אני אהיה העיניים שלך -פרק 71-

ג'ואי אכל את הפנקייקים שלוק הכין ברצון, לא שם לב למבטים שכולם שלחו לו, טוב, הוא גם לא באמת אמור לחשוב שהם מסתכלים עליו, זה לא שהוא יודע את הסיבה לכך.

"איך ישנתם?" דרייק שאל, מביט על שני הצעירים שישבו בשולחן האוכל, "ישנו טוב" ג'ואי אמר בחיוך תמים ואיאן רק חייך, נותן לאביו להבין שהוא לא באמת ישן כמו שצריך, "יופי" דרייק אמר וג'ואי הנהן וחזר לאכול את הפנקייקים המתוקים.

"למה אתה לא אוכל?" הוא שאל כשראה את איאן רק חותך את הבצק שבצלחת שלו, "אני אוכל" איאן לחש ודקר ערימת פנקייקים לפני שהכניס אותם לפיו, מחייך בעיוורון אל ג'ואי המרוצה, מחזיק את עצמו מלבכות והוא החדיר עוד ערימת פנקייקים, גורם לג'ואי לצחקק כשהצעיר חשב שאיאן רעב.

"תאכל לאט שלא תיחנק" שחור העיניים אמר וטפח על גבו של איאן והעיוור הנהן, ראשו רכון מטה, מונע מג'ואי לראות את המלחמה שלו עם הדמעות שמתעקשות להיווצר.
—

"תנחש עם מי אני הולך להיפגש היום" ג'ואי מלמל בהתגרות כשהביט על לוק שמזג לו ולאיאן קפה, "מי?" לוק בירר, "חברה שלך" ג'ואי אמר בשעשוע ולוק נאנח, "היא לא חברה שלי" הנהג אמר בכנות, אחרי הכל הוא וג'סיקה עדיין לא נהפכו להיות זוג, "מה שתגיד" ג'ואי אמר בהשתובבות, "למסור לה דרישת שלום ממך?" הוא הוסיף בשעשוע ולוק נאנח בייאוש, מסתכל על פרצופו המרוצה של ג'ואי לפני שהוא הביט על ראשו המורכן של איאן, יודע שקשה לו עכשיו.

"עוד מעט ניקח אותך לבית הספר" לוק מלמל וג'ואי הנהן בהבנה, לוגם מהקפה שלו קלות לפני שחזר לאכול את הפנקייקים, לא באמת שם לב לבן זוג שלצידו.
—–

ג'ואי נכנס לרכב ביחד עם איאן, הוא חגר את עצמו לפני שהשעין את ראשו על הכתף של בן זוגו, "אם אתה צריך עזרה היום עם המזוודה אז תתקשר אליי, אוקיי?" ג'ואי אמר ואיאן הנהן בחיוך בזמן שאחז בחוזקה בכף ידו של ג'ואי.
–

לוק הביט עליהם מהמראה האחורית לפני שנאנח והתניע את הרכב, מתחיל לנסוע אל בית הספר של ג'ואי באיטיות, רוצה לתת לאיאן את האפשרות להיות עם ג'ואי כמה שיותר.

הנסיעה הייתה שקטה, איאן לא דיבר וככה גם ג'ואי, הם רק החזיקו ידיים, ג'ואי נהנה מהשקט, הוא לא באמת היה מודאג, לעומתו איאן היה בסערת רגשות פנימית, הוא ידע שאם הוא יגיד משהו הוא עוד יפרוץ בבכי ויהרוס את כל התכנונים שלו.
—-

"הגענו" לוק אמר בשקט והחנה את הרכב קרוב לבית הספר- רחוק מספיק בשביל שלא ישימו לב אליהם, "אוף" ג'ואי אמר בעצבות ואחז בתיקו, "נדבר" הוא אמר ונשק לשפתיו של איאן לפני שהתכוון ללכת, אבל אז איאן אחז בו, "רגע" הוא לחש וג'ואי הביט עליו בשאלה, "מה?" הצעיר שאל ואיאן משך אותו אליו, מנשק אותו מבלי להתמהמה וג'ואי פער קלות את עיניו לפני שעצם אותן, נותן לאיאן את ההזדמנות להגיד לו להתראות כמו שצריך גם מבלי מילים.
–

