אני אהיה העיניים שלך -פרק 37-

"ג'ואי אתה תיכנס לבד" איאן אמר והצעיר הנהן, לא מבין למה הוא צריך להיכנס לבד, הוא במיוחד לא הבין למה כל השאר נכנסים עם בלונים ומקלות נחייה.

"ביי ביי" זואי נופפה לאחיה, מחבקת את אביה שהחזיק בה לפני שכולם נכנסו פנימה אל תוך חדר החושך, משאירים את ג'ואי לבד בחוץ עם לורי שהביטה עליו בשקט.

"אתה לא חייב לחכות, הם יחזרו בעוד 40 דקות" לורי אמרה לבסוף וג'ואי הנהן, מביט עליה לכמה רגעים לפני שהוא הסתובב והלך למחלקה, לא מתכוון לדבר איתה יותר מדי.
—-

"זואי חמודה כל כך!" נטלי אמרה באושר כשג'ואי התיישב לידן, "אני יודע" הוא אמר בחיוך, "גם ההורים שלך נפלאים" קים אמרה, "אני יודע" הוא אמר שוב, גורם להן לצחקק.

"בינך לבין ג'סיקה יש משהו?" נטלי שאלה לפתע, "לא, אבל היא זאת שיצאתי איתה לדייט" הוא אמר והן פערו את עיניהן העיוורות בהפתעה, "באמת?" מיילי שאלה, מופתעת מהגילוי, והוא גיחך, "כן, החלטנו להישאר ידידים" הוא הסביר והן הנהנו בהבנה, "היא נשמעת נחמדה ממש" קים אמרה, "נכון" הוא השיב בחיוך, ג'סיקה באמת נחמדה.
—

"אמל'ה!" טד צווח ונצמד במהירות לגופו של רוי שצעד לצידו, אוחז בידו בחוזקה כשמשהו דיגדג אותו, "אין צורך לפחד" איאן אמר בחיוך, "אלו שיחים" הוא הסביר, מרגיש אחיזה של מישהו בזרועו, "איאן?" קול נשי נשמע, "כן" העיוור אמר וג'סיקה חייכה, "זאת ג'סיקה" היא הסבירה והוא הוציא "מממ" מבין ולא כל כך מרוצה, אחרי הכל היו לו לא מעט רגעי קנאה לג'ואי בגללה, "אל תדאג" היא לחשה כשהצליחה להבין שלא כל כך נעים לו מנוכחותה, "הוא שלך" היא הוסיפה והוא נאנח בגיחוך, אולי היא בסדר אחרי הכל.

"אמל'ה! אמל'ה!" טד המשיך לצעוק, גורם לכולם לצחוק ורוי נאנח, מצמיד את הג'ינג'י עוד יותר אליו, "תפסיק להתבכיין, טיפש" קצוץ השיער אמר, מרגיש איך שטד מחבק אותו בחוזקה.

"זה מפחיד" זואי אמרה, מכניסה את עיניה לכתפו של אביה, "זה לא מפחיד זואי" אדם אמר בחיוך, מכה את הרצפה בזהירות ובחוסר מיומנות על הרצפה, לא רוצה להיתקל במשהו.
–

"הגענו" איאן אמר לבסוף כשהם עמדו במגרש המכוניות, "איפה אנחנו?" טד שאל, עיניו עצומות בחוזקה, "במגרש מכוניות" העיוור הסביר, "באמת?" מליסה שאלה, שולחת את המקל שלה לצדדים ונוגעת במשהו.

"משהו נוגע בי!" טד אמר בדרמטיות, אוחז בחוזקה ברוי, "אופס" מליסה צחקקה, "זאת אני" היא אמרה, מרגיעה את המפוחד שעדיין המשיך לאחוז ברוי המיואש.

"תגישו לי את הבלונים" איאן אמר בחיוך, נעמד ליד כל אחד ואחד, מרגיש שהם מושיטים את ידיהם אליו בחשש והוא התאפק שלא לצחוק, לוקח מהם את הבלונים ומגחך קלות כשהגיע לטד שרעד מהמגע, "זה רק חושך" איאן אמר לו, טופח על גבו.

