חברם, "אם יום אחד אספר לכם משהו שיפתיע אתכם, איך אתם חושבים שתגיבו?" הוא שאל, רואה את המבטים השואלים שלהם, "זאת אומרת, לא רק אם אני אגיד, אם למשל גם טד פתאום יספר?" ג'ואי אמר והביט על רוי, "או אם רוי פתאום יספר?" הוא הוסיף והביט על טד, רואה שחבריו חושבים לעצמם.
"אני חושב שזה תלוי בסוד" הג'ינג'י השיב, "כן, גם אני חושב שזה תלוי בסוד" רוי אמר וג'ואי הנהן לעצמו, "זה סוד שאמור לשנות את היחס שלנו אלייך?" רוי שאל וג'ואי הנהן, "לרעה?" טד שאל וג'ואי הרים את כתפיו, "אולי" הוא לחש והם חשבו לעצמם, "אני לא חושב שלך או לרוי יש סוד שיגרום לי לשנות את הדעה עליכם" טד אמר, "כן, למשל אני תמיד אחשוב שטד טיפש" רוי אמר בצחוק וטד הביט עליו ברוגז לפני שזינק עליו, מתחיל לריב איתו, וג'ואי ישב והסתכל עליהם בחיוך שקט, לא יודע אם הם ישנאו אותו ויתרחקו ממנו אחרי שהא יספר להם שהוא גיי וזאת הסיבה העיקרית ללמה הוא עדיין לא מספר להם את זה, הוא לא רוצה לקחת סיכון ולאבד את החברים הכי טובים שלו רק בגלל משהו אגואיסטי כמו לצאת מהארון ולהיות חופשי, לא ככה? זה לפחות מה שג'ואי חשב לעצמו.
–
הצלצול נשמע, גורם לנערים שרבו ארוכות להפסיק את האלימות ולהתרחק זה מזה, וג'ואי צחק כשראה את הפרצופים האדומים שלהם, הם באמת נותנים את כל כולם במכות, חבל שהם לא נותנים את כל כולם בדבר חינוכי יותר, כמו לימודים למשל.
—-
"ג'ואי! בהצלחה!" טד צעק, שם את כפות ידיו מסביב לפיו שלו, משתמש בהם כמגפון אנושי, "בהצלחה!" רוי צעק ככה גם כן, וג'ואי נופף להם בזמן שהלך אל המרכז לעיוורים, עוד יום ארוך מתחיל.
—-
ג'ואי נכנס אל תוך השער, מחייך אל השומר לפני שהוא התקדם, הולך במסדרון אל החדר והוא נעצר במקומו כשרק איאן היה בחדר, בודק מסמכים עם אצבעותיו.
"אתה יכול להיכנס ג'ואי" העיוור אמר לפתע והצעיר קפץ לרגע, שוכח עד כמה שאיאן טוב בזיהוי אנשים- לא יודע שאיאן עוד יותר טוב בלזהות אותו, והוא בלע את רוקו לפני שצעד פנימה, מתיישב על הכיסא ומסתכל ארוכות על איאן שהיה עסוק במסמכים שלו, מאפשר לצעיר לחייך לעצמו ולבהות בו מבלי ששום דבר יסיח את דעתו.
–
"איך היה היום בבית הספר?" איאן שאל, מרים את ראשו ומביט עם עיניו האפורות על ג'ואי שקפא לכמה רגעים מההפתעה, "כרגיל" ג'ואי מלמל ואיאן הנהן בהבנה, "אתה לומד כמו שצריך?" המבוגר מבניהם שאל, "לא" הצעיר ענה בכנות, גורם לאיאן לצחקק מעט והוא חייך גם כן, לא מוציא צליל ומונע מאיאן להבין זאת.
"איפה חברה שלך?" ג'ואי שאל, מסתכל על האצבעות הנעות של איאן, "חולה" האצבעות נעצרו וג'ואי הרים את עיניו, מביט על איאן שהביט עליו בעיוורון שוב, "זה רק אני היום, אז תהיה עדין איתי" העיוור אמר בחיוך לפני שניקה את החיוך מפניו וג'ואי הביט עליו בבלבול, "שלום" ג'אק נכנס פנימה וג'ואי חייך קלות, איאן כנראה שמע אותו מגיע.
"שלום" ג'ואי אמר, מאפשר לג'אק לשבת לצידו, "אתה עדיין לא תיתן לי את המספר של ג'סיקה?" כחול השיער שאל וג'ואי הניע את ראשו לשלילה, "לא" הוא הוסיף במילים ואיאן חייך לעצמו קלות, הוא עדיין לא ידע מה המערכת יחסים האמיתית של ג'סיקה וג'ואי, אבל הוא הניח לעצמו שהם באמת רק ידידים כמו שג'ואי מציג אותה.
—-
"רגע! רגע!" דני נכנס, מתנשם כולו כשהוא איחר בשתי דקות, "אני כאן!" בעל המשקפיים הוסיף, מסתכל על איאן שישב עם מבט רציני על הכיסא לפני שהוא הסתכל על ג'אק וג'ואי שהתאפקו לא לצחוק, "מפלצות" הוא לחש, חוזר להסתכל על איאן, מקווה שהוא יוותר לו גם הפעם.