"אני אוהב אותך" איאן אמר לנשיקה וג'ואי חייך והנהן, ממשיך לנשק את איאן, "גם אני אותך" הוא אמר לפני ששפתיו של איאן השתיקו אותו ולוק הוריד את העיניים מהם, מסתכל אל האופק ועוצם את עיניו בכאב, מקווה בכל ליבו שאולי איאן עוד יתחרט על ההחלטה שלו.
–

"א-אני אאחר" ג'ואי אמר אחרי מספר דקות ואיאן לא באמת רצה לנתק את מגע השפתיים, הוא המשיך לנשק את ג'ואי לעוד כמה רגעים עד שהצעיר היה זה שניתק את המגע, "עוד כמה שעות ניפגש" ג'ואי אמר בצחקוק, שימח אותו לדעת שלאיאן קשה להיפרד ממנו לכמה שעות בודדות.

"אני אוהב אותך" איאן אמר שוב, "אני יודע" ג'ואי אמר בחיוך כשאיאן הניח את ידיו על לחיו, "באמת" העיוור אמר בכנות מלאה וג'ואי הנהן, "אתה באמת יודע את זה, נכון?" הוא שאל והצעיר צחקק והנהן במהירות, "באמת, אני יודע שאתה אוהב אותי" הצעיר אמר ואיאן הנהן לעצמו לפני שמשך את ג'ואי שוב אליו, מנקר את שפתיו של הצעיר ארוכות, לפני שהניח את מצחם יחדיו, מלטף עם אגודליו את הלחיים של הצעיר שהביט עליו בשקט.

"ניפגש" איאן לחש לבסוף, "ניפגש" ג'ואי השיב, מרגיש איך שהאחיזה של איאן נחלשת והוא חייך וגנב עוד ניקור לפני שיצא מחוץ לרכב, "תודה לוק" הצעיר אמר לנהג שחייך אליו ונופף לו, "תלמד טוב" הנהג אמר וג'ואי צחקק, "נחשוב על זה" הוא אמר בחוצפה לפני שרץ קלות אל בית הספר, לא רוצה לאחר ולחטוף צעקות מהמורים.
—

"תצא" איאן לחש ולוק לא דיבר והוא יצא הרכב, סוגר את הדלת ומשאיר את איאן לשבת ברכב בשקט.

"לעזאזל" איאן לחש כשעיניו התחילו לדמוע, ולא עברו מספר שניות ולוק הצליח לשמוע את צעקות הייאוש של איאן, הוא הצליח לשמוע את הבכי הכואב ואת המכות שאיאן נתן לכיסא ולעצמו, לוק עצם את עיניו ונאנח לעצמו, "תהיה חזק" הוא לחש כברקע הצעקות של איאן עוד נשמעו.
—

רק אחרי שנהיה שקט ורק אחרי שאיאן הוריד את החלון ואמר לו להיכנס, לוק נכנס, הוא לא דיבר והוא לא העז להסתכל על פרצופו של איאן, הוא רק התניע ונסע בחזרה לבית.
—–

"איאן" קולה של מליסה נשמע ברגע שהעיוור נכנס לביתו, "מ-מליסה?" איאן שאל בקול שבור ושחורת השיער הביטה על הפנים השבורות של איאן והדמעות מיהרו להגיע אליה, "איאן" היא לחשה ורצה אליו, מחבקת אותו בחוזקה, "אוי" היא מלמלה והוא עצם את עיניו והחזיר לה חיבוק, וכשידיה טפחו על גבו באופן אימהי- הוא הניח את עיניו על כתפה והתחיל לבכות שוב.

מליסה המשיכה לטפוח על גבו, מקשיבה לבכי הכואב שלו והיא נאכלה במפנים, מבינה עד כמה שהילדון הזה סובל במפנים.
–

"ג'סיקה?" לוק לחש כשראה את בעלת הגומות יושבת בסלון ובוכה בשקט, "לוק" היא לחשה לפני שנעמדה והלכה אליו, מחבקת אותו בחוזקה, "מה יקרה לג'ואי המסכן?" היא מלמלה והוא נאנח וליטף את ראשה, "תשמרי עליו" הוא אמר והיא המשיכה לבכות, אוחזת בחולצה שלו בחוזקה, "אל תשכח את ההבטחה שלנו" היא מלמלה, "אני לא אשכח, אחכה לך כמו שתחכי לי" הוא אמר והיא הנהנה, "את צריכה להיות ליד ג'ואי, אני אדאג לאיאן" הוא הוסיף והיא נאנחה לבכי, יודעת שזה לא הולך להיות קל.
—