"אני אקשור את הבלונים לאחד הרכבים" העיוור הסביר, "אוקיי" אדם השיב והבלונדיני התחיל לפעול, ממשש את האזור ונוגע ברכב המוכר לפני שהתחיל לקשור עליו את בלוני ההליום.
—–

ג'ואי הביט על דלת המחלקה שנפתחה וממנה יצאו משפחתו וחבריו, הוא נעמד והלך אליהם, צוחק בקול כשראה את פרצופו המפוחד של טד שרץ אליו במהירות וחיבק אותו בדרמטיות, "זה היה מפחיד!" הג'ינג'י התבכיין והצעיר טפח על גבו, "כל כך דרמטי" רוי אמר כשהלך אליהם, בועט קלות בישבנו של טד.

"היה מגניב" כחול העיניים אמר, "עוף ממני" ג'ואי לחש ודחף קלות את הג'ינג'י המפוחד שחיבק לאחר מכן את רוי, מוצא נחמה בחבריו.
–

"פחדת?" ג'ואי שאל את אחותו כשהרים אותה והיא הנהנה, "היה חושך מפחיד" היא אמרה לו והוא גיחך וליטף את שיערה, "אבל אבא החזיק אותי חזק והגן עליי" היא הוסיפה בחיוך, גורמת לג'ואי לנשק את הלחי שלה בחוזקה מרוב שהיא הייתה כל כך חמודה בעיניו.

"איך היה?" הצעיר שאל את הוריו, "מעניין" מליסה אמרה בכנות ואדם הנהן בהסכמה, "לא הצלחנו להסתדר בכלל, אבל איאן עזר לנו" האב אמר וג'ואי חייך קלות כשהביט על העיוור המרוצה, "הוא היה ממש נחמד" ג'סיקה לחשה לו, מביטה עליו בערמומיות והוא נגס בשפתו התחתונה, מנסה לא להסמיק, "מעולה" הוא מלמל בשקט.

"עכשיו תורך ללכת" היא הוסיפה, צובטת קלות את ביטנו וגורמת לו לקפוץ מעט, "כן ג'ואי, עכשיו תורך" העיוור אמר בחיוך וג'ואי כחכח בגרונו והנהן, "תהינו" מליסה אמרה בחיוך והצעיר הנהן, אמא שלו אפילו לא יודעת עד כמה ג'ואי יודע שהוא הולך להנות עם איאן.
—

"יד" איאן אמר בחיוך כשהם עמדו ליד הדלת וג'ואי חייך קלות לפני שאחז בידו של איאן, מרגיש איך שהאחיזה מתהדקת לפני שהעיוור פתח את חדר החושך, מכניס אותם שוב אל החדר החשוך שכבר לא הפחיד את הצעיר, להפך, היה בו משהו נחמד וחמים, הוא לא צריך לראות כלום בשביל להרגיש ולדעת שאיאן לצידו וזה הכי חשוב.
–
"מתחילים ללכת" איאן אמר וג'ואי נצמד אליו עוד יותר לפני שהם צעדו קדימה, "אתה בסדר?" איאן בירר, "כן" ג'ואי השיב, מרגיש איך שאיאן מנתק פתאום את מגע הידיים, "איאן?" ג'ואי שאל, אבל אז הוא חייך כשהרגיש איך שזרועו של האחר עוטפת את מותניו ומצמידה אותו אליו עוד יותר, "ככה יותר נוח" איאן אמר וג'ואי לא התנגד או הכחיש, מאפשר לאיאן לצעוד איתו ככה.

"זואי וההורים שלך נחמדים" איאן התחיל לדבר, "נכון?" ג'ואי שאל בחיוך, "כן, גם החברים שלך" הוא הוסיף, "כולל ג'סיקה?" ג'ואי שאל בהתגרות, לא מפחד מהעלים שנגעו בזרועו, "גם ג'סיקה נחמדה, היא אמרה לי שאתה שלי" הבלונדיני אמר בהשתובבות, שומע את צחוקו של האחר והוא חייך לעצמו באושר.

