אני אהיה העיניים שלך -פרק 75-

ג'ואי פקח את עיניו באחת, הוא הביט על התקרה ואז על רוי וטד שחיבקו אותו לפני שהוא התרומם באיטיות לישיבה, מביט על החדר בשקט עד שהוא הבין שזה נכון, הוא לא חלם, הוא לא דמיין, איאן באמת עזב אתמול, איאן עובר היום ניתוח.
—
הצעיר שפשף את פניו והתרומם מהמיטה, ראשו כאב והייתה לו סחרחורת קטנה, מה שגרם לו להישאר לעמוד במקום לכמה רגעים לפני שהוא לקח את הטלפון שלו והתחיל לצעוד החוצה מחדרו.

הבית היה ריק, לפחות הסלון, והוא כיווץ את גבותיו בבלבול לפני שהסתכל על השעון שהיה תלוי על הקיר, "כבר 2 בצהריים?" הוא שאל את עצמו בחסר אמונה, לא מאמין שהוא ישן ככה הרבה, אבל אז הוא צנח לקרקע, מתיישב על הרצפה, ריקנות מלאה השתקפה מפניו- הניתוח, הניתוח של איאן, "עכשיו" ג'ואי לחש, "זה צריך להיות עכשיו" הוא הוסיף לפני שהרים את הטלפון שלו ביד רועדת, מחייג במהירות ללוק.
—-

"זה ג'ואי?" איאן שאל כששמע את כחכוח הגרון הלחוץ של לוק אחרי שצלצול הטלפון שלו נשמע, "כן" לוק אמר והסתכל על הבלונדיני שישב לידו, הוא כבר היה לבוש בבגדי בית החולים, מוכן להיכנס לניתוח שיקרה בעוד כמה דקות, "אל תענה לו" איאן אמר והשטני נאנח לעצמו, מסתכל על הטלפון שהשתתק לכמה רגעים לפני שחזר לצלצל שוב, ג'ואי לא ויתר.
—

"הלו" לוק ענה לטלפון, "לוק" איאן אמר בכעס, לא מאמין שלוק לא הקשיב לו, "ז-זה היה איאן, נכון?" ג'ואי נשמע מהצד השני ולוק חשב לעצמו לפני שהפעיל את הרמקול, "זה היה איאן, נכון?" ג'ואי נשמע ופרצופו של איאן הרצין באחת, הוא הביט בעיוורון אל תוך החושך, מכוון את עיניו העיוורות אל הצלילים.

"לוק, אתה שומע?" קולו הרועד של ג'ואי נשמע שוב, "כן" לוק אמר כשהסתכל על איאן, "זה היה איאן" הוא הוסיף וג'ואי חייך לעצמו ברוגע, "הוא יכול לדבר איתי?" ג'ואי שאל ואיאן במהירות הניע את ראשו לשלילה.

"הוא לא רוצה" לוק מלמל ואיאן הביט עליו בכעס עיוור בזמן שג'ואי נאנח לעצמו בעצב, "מטומטם שכמותו" הצעיר לחש, ואיאן הצליח לשמוע את הבכי של הצעיר שהתחיל לדמוע, "איך הוא יכול לעשות את זה ועדיין לא לרצות לדבר איתי? הוא באמת יתעלם ממני? במשך כל הזמן הזה?" ג'ואי שאל בחוסר אמונה ואיאן נגס בשפתו התחתונה, "אתה על רמקול ג'ואי" לוק אמר, גורם לאיאן לפעור את עיניו, "לוק!" הוא אמר בכעס וג'ואי ניגב במהירות את עיניו.

"איאן!" ג'ואי צעק לפתע בכעס, משתיק את לוק ואיאן, "חתיכת אידיוט!" הוא צעק בקול שבור, "אם אתה לא תחזור אחרי שתבריא אני לא אסלח לך לעולם, אני מבטיח לך שאם לא תחזור אני אכיר גבר טוב יותר ממך ואני אתחתן איתו ויהיו לנו מלא ילדים! אתה שומע?" ג'ואי צעק בכעס, מעיר את רוי וטד שבמהירות פתחו את הדלת והביטו על ג'ואי שישב על הרצפה, מבינים שהוא מדבר עם איאן בטלפון.
"יא איאן, תענה לי כשאני מדבר איתך!" ג'ואי המשיך לצעוק בכעס ואיאן עצם את עיניו ושפשף את פרצופו, "אני מבין" הוא אמר וג'ואי נאנח והנהן לעצמו, "תבריא מהר איאן, אין לי סבלנות לחכות לך יותר מדי" הצעיר אמר, מחזיק את עצמו מלהתפרץ בבכי, הוא היה צריך להיות חזק, הוא חייב, הוא לא יכול לתת לאיאן לדאוג לו יותר מדי.

