אני אהיה העיניים שלך -פרק 38-

איאן גנב נשיקה נוספת לפני שהוריד את ג'ואי לקרקע, "נגמר מהר" הצעיר אמר, "מאוד מהר" העיוור השיב בחיוך לפני שפתח את הדלת, מכניס אור אל תוך החדר.
–
הם הלכו בחזרה אל המסדרון, מסתכלים בבלבול על גוש האנשים שעמד ליד המשרד, "אמא?" ג'ואי שאל כשראה את מליסה יושבת על הרצפה ובוכה, "מה קרה?" הוא שאל בחשש, מזיז את כולם והולך אל האם שנעמדה במהירות, סוטרת בחוזקה ללחיו.
–
"אמא?" ג'ואי מלמל, מניח את ידו על הלחי שלו, "מה קרה?" איאן שאל כששמע את רעש הסטירה, חושב שהוא שמע לא נכון.

"אני אקבל אותך כמו שאתה" מליסה התחילה להגיד וג'ואי הביט עליה בשקט, לא מבין בדיוק מה קורה, "אבל אני לא יכולה לתת לך לצאת עם איאן" היא הוסיפה ופרצופו של ג'ואי קפא באחת, "מ-מה?" הוא מלמל בשאלה, "איך?" הוא המשיך לשאול בחוסר הבנה, מסתכל על ג'סיקה מחשש שאולי היא פלטה משהו.

"ראינו אתכם מתנשקים מהמצלמות" טד מלמל וג'ואי הביט עליו ועל רוי שהביטו עליו במבטים לא ברורים, "א-אני…" ג'ואי לא ידע מה להגיד, "תרשו לי לדבר" איאן אמר לפתע, תופס את תשומת ליבם של כולם.

"זה נכון שאני וג'ואי יוצאים וזה נכון שג'ואי נמשך לבנים, אבל הוא מספיק גדול בשביל לעשות את ההחלטות בעצמו, הוא רצה לספר לכולם, אבל הוא פחד מאיך שתגיבו" העיוור אמר ברצינות ומליסה נאנחה בכעס, "אתה האחראי עליו איאן, אלו יחסי מרות!" היא אמרה והתקדמה אליו, מניחה את ידיה על כתפיו, "אני יודעת שאני רעה, אני יודעת שזה מרושע להגיד את זה" היא לחשה ועצמה את עיניה לפני שחזרה להביט בעיניו העיוורות של האחר "אבל אתה עיוור, אולי אתה כרגע צעיר ואתה יכול לעשות את הכל לבד, אבל מה יקרה בעתיד? אתה תהיה נטל על הילד שלי, הוא סבל מספיק" שחורת העיניים אמרה ברצינות, היא לא יכולה להרשות לבן שלה להיות חלק מזה, ואיאן השתתק באחת, הוא לא יכול לעשות משהו עם העיוורון שלו, אם זה מה שמונע מג'ואי להיות שלו, אז כנראה שזה הסוף.
–

"אמא תפסיקי!" ג'ואי אמר, דמעות מציפות את עיניו והוא הלך אל איאן, אוחז בכף ידו בחוזקה, "איאן רואה יותר טוב מכל אחד אחר, הוא ראה בי משהו שאף אחד לא ראה, משהו שאני בעצמי לא ראיתי" ג'ואי אמר ברוגז, לא מצליח להסתכל לאימו בעיניים, "תפסיק עם השטויות האלו ג'ואי" אדם אמר ברצינות, הולך אל בנו ומנתק את אחיזת הידיים, "אני אדבר עם המקום, זה או שאיאן עוזב או שאתה תעבור למקום אחר" אדם אמר.

"אין צורך לדבר עם הבעלים של המקום, הוא אבא שלי" העיוור אמר, גורם לג'ואי להביט עליו בהפתעה, "מה?" ג'ואי שאל בחוסר אמונה, "רציתי לספר לך, אבל לא מצאתי את הזמן המתאים" העיוור הסביר וג'ואי הנהן בהבנה, הוא לא רוצה לכעוס על איאן יותר.

"אני לא עוזב את המקום וגם איאן לא עוזב" ג'ואי אמר בקשיחות ומליסה הביטה עליו בכעס, "אני אחליט מה אתה עושה" היא אמרה ואחזה בידו, "כבר 6 וחצי, אנחנו ניקח אותו הביתה" שחורת העיניים אמרה לאחראים, אוחזת בחוזקה בידו של בנה.

