אני אהיה העיניים שלך -פרק 35-

ג'ואי יצא מהמרכז, אומר לחבריו שלום לפני שהסתכל על המכונית שחונה והוא כיווץ את גבותיו, "זאת המכונית שצפצפה לי אתמול?" הוא שאל את עצמו והביט על הנהג שהסתכל עליו גם כן, "זה אתה?" ג'ואי שאל בכעס, "מה?" הנהג פתח את החלון, מסתכל על הצעיר בתמימות, "אתה צפצפת לי אתמול?" הצעיר שאל ולוק גיחך, "לא, למה לי לצפצף לך?" הנהג שאל, מסתכל על איאן שיצא גם כן מהמרכז, מכה עם המקל שלו את הרצפה.

"איאן!" לוק קרא, בכוונה אומר את שמו, והעיוור חייך, ממשיך להתקדם עד שנתקל בגוף כלשהו והוא במהירות הבין שזה ג'ואי, "לא הלכת?" העיוור שאל, אוחז בצעיר, "אל תיגע בי" הצעיר ניסה לשחק אותה קשוח, עדיין לא מרוצה ממה שאיאן עשה אתמול, אבל הוא לא ניתק את המגע בניהם.

"רוצה שאקפיץ אותך? זה הנהג שלי" העיוור אמר בחיוך, לא רוצה להסתיר מג'ואי את עצם העובדה שהוא עשיר.

"נ-נהג?" שחור העיניים שאל בחוסר אמונה מוחלט, מסתכל על לוק שנופף לו בחיוך, "יש לך נהג?" הוא הוסיף בשאלה כשחזר להסתכל על עיניו של איאן שהנהן בחיוך משועש.

"לא!" ג'ואי אמר לפתע, מתרחק מאיאן, "אני לא רוצה!" הוא הוסיף ברוגז, "אנחנו לא זוג בשביל שתציע לקחת אותי הביתה" ג'ואי לחש בבוז ואיאן לא יכל שלא לצחקק, אז ג'ואי מחזיר לו על זה שהוא לא נישק אותו אתמול?

"אם אתה כל כך רוצה להתנשק, אז נתנשק" איאן אמר והתקרב לצעיר, אבל ג'ואי התרחק עוד יותר, "א-אל תתקרב!" הוא אמר בלחץ, "אני אלך לבד!" חום השיער הוסיף לפני שרץ ממנו, גורם לאיאן לצחוק בקול ואפילו לוק מצא את זה משעשע והוא צחק לעצמו, רואה איך שג'ואי רץ במהירות.
—

"תשיג אותו!" איאן אמר במהירות כשנכנס לרכב, חוגר את עצמו ומרגיש את הרכב זז במהירות, מה שגרם לו לחייך באושר, הוא הולך להציק לג'ואי כמו שהוא אוהב.
–
"הוא לידינו" לוק אמר, מסתכל על ג'ואי שהמשיך לרוץ לצידם, כשג'ואי שם לב אליהם הוא פער את עיניו וניסה לרוץ מהר יותר, אבל לוק הגביר קצב, מצליח להשיג אותו, "תצפצף" איאן לחש בחיוך ולוק צפצף, מקפיץ את ג'ואי שקפא לאחר מכן במקומו והביט על הרכב בכעס.

"נראה לי שהוא יהרוג אותנו" לוק לחש ואיאן גיחך, "יא!" ג'ואי צעק על הרכב שנעצר והוא הלך אליו במהירות, דופק על החלון ואיאן מישש את דלת הרכב, מרגיש את כפתור השליטה בחלון ולוחץ עליו, מוריד אותו למטה.

"זה הייתם אתם, נכון?" ג'ואי אמר בכעס, "איאן! מה נראה לך שאתה עושה?" שחור העיניים אמר בכעס, תופס את אוזנו של איאן, מפתיע את הבלונדיני ואת הנהג שהתפעלו מזה שג'ואי שם עליהם פס מוחלט, לא מייחס חשיבות לכסף של איאן או לעצם העובדה שהוא אחראי עליו.