"אתה שלי?" איאן שאל וג'ואי המשיך לחייך, "מי יודע, עדיין לא החלטתי" הצעיר אמר בשעשוע, מרגיש איך שאיאן מצמיד אותו עוד יותר אליו, "תחליט מהר, אין לי סבלנות לחכות יותר מדי" הבלונדיני מלמל בהשתובבות, גונב גיחוך מזלזל מג'ואי המאושר.

"אתה לא רוצה לעשות משהו היום?" איאן שאל, ממשיך לצעוד בזהירות עם ג'ואי בחושך המוחלט, לא רוצה שג'ואי חס וחלילה ייפגע מחפץ מוסתר אם הם ילכו מהר מדי, ואת האמת שהוא רצה לעשות את המסלול כמה שיותר לאט, ככה שלו ולג'ואי יהיה יותר זמן איכות בפנים.

"אני אהיה היום עם החברים" ג'ואי אמר ואיאן נאנח, גורם לג'ואי להסמיק בחיוך, הצעיר שמח לדעת שהאחר מבואס מזה שהם לא יעשו משהו ביחד, "מחר?" איאן שאל, "אני אהיה עם המשפחה" הצעיר אמר ואז צחק כשאיאן נאנח שוב, "מה מצחיק?" העיוור שאל ברוגז, "סתם משעשע לשמוע אותך מתרגז" האחר אמר בהתגרות ואיאן חייך בערמומיות לפני שניתק שוב את המגע מג'ואי, משאיר את הצעיר לעמוד בחושך מוחלט לבד.

"איאן?" ג'ואי שאל בחשש, שולח את ידיו לצדדים, מחפש את איאן, "אתה אוהב שאני מתרגז?" איאן שאל והצעיר נאנח, "איאן תפסיק עם השטויות ותבוא לכאן עכשיו!" שחור העיניים הציב בהחלטיות, "לא" העיוור מלמל, "קדימה איאן!" ג'ואי התבכיין, צועד מעט קדימה וממשיך להזיז את ידיו בחשש, "תבוא לכאן" הוא הוסיף.
—

"אהמ~" ג'ואי גנח בהפתעה כשאיאן אחז ברגליו והרים אותו על גופו, רגליו עטפו מתוך ריפלקס את גופו של העיוור, "מה נראה לך שאתה עושה?" ג'ואי שאל בכעס, מכה את כתפיו של איאן המצחקק, "נותן לך להתרגז הפעם" איאן לחש, שומע את אנחת הייאוש של הנער שאהב.

"תוריד אותי" ג'ואי מלמל, אבל הוא לא נלחם באיאן- מה שנתן לגדול מבניהם את האפשרות להמשיך בשלו והוא חיבק את ג'ואי בזמן שהתחיל ללכת, גורם לצעיר לאחוז בכתפיו, "מטומטם" ג'ואי לחש, מסתכל אל החושך- איפה שפניו של איאן נמצאות, והוא חייך לעצמו קלות לפני שרכן קדימה ונשק לחלק לא ברור מהפנים של איאן, מרגיש מעט שיערות והוא לא באמת ידע מה זה.

"מה נישקתי?" ג'ואי שאל כששמע את הצחקוק של איאן, "את המצח שלי" הבלונדיני מלמל, נותן לאחר להבין שהחלק השעיר היה הפוני הבלונדיני של האחר, "למה נישקת אותי?" איאן שאל, "מי יודע" ג'ואי לחש, שולח יד אחת אל פניו של איאן, מתחיל למשש אותו, "אז ככה זה מרגיש" הצעיר שאל ואיאן עצם את עיניו, נהנה מהמגע העדין של ג'ואי על פניו.
—-

לורי הביטה על מסך המחשב בכעס, מסתכלת על מה שמצלמות האבטחה שבחדר החושך מראות, "לעזאזל" היא אמרה בכעס, לא מצליחה להבין איך הם מסוגלים להתנהג ככה.