"אוקיי" איאן לחש, מסתיר את הדמעות שנפלו מעיניו, "יופי" ג'ואי לחש ועצם את עיניו בזמן שאגרף את ידו הפנויה שרעדה ללא סוף, "תהיה חזק, אני אהיה חזק" הצעיר אמר, שומע את משיכת האף של איאן והוא חייך לעצמו בעצבות, מבין שגם איאן בוכה, "אני אוהב אותך" הוא לחש, "לא משנה איך תהיה, אני אוהב אותך, אז גם אם הניתוח לא יצליח תדע שאני אוהב אותך ושאני רוצה שתחזור" הוא הוסיף ואיאן ניגב את עיניו לפני שנשם עמוק ואגרף את ידיו, מוריד אותן מפניו, מראה את הפרצוף השבור שלו ללוק- שהחליט להזיז את עיניו ממנו, רוצה לתת לו פרטיות.

"אני אוהב אותך" איאן השיב בלחישה וג'ואי הנהן לעצמו, מאפשר לדמעות לרדת לו בשקט, "אני יודע" ג'ואי אמר, "אל תחכה לי אם אתה לא רוצה" איאן אמר, "אני יודע" ג'ואי השיב, "הכל יהיה טוב" הבלונדיני מלמל, "אני יודע" הצעיר השיב שוב ואיאן חייך לעצמו, "אני מצטער ג'ואי" העיוור אמר ברצינות וג'ואי פלט צפצוף בכי קטן לפני שהוא חסם מהר את פיו עם ידו, אבל זה היה מאוחר מדי, איאן כבר הבין ממזמן שהוא בוכה, "ג'ואי, אני צריך ללכת" איאן אמר לבסוף וג'ואי מהר ניגב את פרצופו, נושם עמוק ומנסה בכל כוחו להישמע רציני.

"תשמור על עצמך, א-אני אוהב אותך, כשתחזור תתכונן לקבל מכות" ג'ואי אמר במהירות ואיאן גיחך קלות, "תשמור על עצמך ג'ואי, ניפגש" איאן מלמל ושפתו התחתונה של ג'ואי רעדה במהירות.

"אתה באמת חייב לעשות את זה?" הוא שאל כשנשבר והתחיל לבכות, לא מוכן לשחרר עוד מאיאן, צלילי הבכי הציפו את הבית ואת בית החולים, מכאיבים לאיאן, "כן" איאן לחש והבכי של ג'ואי התגבר, "א-איאן" הוא מלמל והעיוור נשם עמוק, "להתראות ג'ואי" איאן אמר, "ר-רגע" ג'ואי אמר, "א-אני לא אבכה, תדבר איתי עוד" הצעיר אמר, מנסה לעצור את הבכי שהמשיך להתקיים, "אני לא יכול" איאן לחש כשהרגיש את הרופאים נעמדים לצידו, "אני צריך ללכת" הוא הוסיף, "תנתק לוק" הוא מלמל, "לא…" קולו של ג'ואי נשמע ואיאן נאנח לפני ששלח את ידו אל צלילי הבכי, נוגע בטלפון של לוק ונעצר לכמה שניות לפני שהוא לחץ על המסך שוב ושוב- עד שאצבע שלו לחצה על לחצן הניתוק, משתיקה את צלילי הבכי של ג'ואי שעוד התקיימו בבית שלו.
–

"לא" ג'ואי לחש וחייג שוב ללוק, אבל הפעם איאן באמת מנע מהנהג לענות, והוא נעמד במקומו, נעזר ברופאים שלקחו אותו אל חדר הניתוח, "לא" ג'ואי מלמל כשצלילי החיוג המשיכו להתנגן באוזנו, מעידים על כך שלוק לא עונה, ג'ואי ניסה שוב ושוב.