"למה באתן?" איאן שאל אחרי שנרגע והתיישב עם כולם בסלון, "באנו לעזור לכם עם המזוודות" ג'סיקה אמרה, "ובאנו להיפרד" מליסה הוסיפה לדבריה של הצעירה ואיאן נאנח והנהן בהבנה, "הבנתי" הוא מלמל ושחורת העיניים הביטה עליו בשקט, "ג'ואי יחכה לך, אני מכירה אותו" מליסה אמרה ואיאן חייך לעצמו, "לא מזה אני מודאג" הוא אמר ברצינות והיא ידעה זאת, אבל עדיין היא רצתה להגיד לו את זה.

"תתחזק ותתרפא מהר, אני לא רוצה שאתה וג'ואי תסבלו שוב" היא הוסיפה ואיאן הנהן, "אעשה את כל מה שאני יכול" איאן אמר בכנות ואימו של ג'ואי הביטה עליו בעצבות, "שניכם תגדלו עד שתיפגשו שוב" היא אמרה והוא חייך לעצמו בצער, נכון, ג'ואי לא יישאר אותו נער בגיל 18, הוא יהיה בוגר יותר, גם פיזית וגם נפשית, אולי אפילו ההתנהגות שלו תשתנה, אולי אפילו הוא כבר לא יאהב אותו.

"תצלמי לי אותו" איאן אמר לפתע, "בכל יום שעובר תצלמי אותו ותשלחי לי, אם הניתוח יצליח ואוכל בסופו של דבר לראות, אני הייתי רוצה לראות אותו ברגע שאצליח לראות, אני רוצה לראות אותו גדל" הוא הסביר את עצמו ומליסה חייכה לעצמה, "נצלם אותו תמיד" ג'סיקה אמרה ואיאן חייך אליה כתודה, "המספר טלפון שלי יהיה של לוק, אני לא אקח איתי טלפון" העיוור אמר והבנות נאנחו לעצמן, מבינות שליצור איתו קשר באופן ישיר יהיה בלתי אפשרי.
—

דפיקות בדלת לפתע נשמעו, "כן" לוק אמר והתכוון ללכת לפתוח את הדלת, אבל הדלת נפתחה באחת, לורי נכנסה פנימה עם דמעות בעיניים, "מה את עושה כאן?" ג'סיקה שאלה בכעס, מוכנה להילחם עם המתולתלת, "זה בסדר" לוק הרגיע את בעלת הגומות הנסערת.

"לורי הולכת להחליף אותי בתפקיד בזמן שלא אהיה" איאן אמר ומיד אחרי זה הוא הרגיש איך שלורי מחבקת אותו בחוזקה בזמן שהיא בוכה לו בעצב, "אל תלך" היא מלמלה והוא גיחך וטפח על גבה בעדינות, "אני חייב" הוא אמר והיא רק המשיכה לבכות, יודעת שזה יהיה לא אפשרי לשכנע אותו להישאר.

"ומה עם ג'ואי? היא הייתה חרא אליו מההתחלה" בעלת שיער הפקאן אמרה בכעס ומליסה הניחה את ידה אל הברך שלה, מרגיעה את עצביה, האם ידעה שאיאן לא יעשה משהו שיפגע בג'ואי.

"אל תדאגי" איאן אמר, "היא לא תעשה בעיות" הוא אמר, מאפשר ללורי להמשיך לחבק אותו, "אם היא תעשה אני לא אשב בשקט" ג'סיקה אמרה ברצינות ולורי נאנחה והתרחקה מאיאן, מנגבת את עיניה ואפה לפני שהסתובבה אל ג'סיקה, "אני לא אעשה לו כלום" לורי אמרה בעצב, עיניה הירוקות מנצנצות מדמעות וג'סיקה נאנחה, "אני לא מאמינה לך" היא מלמלה ומליסה נאנחה, "תודה לורי, אני מאמינה שאת תעזרי לילד שלי" שחורת העיניים אמרה ולורי הנהנה אליה.
–

"הגיע הזמן לסדר את הדברים" דרייק אמר בשקט ואיאן נשם עמוק ושפשף את פניו לפני שנעמד ואחריו כולם נעמדו גם כן, מתפצלים.