"התיק שלו בחדר הקבלה" איאן אמר, לא יכול להתנגד להוריו של ג'ואי, "איאן…" הצעיר לחש והעיוור עמד בשקט, מאגרף את ידיו, "אדבר עם אבא שלי ונחליט לאן להעביר את ג'ואי" הוא הוסיף וג'ואי הביט עליו בעצב, מאפשר לאימו למשוך אותו החוצה.
—-

ג'ואי הסתכל החוצה מהרכב, מביט על רוי וטד שהתחמקו ממבטו, הם עדיין היו מופתעים ממה שקרה, הם אפילו כעסו, לא בגלל שג'ואי גיי, אלא בגלל שהוא לא בטח בהם ולא סיפר להם את האמת.
—-

"אני כועסת עלייך ג'ואי!" מליסה אמרה והצעיר שתק, מאגרף את ידיו בחוזקה, "תפסיקו לצעוק על ג'ואי!" זואי אמרה בעצב, מתחילה לבכות לפני שהיא אחזה בידו של אחיה, רואה את דמעותיו השקטות שנפלו מעיניו.

"אני שונא אותך" ג'ואי לחש, "מה אמרת?" מליסה אמרה כשאדם התחיל לנסוע, "אני שונא אותך!" ג'ואי צעק, "ג'ואי!" אדם השיב באזהרה והאם רק שתקה, נושמת עמוק ומביטה לאופק, מתאפקת לא לפרוץ בבכי, ג'ואי מעולם לא אמר לה את המילים האלו.
—-

איאן ישב במשרד, ידיו על פניו והוא נאנח עמוקות, למה הזוגיות הזאת לא מצליחה לו? הוא רצה יותר מהכל שהיא תצליח, אבל היא נכשלה שוב תוך זמן קצר.
–
"תתאפס על עצמך איאן, אתם בקושי הכרתם גם ככה, אתה תתגבר עליו" לורי אמרה והוא גיחך בכעס, "את הראית להם את מה שקורה בחדר החושך, נכון?" הוא שאל בכעס והיא רק כחכחה בגרונה, נותנת לו להבין שהוא צודק.

"את יודעת רק להרוס" הוא מלמל, "מה אמרת?" היא שאלה ברוגז, "את מפוטרת" הוא אמר לבסוף בקול, גורם לה לפעור את עיניה, "אני מה?" היא ביררה, "מפוטרת" הוא אמר בשקט סוער והיא נגסה בשפה התחתונה שלה לפני שיצאה החוצה.
—-

ג'אק ודני נכנסו בבלבול אל חדר הקבלה, לא מבינים לאן ג'ואי ומשפחתו נעלמו, "איאן?" דני היה הראשון לדבר, "מה?" איאן שאל בכעס והנערים הביטו זה על זה בחשש, לא רוצים להרגיז אותו עוד יותר, "כבר 7" ג'אק מלמל והעיוור נאנח, "תשחררו את עצמכם" הוא אמר לבסוף לפני שהוציא את הטלפון מכיסו, מברר אם לוק בחנייה.
——

ג'סיקה עצרה את הרכב למול הבית של טד, מביטה על רוי וטד שישבו מאחור בשקט, "אל תכעסו עליו" היא אמרה להם והם רק הסתכלו עליה, "הוא אוהב אתכם, הוא באמת פחד שלא תהיו חברים שלו יותר" היא אמרה ורוי נאנח לפני שיצא מהרכב, "אני אלך" טד מלמל ויצא גם כן, רץ קלות אחרי רוי ובעלת הגומות נשפה בכבדות, מניחה את מצחה על ההגה, "לעזאזל לורי, חתיכת כלבה" היא מלמלה, מבלגנת את שיערה בייאוש, "ג'ואי המסכן" היא נאנחה והתחילה לבכות גם היא, מרחמת על הנער הצעיר שצריך לסבול את כל זה דווקא ביום ההולדת שלו.
—-

ג'ואי יצא, טורק בחוזקה את דלת הרכב, "ג'ואי בוא לכאן עכשיו!" מליסה אמרה בכעס, אבל הצעיר לא הקשיב והוציא את מפתח הבית מתיקו, פותח את הבית ונכנס פנימה, הולך ישירות אל חדרו ונועל את עצמו בפנים.
–

"ג'ואי תפתח לי את הדלת!" מליסה תקתקה בחוזקה, אבל הצעיר לא הקשיב והוא רק ישב על המיטה שלו, מחבק כרית ובוכה לתוכה בעצב.

"אתה צריך להבין אותי ג'ואי" מליסה אמרה בעצב, לא רוצה לכעוס על בנה, "את לא מבינה אותי! למה שאני אבין אותך?" ג'ואי צעק, קולו נשבר בעצבות כשהדמעות מנעו ממנו לדבר כמו שצריך, "אל תריבו!" זואי נשמעה מחוץ לדלת וג'ואי נאנח לעצמו, מנגב את דמעותיו שלא הפסיקו לרדת מעיניו.