"ג'ואי" רוי היה הראשון לדבר, מאפשר לג'ואי להביט בשתיקה על הטלפון שלו לפני שהוא צרח ללא אזהרה, זורק את הטלפון ומנפץ אותו על הקיר לפני שהוא כיסה את פניו עם כפות ידיו, בוכה בחוזקה וטד ורוי רצו אליו מהר, מתיישבים על הרצפה ומחבקים אותו בחוזקה, עיניהם דמעו גם כן, אבל הם לא יכלו לבכות, הם היו חייבים להיות שם בשביל ג'ואי.
——
"הכל בסדר?" הרופא בירר ואיאן נשם עמוק והנהן, "אנחנו הולכים להרדים אותך כרגע, תספור עד 30" המבוגר אמר בזמן שהניח את מסיכת ההנשמה על פיו ואפו של איאן, והעיוור עצם את עיניו, "1" הוא לחש, מכניס את האוויר המרדים לתוכו, "2" הוא מלמל, דמעה נופלת מעיניו, "3, 4, 5, 6, 7, 8, 9…" איאן המשיך למלמל את המספרים, מרגיש איך שההרדמה משפיעה עליו והוא לאט לאט התחיל להירדם, "ג'ואי" הייתה המילה האחרונה לפני שהשינה השתלטה על גופו, מרדימה אותו לחלוטין.
—–

מליסה ואדם נכנסו מהר לבית, הם עזבו את העבודה מוקדם אחרי שקיבלו שיחות טלפון מרוי וטד, "ג'ואי" אדם אמר בדאגה, אוחז בכף ידה של אישתו בזמן שהם הלכו מהר אל הסלון, רואים את בנם מנותק לחלוטין מהעולם, ושחורת העיניים ניתקה את האחיזה ורצה מהר לבנה, אוחזת בפניו, "ג'ואי" היא אמרה, מלטפת את לחייו הלחות של הצעיר, "תענה לי ג'ואי" היא התחננה, מסתכלת על עיניו של ג'ואי שהביטו עליה בכאב, "זהו" ג'ואי לחש וכולם היו קשובים לו, "ה-הניתוח" הוא מלמל בקול שבור, "התחיל" הוא לחש ומליסה נאנחה לפני שחיבקה אותו בחוזקה, מאפשרת לו לבכות לה.
—

"הוא חם" מליסה מלמלה כשהסתכלה על אדם בזמן שנגעה במצחו של בנה, "הייתי צריך להקשיב לך" ג'ואי אמר, גורם לכולם להביט עליו בהקשבה, "למה אתה מתכוון ג'ואי?" מליסה שאלה בזמן שליטפה את מצחו המיוזע של ג'ואי, "לא הייתי צריך להיות עם איאן בזוגיות" הוא מלמל בחיוך עצוב, "אל תגיד את זה ג'ואי" רוי אמר במהירות וג'ואי נאנח, "באשמתי הוא מסכן את עצמו" הצעיר לחש וטד הכה את כתפו של ג'ואי במהירות, "תפסיק להאשים את עצמך אידיוט אחד!" המנומש אמר בכעס, מנגב את דמעותיו של ג'ואי.

"אל תזלזל באיאן, הוא בחר לעשות את זה מעוד סיבות, אל תחמיא לעצמך יותר מדי, הוא לא עשה את זה רק בגללך" חום העיניים אמר, בכוונה מציג את זה ככה, הוא רצה שג'ואי באמת לא יאשים את עצמו, והצעיר חייך לעצמו, "צודק, לא כל העולם סובב סביבי" ג'ואי מלמל ואדם נאנח לפני שהזיז בעדינות את מליסה ממנו לפני שהוא הרים אותו באחת על זרועותיו
.
"אבא" ג'ואי לחש בחוסר הבנה והאב נאנח, "יש לך חום" האב אמר לפני שלקח את ג'ואי לחדרו, "אתה צריך לנוח ולהפסיק לדבר שטויות, אתה לא תלך לעבודה היום ואולי גם בעוד כמה ימים, אבל זה לא אומר שאחרי שתבריא אתה תישאר כאן, אתה תלך ללמוד ולעבוד, אתה תסיים את מה שאתה חייב לעשות" בעל המשקפיים אמר ברצינות בעוד שמליסה, רוי וטד עמדו בדלת החדר, רואים איך שאדם מניח את ג'ואי על המיטה ומכסה אותו בעדינות, "אני לא אתן לך להישאר כאן בתוך הדיכאון של עצמך, אתה צריך לחיות, זה מה שאיאן הכי רוצה שתעשה, אז תתעורר על עצמך ג'ואי, איאן לא מת" אדם אמר בנוקשות וג'ואי התחיל לבכות שוב ואדם נאנח ורכן מטה, מחבק את בנו שהחזיר לו חיבוק, לפחות המילים הקשות של אדם הכניסו את ג'ואי למציאות.
——-