"תקשיב לי ותקשיב לי טוב אדון איאן, אני לא אחד מהחברים שלך!" ג'ואי מלמל ברוגז, משחרר את אוזנו של איאן, "אבל אנחנו חברים" העיוור אמר בחיוך וג'ואי נשף בבוז, "גם אם תתחנן לסליחה אני לא אסלח לך, מטומטם" שחור השיער אמר ברוגז, מביט על לוק שהביט עליו בחיוך מרוצה.

"תוריד את החיוך שלך ותיסע מפה לפני שאני שובר לך את הרכב" ג'ואי איים, מכה את אחורי ראשו של איאן לפני שהוא התרחק מהרכב, מונע מהם לדעת עד כמה שליבו פועם בחוזקה ועד כמה שהוא לא מאמין שהיה לו את האומץ להתנהג ככה לאיאן.

"בוא תעלה" איאן אמר לבסוף וג'ואי הרים את כתפיו בשלילה, בכוונה לא מדבר, "הוא סירב בהרמת כתפיים" לוק לחש לאיאן שנאנח, "איתי אתה צריך לדבר, לא לעשות תנועות, אם אתה רוצה לעשות תנועות תתקרב ותיתן לי לגעת בך" איאן אמר בערמומיות וג'ואי פתח את פיו בחוסר אמונה, "חתיכת…" ג'ואי אמר ברוגז, מתקרב שוב לרכב אבל לוק נסע מעט קדימה, גורם לג'ואי לעצור באחת מהבהלה.

"בלי אלימות" איאן אמר בחיוך וג'ואי נאנח, "אני הולך!" הוא הוסיף לפני שחזר למדרכה, חוזר ללכת, אבל הרכב שוב נסע אחריו ואיאן הוציא מעט את פרצופו מהחלון, מחייך אליו חיוך טיפשי וג'ואי החזיק את עצמו מלצחוק, שמח שאיאן לא יכול לראות את זה.

"אל תהיה רע, אני מקפיץ אותך הביתה כאחראי עלייך" איאן אמר, "לא" ג'ואי השיב והאחר גיחך, "תמשיך לצפצף" הוא אמר ללוק והנהג עשה את המבוקש, מצפצף בזמן שג'ואי המשיך ללכת, מנסה להתעלם מהם, אבל אז אנשים הביטו עליו בשאלה והוא כחכח בגרונו, רוצה להתעלם לא משנה מה, אבל אז הוא נאנח ונעצר, גורם ללוק לעצור את הרכב גם כן ולהמשיך לצפצף.

"אתה בא או שנמשיך לצפצף?" איאן שאל בחיוך, "לעזאזל" ג'ואי נאנח לפני שהלך אליהם בכעס, פותח את הדלת של המושב האחורי ונכנס פנימה, טורק את הדלת בחוזקה, "אל תדבר אליי" ג'ואי הפציר ואיאן חייך והחזיר את ראשו לרכב, סוגר את החלון, "תיסע" העיוור אמר לנהג, "כן" לוק השיב, יודע את הכתובת של ג'ואי.

"תחגור" איאן אמר כשלא שמע את החגורה נמשכת וג'ואי נאנח, כבר לא מופתע מאיאן והוא חגר את עצמו, "יופי" העיוור לחש כששמע את רעש חיבור החגורה.
—
"אתה רוצה שאקנה לך מתנה?" איאן שאל וג'ואי הביט על אחורי ראשו בשאלה עד שהבין, "לא" הצעיר אמר, "בטוח? 18 זה חשוב" איאן מלמל בהשתובבות, "אני לא צריך ממך כלום" הצעיר השיב, מסתכל על לוק שהיה מרוכז בנהיגה, כאילו ולא מתרכז בשיחה שלהם, אבל זה עדיין היה מביך לג'ואי לדבר עם איאן על מה שקורה בניהם.