"אני לא יכולה לוותר בכזאת קלות" היא אמרה לפני שיצאה מהמשרד, הולכת במהירות אל המחלקה.
–
"רוצים לראות מה קורה שם בפנים?" היא שאלה את הוריו של ג'ואי בחיוך, "אפשר לראות?" מליסה שאלה, "כמובן" המתולתלת אמרה בחיוך, רואה איך שמליסה אוספת את כולם ומודיעה להם את החדשות המשמחות.
—-

"הגענו למגרש המכוניות" איאן אמר, מניח את ג'ואי על המכונית והצעיר נגע בצידיו, "מכונית?" הוא שאל, "כן" איאן השיב, "תביא לי את היד" איאן הוסיף וג'ואי שלח את ידו קדימה, מאפשר לאיאן לאחוז בו, "תרגיש" הבלונדיני אמר, נותן לג'ואי להרגיש בלון הליום.

"מה זה?" הצעיר שאל בחשש, "בלון" איאן אמר, "בלון?" ג'ואי חשב לעצמו ואז נזכר שכולם נכנסו עם בלונים לחדר החושך, "חיברתם בלונים?" הוא שאל בצחקוק, "כן" איאן אמר, שמח לשמוע את השמחה של ג'ואי בקולו.
—
"יש לי מתנה בשבילך" איאן אמר לפתע, גורם לג'ואי להביט אל החשיכה בשאלה, "מתנה?" הצעיר שאל, מרגיש את ידיו של איאן על ברכיו, לאחר מכן הוא הרגיש איך שהידיים דוחפות את רגליו לצדדים, פותחות אותן, והוא חייך לעצמו, מרגיש את גופו של איאן נכנס בין רגליו.
–

"זאת המתנה?" ג'ואי שאל, "לא" איאן לחש, שולח יד אחת אל פניו של ג'ואי, "אני צריך לבדוק קודם משהו לפני שאני אתן לך אותה" איאן לחש וג'ואי הנהן, "אתה תיתן לנו צ'אנס נוסף עכשיו?" הבלונדיני בירר, מרגיש איך שלחיו של האחר עולה למעלה בחיוך מאושר, "מה אתה חושב?" ג'ואי השיב בשאלה, "לא יודע, אתה צריך להגיד לי" העיוור מלמל, "תיתן לי את המתנה ותבין לבד" ג'ואי לחש והאחר גיחך, "איך שאתה רוצה" הוא השיב לפני שמשך את פניו של ג'ואי קדימה, לא מתמהמה ונותן לו את המתנה, נשיקה מנקרת שהתעמקה כשג'ואי נגע בפניו של האחר, מאפשר לו להתקרב אליו יותר.
–
ג'ואי חייך לנשיקה, מחבק את עורפו של איאן כשהאחר אחז במותנו ומשך אותו קרוב יותר אליו.

שפתיהם זזו ביחד, נזקקות למגע הנשכח, ג'ואי היה הראשון לפתוח את פיו, מאפשר לאיאן להכניס את לשונו ולצרפת אותו עמוקות.
—-

"ג'סיקה תזוזי!" מליסה אמרה בכעס כשהנערה עמדה למול מסך המחשב, חוסמת אותם מלראות את מה שהם כבר הספיקו לראות, "כלבה" ג'סיקה לחשה בכעס אל לורי המחוייכת, "ג'סיקה תזוזי כבר!" טד אמר בכעס, מזיז את בעלת הגומות ומאפשר לכולם לראות את מה שמתרחש בתוך חדר החושך- ג'ואי ואיאן התנשקו עמוקות, ג'ואי ישב על הרכב עם הבלונים, זרועותיו עוטפות את עורפו של איאן בעוד שאיאן עמד בין רגליו, אוחז בפניו ובמותנו של ג'ואי ברכושנות.