לורי התיישבה למול ג'אק ודני, מסבירה להם את המצב של ג'ואי ואיאן, אתמול לא באמת הייתה לה את היכולת להסביר את עצמה והיא שחררה אותם מוקדם יותר מהרגיל מיום העבודה.

ג'אק ודני לא דיברו, הם לא שאלו שאלות, הם לא הפריעו, הם רק הקשיבו לה ברצינות, רוצים לשמוע את מה שיש לה להגיד, אולי ככה הם יצליחו להבין את המצב טוב יותר, ולמעשה הם באמת הצליחו להבין, הם אומנם עדיין לא ידעו איך לעכל את עצם העובדה שג'ואי הוא גיי ושהוא יוצא עם איאן, אבל הם לא הראו שום סימני הומופוביה או סימני התנגדות לזוגיות הזאת, וזה הרגיע את לורי- והרגשת הרוגע הזאת די הפתיעה אותה, אחרי הכל היא אמורה להתנגד לזוגיות שלהם, אבל כנראה שאחרי הכל היא הבינה בתוך תוכה שאין לה מה לעשות נגדם, היא הבינה שאיאן לא יוותר על ג'ואי, היא באמת הבינה שג'ואי שונה מכל בן או בת זוג אחרים שהיו לאיאן- האהבה של איאן שונה אליו.
—–

דפיקות בדלת נשמעו, מה שגרם למליסה ללכת אל הדלת, משאירה את טד ורוי לצפות באדם וג'ואי.

"דרייק" היא אמרה בהפתעה, "ג'סיקה" היא הוסיפה כשהביטה על שני הנאמרים שעמדו מחוץ לדלת הבית, "אפשר להיכנס?" לבן השיער שאל ומליסה הנהנה במהירות, מאפשרת לשניהם להיכנס.

"איפה הוא?" בעלת הגומות שאלה, כנראה שהיא נרגעה מאתמול, "בחדר עם אדם, הוא לא מפסיק לבכות, הוא דיבר עם איאן לפני שהוא נכנס לניתוח" היא מלמלה ודרייק הנהן, יודע זאת כבר מלוק, "הבנתי" חום העיניים אמר, מביט על הבית הלא מוכר, אבל היה לו קל לזהות את החדר של ג'ואי, לא כי הוא הכיר אותו, אלא כי ממנו יצאו צלילי הבכי.

"אפשר ללכת אליו?" המבוגר שאל ומליסה הנהנה, מכוונת אותו אל החדר ודרייק חייך אל שני הנערים שהביטו עליו בשקט, הם מעולם לא באמת נפגשו בצורה כזאת והם לא באמת ידעו מה להגיד לו, אז הם רק שתקו והסתכלו עליו נכנס אל תוך החדר בעוד שג'סיקה ומליסה נעמדו לצד שני הבנים.
—

"ד-דרייק?" ג'ואי שאל בחוסר אמונה והתרומם לישיבה, "שלום לך" אביו של איאן אמר בשקט לפני שלחץ את ידו של אדם, "אני יכול לשבת?" הוא שאל את הנער שהנהן במהירות, עדיין מסתכל עליו בחוסר אמונה, לא מאמין שהוא נמצא כאן.