"רוצה שנעשה משהו מחר?" איאן שאל, "לא רוצה" ג'ואי הפציר ולוק כחכח בגרונו, תופס את תשומת ליבו של ג'ואי שראה שהוא מתאפק שלא לצחוק, "זה לא מצחיק, אני לא רוצה לפגוש את המטומטם שאתה עובד אצלו מחר" חום השיער אמר ברוגז לנהג המעט מופתע, חוצפתו של ג'ואי באמת מיוחדת.

"ג'ואי, תהיה מנומס" הבלונדיני ביקש, מחייך לעצמו בשעשוע כשהניח לעצמו שג'ואי לא רואה אותו, "לא אכפת לי" הצעיר מלמל, מסתכל על החלון, "ג'ואי…" איאן לחש בשקט והצעיר צקצק, "אל תדבר אליי" הוא השיב ואיאן צחקק, "נכון שהוא חמוד?" העיוור שאל כשהביט בעיוורון על הנהג המשועשע שלו, "כן" לוק השיב וג'ואי הביט עליהם בזעזוע.

"אני כאן, שומע ורואה הכל" הוא אמר ברוגז ואיאן הרים את כתפיו בחוסר אכפתיות ילדותית, "לא אכפת לי" העיוור מלמל וג'ואי נשף בכבדות לפני ששילב את ידיו בכעס, מחליט להתעלם ממנו אחת ולתמיד.
—-

"הגענו" לוק אמר ובאותה השנייה ג'ואי יצא לבחוץ, לא אומר להם תודה או להתראות והוא הלך מהר אל ביתו.
—-
"אתה יכול לנסוע" איאן אמר בחיוך ללוק, "כן" האחר השיב בחיוך, נוסע אל ביתו של איאן, מביט מדי פעם על העיוור שחייך לעצמו באושר.

"לא חשבתי שיש לך את הצד הילדותי הזה" לוק מלמל והאחר גיחך, "גם אני גיליתי את הצד הזה לאחרונה" הבלונדיני הוסיף, נוגע באוזנו המעקצצת שעוד הייתה תחת טראומה ממגעו הקשוח של ג'ואי, "הוא די ילדותי בעצמו" הוא לחש ולוק הנהן לעצמו, ממשיך לנסוע.
—–

ג'ואי יצא מהמקלחת וישב בסלון לצד הוריו, מאפשר לזואי להתיישב עליו, "עוד כמה שעות אתה בן 18" אדם אמר וג'ואי הנהן, מלטף את ראשה של אחותו, "אתה מתרגש?" הקטנה שאלה וג'ואי הניע את ראשו לשלילה, "לא" הוא ענה בכנות, לפחות עד שנזכר במה שאיאן אמר לו לפני חודש בבר, בגיל 18 הם יוכלו לעשות דברים של גדולים.

ג'ואי כחכח בגרונו, יוצא ממחשבותיו, "אני אקנה לך מתנה!" זואי אמרה באושר, "מאיזה כסף?" הוא שאל בחיוך, צובט את לחייה המחייכות, "אמא ואבא נתנו לי כסף" היא מלמלה, "אני אקנה לך גם דובי" היא אמרה וג'ואי גיחך והנהן אליה, "איזה כיף לי!" הוא אמר בהתרגשות והיא צחקקה באושר, שמחה שאחיה מרוצה מהמתנה שהיא תקנה לו.
—
הוריהם הביטו עליהם בחיוך, שמחים שהקשר של ילדיהם הוא טוב וחזק, ג'ואי הוא באמת אח טוב לזואי, וזואי בעצמה היא אחות קטנה וטובה לג'ואי.