"אתה מבין לאן הכנסת את עצמך? אתה יודע איזה שטות עשית? לצאת עם עיוור זה לא קל ג'ואי!" מליסה אמרה ברצינות, "אל תדברי איתי! אני לא רוצה לדבר איתך לעולם! אני לא עוזב את איאן!" הוא צעק והיא נאנחה, "אתם לא תהיו ביחד" היא אמרה בכנות והוא נגס את שפתו התחתונה, "אני אברח מהבית אם תפרידו בנינו!" הוא איים, לא רוצה להיפרד מאיאן, במיוחד לא עכשיו כשהם רק חזרו להיות ביחד, במיוחד עכשיו כשהוא הבין שהוא אוהב אותו באמת.

"אם זה מה שאתה רוצה אז תלך! אין לי את הכוח להתווכח איתך ג'ואי, אם אתה רוצה להיות איתו אז אל תהיה כאן כי כל עוד אתה חי כאן אני לא אתן לזה לקרות!" היא אמרה בכעס, לא שולטת בעצביה, היא לא באמת התכוונה לכך, אבל זה פשוט נפלט ממנה, כנראה בגלל שהיא הייתה יותר מדי נסערת מעצם העובדה שהוא אמר שהוא שונא אותה.
–

ג'ואי נעמד באחת מהמיטה, הוא פתח את הארון והוציא משם כמה בגדים, דוחף אותם לתיקו, "אם זה מה שאת רוצה" הוא אמר בכעס לפני שלקח את התיק ופתח את הדלת, מסתכל על מליסה הדומעת שעמדה למולו.

"מה אתה עושה?" מליסה שאלה כשג'ואי עקף אותה והתכוון ללכת, "אמרת לי לעזוב את הבית אם אני רוצה" הוא אמר, "ג'ואי תעצור!" אדם אמר ואחז בידו, מקבל מג'ואי מבט כועס, "הייתם כל כך רעים לאיאן" הצעיר אמר בכעס, "מה הוא אשם שהוא עיוור?" הוא צעק, מזיז את ידו של אדם ממנו, "ג'ואי אל תלך" זואי אמרה בעצב, אוחזת ברגלו והוא עצם את עיניו, חלש לאחותו.

"הוא בן אדם טוב והוא היחידי שמבין אותי" הוא אמר ברצינות והביט על הוריו, "אם אתם לא תקבלו אותנו אז אני אלך מכאן" הוא אמר בכעס ומליסה נאנחה, "לאן תלך בדיוק? אליו? היחסים שלכם עד כדי כך חזקים?" היא שאלה בכעס, נעצרת לכמה רגעים ומביטה עליו בחשש, "עשיתם משהו חוץ מנשיקה?" היא שאלה בדאגה והוא גיחך, "לא, אבל אני עכשיו אלך להזדיין איתו!" ג'ואי ירק ומליסה לא יכלה להתמודד עם מילותיו, במיוחד לא כשזואי כאן, והיא סטרה לו בשנית, "תשלוט במילים שלך ג'ואי!" היא צעקה והוא גיחך לפני שרץ במהירות, יוצא מהבית.

"ג'ואי!" אדם קרא לו, מביט על מליסה שהתיישבה על הרצפה ובכתה בסערה והוא נאנח והרים אותה באיטיות, מחבק אותה אליו, "די" אדם לחש לה, מסתכל על זואי שבכתה גם היא בסערה ליד הדלת הפתוחה, צועקת את שמו של ג'ואי, מבקשת ממנו שיחזור, אבל הצעיר המשיך לרוץ, מאפשר לדמעותיו לעוף ברוח.

הוא רץ ורץ, לא יודע לאן, אבל הוא פשוט רץ.
—-

"ג'ואי!" ג'סיקה אמרה בדאגה כשפתחה את הדלת וראתה את הנער הדומע, "בוא תיכנס" היא אמרה וחיבקה אותו בחוזקה, מאפשרת לו לבכות לה, "אני שונא את כולם" הוא מלמל והיא פלטה "ששש" מרגיע בזמן שטפחה בעדינות על גבו, לוקחת אותו אל החדר שלה.
–
"ברחת?" היא שאלה, מושיבה אותו על המיטה והוא הנהן, ממשיך לבכות, "אוי ג'ואי, למה הכל כל כך מסובך?" בעלת הגומות שאלה בעצב, מתיישבת לצידו על המיטה וחוזרת לחבק אותו בחוזקה, "הוא ממש נפגע ממה שהם אמרו" ג'ואי מלמל, חושב גם ברגעים כאלו על איאן.