טד ורוי הביטו זה כל זה, לא מוצאים מילים שיתארו את מה שהם מרגישים כרגע, "ממתי הם ככה?" מליסה שאלה את ג'סיקה, היא כבר הבינה שהיא ידעה על כך, "את צריכה לשאול אותו" בעלת הגומות אמרה באשמה, מנסה עוד פעם להסתיר את המסך אבל טד אחז בה, מונע ממנה להסתיר.
—

"אני אוהב אותך" איאן לחש כשהתרחק מעט, "גם אני" ג'ואי אמר, מרגיש את מצחו של איאן כנגדו, "אז אתה נותן לי צ'אנס?" איאן שאל, "כן" ג'ואי השיב בחיוך לפני שחיבק את איאן אליו, שמח שהכל בסדר איתם.
–

"כמה זמן עבר?" ג'ואי שאל לפתע ואיאן נגע בשעון הברייל שלו, "יש לנו עוד רבע שעה" העיוור אמר וג'ואי חייך בהבנה, "בוא נמשיך" הצעיר הוסיף, "להמשיך מה?" העיוור שאל בחיוך, "להתנשק" ג'ואי ענה מבלי לחשוב פעמים, ובמהירות שפתיו של איאן שבו אליו, מחבקות את שפתיו ברכות ומעניקות לו חום ואהבה שרק הן יכלו להעניק לו כמו שצריך.
—-

מליסה הייתה זאת שכיבתה את המחשב, לא מוכנה לראות את זה יותר, "אני לא רוצה שזה ימשך" היא אמרה לאדם, "אני אקבל אותו בכל מצב, אבל הוא לא יכול לצאת עם עיוור, אני לא אתן לו את האפשרות לסבול גם בזוגיות" היא אמרה בכעס לפני שיצאה בדמעות מהמשרד, מנסה לעכל את מה שהיא ראתה.

אדם ניסה להילחם בדמעותיו בזמן שחיבק את זואי המבולבלת, "אבא, הם אוהבים כמוך וכמו אמא?" היא שאלה את אביה הנסער, "אוליי" אדם ענה לפני שיצא גם כן מהמשרד, מסתכל על אישתו שישבה על הרצפה ובכתה לעצמה בשקט והוא התיישב לצידה, מחבק אותה אליו וטופח על גבה הרועד.
—-

"למה לא סיפרת לנו?" רוי שאל בכעס את ג'סיקה שעמדה במשרד בשקט, "הוא זה שהיה צריך להגיד לכם, לא אני" בעלת הגומות אמרה וטד הביט עליה בכעס, "כמה זמן את יודעת שהוא הומו?" הוא צעק והיא נאנחה, "מספיק זמן" היא אמרה, "הוא באמת אוהב בנים?" רוי שאל בחוסר אמונה, "הוא גם נמשך אלינו?" טד בירר ובעלת הגומות נאנחה, "ועכשיו אני מבינה למה הוא לא מיהר לספר לכם את זה" היא ירקה לפני שדחפה אותם ויצאה גם כן לבחוץ, מביטה בשקט על הוריו של ג'ואי.
—–

"נמשיך?" איאן שאל כשהתרחק שוב מג'ואי, "נלך" הצעיר אמר, מגחך כשאיאן הרים אותו שוב, "אתה לא מתכוון להוריד אותי?" הצעיר שאל, "לא" איאן ענה בחדות, אוחז בג'ואי וממשיך ללכת איתו קדימה, מרגיש איך שג'ואי מחבק אותו ומשעין את ראשו על כתפו.

"יהיה מביך לצאת החוצה" חום השיער מלמל, "למה?" איאן שאל, "כי כולם לא יודעים עלינו, יהיה מוזר לשקר להם" הוא השיב, "אתה לא רוצה לספר להם עדיין?" הבלונדיני שאל, "זה לא שאני לא רוצה, אני מפחד לדעת איך הם יקבלו את זה" ג'ואי מלמל, "תמיד יהיה לך את החשש הזה, אתה צריך פשוט לזרום ולספר" איאן אמר וג'ואי חשב לעצמו, "אני אחכה עם זה עוד קצת" הוא אמר ואיאן הנהן בהבנה, ממשיך ללכת עם ג'ואי מבלי לדעת כלום מהסערה שהם חוללו בחוץ.