"תיכנס" העיוור אמר לבסוף ודני נאנח בהקלה לפני שהתיישב, "אל תרגיש כל כך בטוח, אתה הולך לנקות היום את כל השירותים של כל המחלקות במשך כל הזמן שלך" העיוור אמר ודני פער את פיו בחוסר אמונה, "לא! מה פתאום!" השטני אמר במהירות, "אין ויכוחים, אלא אם כן אתה רוצה להישאר איתי עוד שעתיים אחרי שהיום יסתיים? נעשה כיף ביחד!" הבלונדיני אמר בחיוך, "אוותר על התענוג, אנקה את השירותים" דני מלמל, מסתכל על ג'ואי שהתאפק לא לצחוק, אבל כשעיניו של ג'ואי הביטו על עיניו שלו- שחור העיניים לא הצליח להתאפק והוא נחר לפני שצחק בקול, מנסה להחזיק את עצמו מלצחוק אבל הוא לא הצליח, גורם לג'אק לרצות לבכות כי הוא התאפק כל כך חזק לא לצחוק.
"ג'ואי!" איאן אמר בכעס סמכותי אבל הצעיר לא ייכל להפסיק לצחוק, להפך, הוא צחק חזק יותר, "אתה מצטרף אל דני" הבלונדיני אמר ברוגע וג'ואי השתתק באחת, משתעל מעט, "מ-מה?" הוא מלמל בשאלה, "אתה והוא תנקו את השירותים היום, או שאתה רוצה להישאר כאן איתי?" איאן אמר, מבטו רציני, וג'ואי באמת מצא את עצמו מתלבט מה לעשות, אבל הוא הבין שג'אק ודני בוחנים אותו.
"אנקה את השירותים" הוא ענה ואיאן הנהן בהבנה, שומע את צפצוף הצחוק השקט של ג'אק והוא הביט עליו בעיוורון רציני, לאחר מכן הוא שמע את השקט, מבין שג'אק השתתק והוא עצמו התאפק שלא לצחוק, היום הזה משעשע על ההתחלה.
"תיקחו את המדים שלכם" איאן אמר, שומע איך שהנערים קמים לבד ולוקחים את המדים שלהם, הם כבר הצליחו לזהות את כתב הברייל שעל החולצה שלהם.
לאחר מכן הם ניתקו את הטלפונים, מכניסים אותם לתוך הקופסה לפני שהם יצאו מהחדר, מחליפים בגדים וצוחקים בניהם על מה שקרה בחדר הקבלה.
—-
"איפה לורי?" דני שאל כשהם חזרו לחדר, "היא לא מרגישה טוב אז היא בחופש" איאן אמר, "ג'אק אתה יכול ללכת למחלקה, אצטרף בקרוב, אני רק אתן לדני ולג'ואי את החומרים המתאימים" הוא אמר בחיוך וג'אק גיחך בשקט לפני שיצא, "מרושע" דני לחש לפני שהסתכל על ג'ואי ושניהם נאנחו, לעזאזל.
—-
איאן הוביל אותם אל מחסן הניקיון, הוא נכנס פנימה והתחיל למשש את החומרים, מזהה את הציוד המתאים ולוקח אותו, מביא להם את חומרי הניקוי והכפפות, "תהנו" הוא אמר בחיוך לפני שיצא והלך אל מחלקה 'ה', משאיר את ג'ואי ודני לעמוד לכמה רגעים בהלם מוחלט לפני שהם קיללו חלושות והלכו ביחד לכל שירותים, מנקים אותם בייבובים.
—-
לבסוף הם מצאו את זה מהנה כשהם התחילו לשיר ולזייף, רוקדים בזמן שהם ניקו את השירותים, מצליחים איכשהו להעביר לעצמם את הזמן.
הם מצאו רגעים לדבר אחד עם השני ועם האנשים שנכנסו לשירותים- מנחמים אותם שזה יעבור ושלא נשאר להם עוד הרבה זמן עד שהם יסיימו את היום.
——
"אני רעב" ג'ואי אמר כשהוא ודני התיישבו על הרצפה מחוץ לשירותים של מחלקה 'ה', הם הורידו את הכפפות ושפשפו את ידיהם, "נראה לך שהוא ירעיב אותנו?" דני שאל בחשש, ביטנו מגרגרת מרעב, "אני לא חושב" ג'ואי אמר, מסתכל על הדלת הסגורה של מחלקה 'ה', "אני מקווה שלא" הוא הוסיף ודני גיחך, משעין את ראשו על הקיר.
"אתה מצטער על מה שעשית?" בעל המשקפיים שאל לפתע, "אתה מתכוון לפריצה?" ג'ואי שאל והאחר הביט עליו והנהן, "כן, ואתה?" ג'ואי השיב ודני הנהן, "גם אני, הבנתי שהם יצאו אתמול מבית החולים" חום העיניים אמר, "הזקנים שהרבצת להם?" ג'ואי בירר והאחר הנהן, "הם היו עיוורים?" ג'ואי שאל, "הגבר" הוא אמר וג'ואי הביט עליו, "ואישתו רואה?" שחור העיניים הניח לעצמו שהמבוגרת השנייה היא אישתו של העיוור, "כן" האחר השיב.
"אז זה אפשרי" ג'ואי אמר בחיוך, "מה?" דני שאל ואז דלת המחלקה נפתחה, איאן יצא משם עם שתי חמגשיות והתקרב אליהם, "להיות בזוגיות עם מישהו שלא רואה אפילו כשאתה כן" שחור השיער השיב בחיוך, מסתכל על הגבר שמתקרב.