"אתה חולה?" דרייק שאל כשראה את פניו החיוורות של ג'ואי, "כן" אדם השיב במקום בנו ודרייק נאנח, "חשבתי שאיאן ביקש ממך להיות חזק" לבן השיער אמר בחיוך והצעיר הביט עליו בעצבות, "אם הוא היה רוצה שאני אהיה חזק הוא לא היה צריך לעזוב אותי" ג'ואי מלמל, "הוא לא עזב אותך, הוא עדיין איתך, פשוט רחוק יותר" האב אמר ברצינות, מסתכל על הצעיר בחיוך, "אומנם אתה צעיר כרגע, אבל אתה צריך להבין שאיאן עושה את הניתוח הזה בשביל שאתה לא תסבול איתו בעתיד, הוא יודע שהוא יקשה עלייך, הוא מפחד להקשות עלייך" דרייק אמר, מנגב את דמעותיו של ג'ואי.

"א-אבל גם אם היה לי קשה, לא הייתי עוזב אותו" ג'ואי אמר ברצינות ודרייק הנהן, הוא יודע את זה, "אתה צודק" האב אמר, "אבל הוא היה עוזב אותך אם הוא היה יודע שהוא מקשה עלייך, הוא אמר לי את זה" דרייק אמר וג'ואי הביט על האב בעצבות, "הוא באמת אמר לך את זה?" ג'ואי שאל ודרייק הנהן, "אתה רוצה לדעת מה איאן אמר לי כשהוא ביקש ממני לאפשר לו לעשות את הניתוח?" המבוגר שאל וג'ואי הנהן במהירות, רוצה לדעת, הוא לא ידע אם זה יכאיב לו עוד יותר או ירפא אותו, אבל הוא עדיין רצה לשמוע.
"הוא אמר לי שאתה מישהו שגורם לו לצחוק, אתה מישהו שגורם למוגבלויות שלו להתקטן" דרייק אמר בחיוך וג'ואי חייך קלות, ממשיך להסתכל עליו בסקרנות, רוצה לשמוע עוד, "הוא אמר שאתה מישהו שרואה אותו באמת, אתה לא רואה בו כסף ואתה לא רואה אותו כעיוור או כמישהו מסכן, אתה רואה את מה שהוא רוצה ומרגיש באמת" האב אמר ברצינות ומליסה הביטה על דרייק ועל ג'ואי בחיוך, עיניה דמעו בשמחה, המילים האלו רגשו אותה, לדעת שאיאן באמת אוהב את ג'ואי בכל ליבו באמת היה משהו שהיא התרגשה לשמוע.

"להמשיך?" לבן השיער שאל וג'ואי משך באפו והנהן במהירות, עיניו נצצו בסקרנות ודרייק חייך וליטף את ראשו של הצעיר קלות לפני שהמשיך לדבר, "הוא אמר שאתה נלחם למענו, אפילו עם מי שקרוב אליך, הוא אפילו אמר שאתה לא יודע לשקר וגם כשאתה כן משקר אתה מרגיש אשם עם זה, הוא כל כך גאה בעצמו על כך שהוא מצליח לקרוא אותך כמו ספר פתוח" דרייק אמר, מצחקק קלות במשפט האחרון והצעיר גיחך חלושות, מנגב את עיניו.

"הוא אמר לי שאתה תמים וכל כך מתוק ושכל המצב שהוא נמצא בו לא מגיע לך, אתה בוטח בו, אתה לא נגעל ממנו, אתה סומך עליו ומאמין בו" חום העיניים אמר ברצינות, מסתכל על ג'ואי בחיוך קטן, מודה לו עם עיניו על התחושות הנפלאות שאיאן מרגיש בזכותו, "בשבילו אתה שונה מכל בן אדם אחר, העיוורון שלו זה הדבר האחרון שאתה מתייחס אליו, אתה לא מתנהג איתו בסמכות או באחריות, גם כשהוא נופל אתה תרצה לתת לו לנסות לקום לבד לפני שתעזור לו" האב אמר, המילים של בנו היו חקוקות במוחו, הוא זכר את כל מה שאיאן אמר לו ביום ההוא.

"אם צריך אתה אפילו תכעס ותתרגז אליו, הוא אפילו אמר שאתה תפעיל אלימות" דרייק אמר בצחקוק וכולם צחקקו גם כן, גם ג'ואי צחק ביחד איתם, שמח יותר מכולם לשמוע את המילים האלו.

"יש עוד?" ג'ואי בירר ודרייק הנהן בחיוך, "יש עוד הרבה" האב אמר, "אז תמשיך" הצעיר ביקש, רוצה לשמוע הכל, הוא רוצה להבין עד כמה שאיאן חשב עליו, עד כמה שהוא לא באמת צריך להשתנות בשביל להיות שווה בשביל איאן.