ג'סיקה הלכה לעזור ללוק בעוד שלורי ומליסה עזרו לאיאן, ודרייק נשאר בסלון, ובפעם הראשונה מזה הרבה זמן, דרייק בכה בכאב על בנו, "הוא ילד טוב" הוא מלמל כשהביט על התקרה, מדבר אל אישתו המנוחה, "תעזרי לו" הוא הוסיף וניגב את עיניו, מאחל לבנו רק טוב.
—

"איאן" לוק אמר כשהם סיימו לסדר את דבריהם, שניהם עמדו לבד בחדר של איאן אחרי שלוק ביקש מאיאן לדבר איתו.

"מה?" איאן שאל והשטני אחז בדובי האפור, "קח" הוא אמר כשהגיש קדימה את הבובה לצעיר והבלונדיני הושיט את ידו קדימה, נתקל בפריט הפרוותי.

"בובה?" איאן שאל, אוחז בדובי הפרוותי, "אתמול ג'ואי החליט לקנות לך מתנה לפני שהוא הלך למרכז" לוק אמר ואיאן כיווץ את גבותיו בחוסר הבנה, אז בגלל זה הצעיר הגיע מאוחר יותר?

"מ-מתנה? למה?" הוא שאל ולוק צחק קלות כשנזכר בהסבר של ג'ואי, "ג'ואי אמר שהוא רוצה שתזכור אותו גם כשתהיה בחופשה אז הוא קנה לך דובי אפור" לוק אמר ואיאן הביט עליו בעיוורון מופתע, "דובי אפור?" איאן שאל, "כן" לוק אמר ואיאן צחקק קלות לפני שחיבק את הדובי אליו.

"דובי אפור" הוא לחש וליטף את הדובי לפני שעיניו התמלאו בדמעות, "איך תקרא לו?" לוק שאל בחיוך עצוב, "ג'ואי" איאן לחש ולוק הנהן לעצמו, "בחירה טובה" הנהג אמר וטפח על כתפו של איאן, "ג'ואי דואג לך יותר משאתה יודע" לוק הוסיף לפני שיצא החוצה, משאיר את איאן לבכות לדובי- יותר נכון לג'ואי.
—-

"אני רעב" ג'ואי אמר בחיוך כשהתיישב עם חבריו על הדשא, הוא הוציא את הכריך שאיאן הכין לו והוא אכל אותו ברצון.

"איך היה אצל איאן? הייתם הרבה זמן ביחד" טד אמר בהשתובבות וג'ואי הסמיק לעצמו, "היה בסדר" הוא מלמל בשקט וחבריו צחקקו לעצמם, "אני מבין שנהניתם~" רוי זימר בהשתובבות וג'ואי נגס בשפתו התחתונה במבוכה לפני שאכל במהירות את האוכל, מובך מדי, אחרי הכל הוא ואיאן עשו הרבה דברים מיניים ביחד למשך כל הימים האלו.

"לפי ההתנהגות שלו אני מבין שהם שכבו יום ולילה" הג'ינג'י אמר בהתגרות וג'ואי השתעל בחוזקה כשנחנק מהכריך, לא מאמין שטד אמר את זה כרגע, "אתה עוד תהרוג אותו חתיכת טיפש" רוי אמר וטפח על גבו של ג'ואי ששתה מהר מים, "אבל אתה צודק" הוא הוסיף בשעשוע וטד צחק, רואה את הפרצוף המזועזע של ג'ואי, מה שהצחיק אותו עוד יותר.
–

"בכל מקרה, רוצים לעשות היום משהו?" רוי שאל, מחליט להניח לג'ואי ולהחליף נושא, "אני אהיה אצל ג'סיקה" ג'ואי אמר ושני הנערים נאנחו, "אנחנו כבר לא נפגשים כמו פעם" טד אמר בעצב וג'ואי נאנח לעצמו, הוא צודק.

"אז רוצים שנברח עכשיו לאכול גלידה?" שחור העיניים שאל לפתע, רואה את המבטים המרוצים של חבריו הטובים, "זאת שאלה בכלל?" רוי שאל בהתרגשות והתרומם באחת מהדשא אחריו טד הנרגש קם גם כן, מקפץ לעצמו בשמחה ומסתכל על איך שג'ואי קם במהירות מהדשא.