"אתה עדיין לא חשבת על מה אתה רוצה?" מליסה שאלה וג'ואי הניע את ראשו לשלילה, "אני לא יודע מה אני רוצה, גם לא צריך לקנות" הוא אמר בחיוך והוריו צקצקו יחדיו ברוגז, "ברור שנקנה לך משהו" אדם אמר, צובט את לחיו של בנו, "אתם באמת לא חייבים" הצעיר אמר ומליסה הביטה עליו ברוגז, "יום הולדת יש רק פעם אחת בשנה!" היא אמרה וג'ואי גיחך "אני יודע, אני לא טיפש" הוא אמר בציניות, גורם לה להיאנח בייאוש בזמן שהיא חייכה קלות, "תהיה רציני" היא אמרה לו והוא צחקק והנהן, מביט עליה ברצינות מאולצת ולבסוף שניהם צחקו ביחד, מתקשים להיות רציניים.
—
אחרי כמה ניסיונות כושלים של להיות רציניים, הם הסתכלו אחד על השנייה בחיוך, "אם אתה לא תבחר אני אקנה לך בגדים" היא אמרה והוא הרים את כתפיו בחוסר אכפתיות, גורם לה להיאנח, "רוצה אופניים?" אדם שאל וג'ואי הניע את ראשו לשלילה, "רכב?" האב הציע לפתע, גורם לג'ואי להרים גבה.

"רכב?" ג'ואי שאל ואדם הסתכל על מליסה, "רכב?" האם שאלה, "יש לו כבר רישיון" הוא אמר בחיוך, "ויש לו מספיק כסף בחיסכון" האב הוסיף.

"רכב?" מליסה שאלה את ג'ואי, "רכב?" ג'ואי שאל אותה בחזרה בחיוך, "זה מוקדם מדי" האם אמרה לבסוף וג'ואי נאנח, "נחסוך עוד ואז נקנה לך רכב" היא אמרה בחיוך ואדם נאנח גם כן באכזבה בשביל בנו, אבל אם מליסה אומרת אז אין אפשרות להתווכח.

"בינתיים תנהג ברכב שלנו" היא אמרה בחיוך, מפתיעה את ג'ואי, "אני יכול? לבד?" הוא שאל בהפתעה, ממזמן הוא לא נהג על הרכב, וגם כשהוא היה נוהג-אדם או מליסה היו מצטרפים אליו בשביל לראות שהוא נוהג כמו שצריך.

"כן, לבד, אבל אחרי שתיסע איתנו ונראה איך אתה נוהג" היא אמרה בחיוך, גורמת לו להיאנח שוב, "אבל זה לא שווה" ג'ואי אמר לבסוף, "את גם ככה עובדת עד מאוחר עם הרכב" הוא מלמל והיא גיחכה, "אתה גם עובד עד מאוחר, ככה שזה בסדר" היא הזכירה לו את המחויבות שלו והוא נאנח כשמצא את זה נכון.

"אתה רוצה שנעשה משהו מחר אחרי העבודה שלך?" היא שאלה, "אני אהיה עם רוי וטד" הוא אמר ואדם הנהן בהבנה, "לא לשתות יותר מדי" אדם הזהיר, לא יכול להגיד לבנו לא לשתות כי הוא יודע שהוא לא יקשיב לו, אז הוא העדיף להגיד משהו הגיוני יותר.

ג'ואי הנהן בהבנה, מסתכל על מליסה הנרגזת, "מה?" הוא שאל אותה והיא הרימה את כתפיה ברוגז, "מה קרה?" הוא שאל בגיחוך, "אתה לא רוצה לחגוג איתנו מחר" היא מלמלה חלושות והצעיר נאנח בחיוך, "כבר חשבתי שקרה משהו" הוא מלמל, "אני אעשה איתכם משהו יום למחרת" הוא אמר והיא הביטה עליו בחשדנות, "אני מבטיח!" הוא אמר לה בחיוך והיא לבסוף חייכה באושר, חוזרת להיות שמחה אחרי הדבר הקטן הזה.
–
"אפשר ללכת לאכול גלידה ביחד?" זואי שאלה בחיוך ומליסה צחקקה, "את זה אנחנו תמיד עושים" היא אמרה לקטנה, "נחשוב על משהו מיוחד" אדם אמר והקטנה הנהנה, "נעשה משהו כיפי?" היא ביררה והוריה הנהנו בשמחה והיא חייכה באושר כאילו וזה יום ההולדת שלה.