"איאן אמר שאתה כל מה שהוא צריך בשביל להתחזק" דרייק המשיך, גורם לליבו של ג'ואי לפעום בחוזקה, "אתה מלמד אותו דברים שהוא מעולם לא הכיר, אתה נותן לו כוח שמעולם לא היה לו, הוא זקוק לך, הוא אמר שאתה מישהו שחזק יותר ממנו שמצליח לגרום לו להתרחק מכל המחשבות הרעות- אבל כשאתה עוזב את מקומך לצידו, כל המחשבות הרעות חוזרות אליו בחוזקה" אביו של איאן אמר וג'ואי נאנח לעצמו, מסתכל לכמה רגעים על ג'סיקה שחייכה אליו עם דמעות בעיניים והוא חייך אליה קלות, נותן לה להבין שהוא הצליח לסלוח לה, כנראה שהמילים של איאן גרמו לו לשמחה.
–

"עוד" ג'ואי ביקש בחיוך כשחזר להביט על דרייק שגיחך ובילגן את שיערו של הנער לפני שהוא המשיך לדבר, "הוא חושב שהוא לא יכול לעשות שום דבר למענך ושהדבר היחיד שהוא יכול לעשות זה לראות, למענך ולמענו" דרייק אמר ברצינות וגבותיו של ג'ואי התכווצו בצער, זה לא נכון, איאן עשה למענו כל כך הרבה.

"הוא רוצה לראות אותך, הוא רוצה לראות את מה שאתה רואה, הוא רוצה לדעת ממה אתה צוחק גם מבלי לשאול אותך ממה אתה צוחק, הוא רוצה ללכת איתך ברחוב מבלי לאחוז במקל הנחייה, הוא רוצה שאנשים לא יסתכלו על הזוגיות שלכם כמשהו מוזר, הוא לא רוצה שיזלזלו בו והוא לא רוצה שאתה תגן עליו, הוא רוצה להיות זה שמגן עלייך" המבוגר אמר בשקט, שותק לרגע ומאפשר לג'ואי לנגב את דמעותיו ולנשום עמוק, כל המילים האלו היו פתאומיות לו, הוא לא באמת חשב לעצמו שזה מה שאיאן מרגיש עם הזוגיות שלהם, הוא לא תיאר לעצמו שזה מה שאיאן חושב לעצמו, הוא לא באמת ידע עד כמה שאיאן סבל, עד עכשיו.
–

"ת-תמשיך" ג'ואי ביקש, "אתה בטוח?" דרייק שאל וג'ואי הנהן, "אני בטוח" הוא השיב ודרייק הנהן לעצמו, "איאן רוצה להיות פרצוף רגיל ברחוב, הוא לא רוצה לתפוס תשומת לב מיותרת, הוא לא רוצה שיבהו עליו ברחמים, הוא לא רוצה שידברו עליו מול הפנים, הוא רוצה להיות רגיל, הוא רוצה להיות מישהו שלא יצטרך שאתה תגן עליו, הוא לא רוצה לחפש אותך עם הידיים בשביל לדעת איפה אתה נמצא- הוא רוצה לראות אותך בשביל לדעת, וזאת הסיבה ללמה איאן לא רוצה להיות עיוור, כי העיוורון מפריע לו להיות כזה" דרייק הסביר כמו שצריך את הסיבה ללמה הבן שלו בחר בעצמו לעשות את הצעד הקיצוני והמסוכן הזה, הייתה לו את הזכות להסביר לג'ואי למה הבן שלו רוצה לראות.

"זהו" הוא הוסיף ובאותו הרגע ג'ואי חיבק אותו בחוזקה, מפתיע אותו, "תודה" הצעיר אמר בכנות, "תודה שאמרת לי את זה" הוא הוסיף ודרייק צחקק וטפח על גבו של הצעיר, "הגיע לך לשמוע את זה כמו שצריך, לאיאן לא היה את האומץ להגיד לך את זה" האב אמר וג'ואי נאנח לעצמו בזמן שהביט על אימו וחבריו, מחייך אליהם קלות והם החזירו לו חיוכים חמים, אולי בסופו של דבר הכל יהיה בסדר אם כולם יהיו לצידו.