"קדימה" המנומש אמר, מחבק את עורפם של חבריו לפני שהוא רץ איתם אל החצר האחורית של בית הספר, יוצא איתם מהפריצה שבגדר והולך איתם אל הגלידריה האהובה עליהם.
—

"אין כמו לברוח בשביל גלידה טובה" ג'ואי אמר בחיוך, מלקק את הגלידה שלו בזמן שהם ישבו בשולחן בגלידריה, "צודק" רוי מלמל, אוכל עם כפית קטנה את הגלידה שלו, "אני חי בשביל גלידה" הג'ינג'י אמר בדרמטיות ושני האחרים צחקקו לעצמם, ממשיכים לאכול באושר את הקינוח הקריר שהשביע אותם.
—

"היי" הם שמעו לפתע קול מוכר, והם הסתכלו על אחת מהמוכרות בחנות שעמדה ליד השולחן שלהם עם קופסת גלידה, "היי" טד מלמל וניגב את שפתיו, מסתכל עליה בחוסר הבנה.

"בגלל שאתם לקוחות קבועים והיום אנחנו חוגגים 6 שנים לפתיחה, אז זה בשבילכם" היא אמרה בחיוך והניחה את קופסת הגלידה על השולחן, "לא נכון" טד לחש בחיוך, "תודה!" הוא צעק באושר, מקפיץ את כולם.

"אין בעד מה, תודה שאתם באים לכאן" המוכרת אמרה בצחקוק, "תודה" ג'ואי אמר לה באושר ורוי הביט במבט מאוהב על קופסת הגלידה, "ממש תודה" כחול העיניים מלמל והיא חייכה אליהם, "תיהנו" היא אמרה לפני שהלכה משם, מאפשרת לנערים להביט זה על זה בחיוך לפני שהם אכלו במהירות את הגלידה שלהם רק בשביל להתחיל לזלול את קופסת הגלידה.
–

"זה אחד מהימים הכי מאושרים בחיי!" ג'ואי אמר באושר ורוי הנהן בהסכמה, "למה מגיע לנו כל הטוב הזה?" המנומש שאל באושר, ממשיך לזלול מבלי לנוח את הקינוח הקריר.
—

"התפוצצתי" ג'ואי אמר באושר כשהם יצאו מהגלידריה והוא ליטף את בטנו, "ג'ואי בהריון" טד אמר בהשתובבות, מלטף את בטנו של הצעיר שצקצק ברוגז ורוי צחק וליטף את בטנו של ג'ואי גם כן, "מעניין אם זה בן או בת" קצוץ השיער מלמל בשעשוע וג'ואי העיף את ידיהם ברוגז.

"למי אתה חושב שהתינוק יהיה דומה? לג'ואי או לאיאן?" חום העיניים המשיך להשתובב, "היי!" ג'ואי אמר ברוגז, "אולי ערבוב של שניהם?" רוי שאל בשעשוע וג'ואי הסמיק ורץ מהם, בורח בחזרה אל בית הספר ושני הנערים צחקו, "אולי הוא יהיה שרירי כמו איאן ויפה כמו ג'ואי?" רוי צעק בשאלה ורץ אחרי ג'ואי המובך גם כן, "ואם זאת בת?" טד שאל בצחקוק ורץ גם כן, "אז היא תהיה יפה כמו ג'ואי ושרירית כמו איאן?" רוי מלמל ואז שניהם צחקו, גורמים לג'ואי לעצור באחת ולהסתובב אליהם עם מבט רצחני, "הלך עליכם" הוא אמר בנעילת שיניים ושניהם נעצרו וחייכו אליו בתמימות לפני שהם הסתובבו והתחילו לרוץ רחוק ממנו כשהוא רדף אחריהם.
—

לבסוף ג'ואי התעייף מלרוץ והוא התחיל ללכת באיטיות בחזרה לבית הספר, מאפשר לחבריו ללכת אליו ולחבק את עורפו וגבו, "ג'ואי שלנו" רוי אמר ונשק ללחיו של הצעיר במהירות, מקבל ממנו בעיטה לרגל, "אני אהרוג אותך" ג'ואי מלמל ורוי צחקק ובילגן את שיערו של חברו, "אבל אתה לא יכול בלעדיי" קצוץ השיער אמר וג'ואי נאנח לעצמו, "גם בלעדיי אתה לא יכול~" הג'ינג'י אמר והניח את ראשו על כתפו של ג'ואי שנאנח שוב פעם בחוזקה, מיואש מחבריו, אבל בו זמנית הוא לא יכל להתכחש לכך ששניהם חשובים לו, כנראה שבאמת הוא לא יכול להיות הוא עצמו בלעדיהם.