"הוא לא ידע מה להגיד" הוא הוסיף ופרץ בבכי חזק יותר, מכאיב לליבה של ג'סיקה שחזרה לבכות ביחד איתו, כן, היא גם ראתה את פרצוף חסר האונים של איאן, וכן, זה הכאיב גם לה לראות את זה ולשמוע את מה שאמרו לו.
–
"הכל בגלל לורי" ג'סיקה האשימה את המתולתלת וג'ואי הניע את ראשו לשלילה, "הכל בגללי" הוא האשים את עצמו, "אני אשם שלא אמרתי לכולם מההתחלה" הוא הוסיף, "אתה לא אשם בכלום" ג'סיקה אמרה והתרחקה ממנו רק בשביל לאחוז בפניו הדומעות, מביטה אל תוך עיניו השחורות והלחות ברצינות, "אתה לא אשם ג'ואי" היא מלמלה בכנות, נושקת ארוכות למצחו, "אל תגיד דברים כאלו" היא הוסיפה והוא משך באפו.

"ההורים כועסים עליך מאוד?" ג'סיקה שאלה וג'ואי הנהן,  "התעצבנתי עליהם" הוא מלמל והיא הנהנה בהבנה, "טד ורוי אמרו משהו?" הצעיר שאל והיא הניעה את ראשה לשלילה, "לא נראה לי שהם עדיין מעכלים את זה" בעלת הגומות השיבה וחום השיער נאנח, "הם שונאים אותי" הוא אמר בעצב והיא נאנחה בכבדות, "הם לא, אני בטוחה שהם לא" היא אמרה בכנות, חוזרת לחבק אותו.

"הם החברים הכי טובים שלך, הם לא יפסיקו להיות חברים שלך רק בגלל המיניות שלך" היא ניסתה להרגיע, "אתה הרי מכיר אותם יותר טוב ממני, טד ורוי הם חברים טובים, נכון?" היא שאלה והוא הנהן מבלי לחשוב פעמיים, יודע שהם חברים טובים, "יופי, אז אין לך מה לדאוג" היא אמרה לו, מאפשרת לו להירגע תחת המגע החמים שלה.
—–

איאן ישב למול אביו שנאנח בכבדות, "אני אטפל בעניין של לורי, אבל נצטרך להעביר את ג'ואי למרכז אחר" המבוגר אמר ואיאן הנהן בהבנה והאב הצליח לזהות את הקושי והכאב תחת המבט הקריר של בנו, הוא יודע שאיאן מחזיק בתוכו כל כך הרבה רגשות כרגע.
—–

"אתה יכול לעלות לחדר, אני כבר אטפל בזה" הוא אמר והעיוור הנהן לפני שהתרומם, הולך אל המדרגות ואוחז במעקה בשביל להוביל את עצמו אל החדר- מה שלא אפיין את התנהגותו, הוא בדרך כלל הולך מבלי עזר בבית, כנראה שהוא באמת לא מרוכז במה שקורה בסביבתו.
—–

הוא נשכב על המיטה ועצם את עיניו, מנסה להרגיע את כאב הראש שלו.

"שיט" הוא מלמל כשלא הצליח להרגיע את עצמו, המחשבות על ג'ואי ועל מה שקרה במרכז רצו בראשו שוב ושוב, כל כך מציאותיות, כל כך עכשוויות.
–

איאן פקח את עיניו, ממשיך לראות חושך והוא נאנח לעצמו, מליסה צודקת, למה שלג'ואי- ילד בריא לחלוטין שיכול לבחור מישהו טוב יותר, ילך איתו? עם עיוור כמוהו?

איאן גיחך בכעס, הוא לא רגיל להרגיש כזה חסר תועלת בגלל העיוורון שלו, והכל ככה רק בגלל שהוא הבין שיהיה קשה לג'ואי להיות איתו בגלל המגבלה המטופשת הזאת.

ולמרות הכל, למרות שהוא יודע שהכל מבולגן כרגע, למרות שהכל נמצא בתחתית, למרות כל הרעש ולמרות כל העצב, הוא רוצה את ג'ואי לידו.

זה אומנם לא הגיוני, זה אומנם בטוח לא יקרה, אבל אם הוא היה רוצה לבחור משהו, הוא היה בוחר שג'ואי ישכב לצידו על המיטה ויחבק אותו, הוא רוצה שהצעיר ירגיע אותו ויגיד לו שלא משנה מה אומרים- הוא ישאר איתו, הוא רצה שהכל ימשיך כרגיל, הוא רצה להמשיך וללמוד את ג'ואי, להיות איתו ביחד, לצחוק איתו, לנשק אותו, לגעת בו, זה מה שהוא רצה.

ואז דמעה אחת נפלה מעיניו הריקניות והוא ניגב אותה במהירות, הוא לא יכול להיות חלש, הוא לא יכול לבכות, הבכי לא יעזור לו להחזיר את מי שהוא אוהב, הוא כבר בכה כשאמא שלו מתה, זה לא החזיר אותה.
–

מאז המוות שלה הוא ויתר על הבכי, הבכי לא עוזר, הוא רק מקשה עליך, הוא רק מכאיב לך, הוא נותן לך תקווה שלא אמורה להיות קיימת בכלל, אין צורך לבכות- אבל הוא בכה בכל זאת.