"עשיתם לי חשק לגלידה" ג'ואי מלמל ואדם הנהן בהסכמה, "יש לנו גלידה" מליסה אמרה בחיוך לפני שהתרוממה מהסלון, הולכת אל המטבח וחוזרת עם קופסת גלידה וכפיות, "שיהיה לנו בתיאבון" היא אמרה באושר בזמן שחילקה לכולם כפיות, מתחילים לזלול את המאכל הקריר שכולם אוהבים.
—-

ג'ואי שכב על המיטה וחייך לעצמו קלות כשנזכר באיאן, ואז הוא הבין שבכל פעם שהעיוור עולה במוחו, הוא מחייך וזה גרם לו לחייך עוד יותר.

"המטומטם הזה" הוא מלמל בגיחוך, חושב על ההתנהגות הטיפשית של איאן היום עד שהוא נרדם.
—

איאן ישב בסלון הבית עם אביו, מקשיב לטלוויזיה הפועלת, "הבנתי שג'ואי גילה על לוק" המבוגר אמר ואיאן הזיז את ראשו אל האחר, "כן" איאן אמר לבסוף, מחכה לתגובתו של אביו על כך, "אז החלטת בסוף כן לספר לו שאתה עשיר?" הוא שאל ואיאן הנהן, "אז התחלת לבטוח בו?", "כן" הצעיר יותר אמר במהירות, לא חושב על התשובה יותר מדי, "אני עדיין מחכה שתביא אותו לכאן" האב אמר לבנו שהנהן בהבנה, "הוא עוד יהיה כאן" איאן אמר בביטחון, מאמין שזה יקרה מתישהו.
–

"לורי דיברה איתי היום" האב אמר לפתע ואיאן נאנח, "מה היא רוצה הפעם?" העיוור שאל והאחר גיחך, "היא לא רוצה כלום, היא רק מקווה שתחזור לדבר איתה כמו שצריך, גם אני מקווה" האב אמר ואיאן נאנח, "זה כי אתה רוצה שאני אצא איתה" איאן אמר ברצינות והאב הנהן, "אבל בין מה שאני רוצה למה שאתה רוצה יש הבדל" המבוגר אמר ואיאן הנהן, שמח שלפחות אבא שלו לא כופה עליו לעשות משהו שהוא לא רוצה.

איאן ידע שאבא שלו מתנהג טוב איתו בגלל המוגבלות שלו, אחרי הכל אבא שלו הוא הבן אדם שהכי מרחם עליו בעולם הזה, אולי זאת הסיבה שאיאן מוצא את ג'ואי מעניין, הוא לא באמת מרחם עליו ואם הוא מרחם עליו זה לא בצורה כל כך רחמנית וגלויה כמו כולם- מה שנתן לו להרגיש כאילו והוא בן אדם רגיל, אפילו שהמגבלה שלו תמיד תזכיר לו שהוא לא כזה.
–

"הלכתי לבקר את אמא" האב אמר ואיאן הנהן, "רחצתי את הקבר וסיפרתי לה קצת עלייך" האב אמר, מסתכל על בנו שהזיז את פניו ממנו, "אתה עדיין בוחר לא ללכת לבקר אותה?" האב שאל ואיאן כחכח בגרונו, "כשאראה" הצעיר אמר והאב נאנח, "אני לא מרשה לך לעבור את הניתוח" המבוגר אמר ברצינות, לא מוכן שהבן שלו ייקח את הסיכון, "אני יודע" איאן אמר לפני שנעמד, "אני מאמין שהיא תרצה שתבוא אליה, כבר 12 שנים היא מחכה" האב אמר ברצינות, "הבטחתי לה שאבוא רק אחרי שאראה" איאן אמר שוב ברצינות לפני שהלך אל המדרגות לקומה השנייה, עולה ללא שום עזרה מעלה אל חדרו, מאפשר לעצמו לשכב על המיטה ולנוח.
—–

"ג'ואי" הוא לחש לעצמו ועצם את עיניו בחיוך, מוצא את שמו של האחר מרגיע למדי, מה שאפשר לו לצחוק קלות כשנזכר בהתנהגותו החמודה.

לבסוף הוא נרדם, שוכח מכל הקשיים וחושב על הנער הילדותי שגרם לו לראות את העולם בצורה שונה.