אני אהיה העיניים שלך -פרק 77-

ג'ואי בלע את רוקו בחשש לפני שנכנס אל חדר הקבלה, מביט על דני וג'אק שכבר ישבו והביטו עליו בעיניים פעורות, "ג'ואי" ג'אק לחש ולורי חייכה לעצמה, "ה-היי" חום השיער לחש וכחכח בגרונו, "מ-מה שלומכם?" הוא שאל בגמגום והנערים הביטו זה על זה לפני שחזרו להביט עליו, "בסדר" דני מלמל לפני שהזיז את עיניו ממנו, "כן" ג'אק מלמל גם כן לפני שהזיז את עיניו מג'ואי, הסיטואציה לא באמת הייתה נעימה להם וג'ואי ידע זאת, היא לא הייתה נעימה גם לו אחרי הכל.

"בוא ג'ואי, תישב" המתולתלת אמרה בחיוך, לא יצא לה לראות את ג'ואי מאז שבוע שעבר, היא שמחה לראות שהוא נראה בריא וחזק יותר, והוא הנהן והלך באיטיות לכיסא הפנוי לצידו של ג'אק, מתיישב עליו ומניח את תיקו מתחת לכיסא בזמן שהוא נשם עמוק, מאגרף את ידיו בחשש.
——

"אז כמו שהבנתם, ג'ואי חזר אלינו" לורי אמרה בחיוך כשהזמן להתחיל לעבוד הגיע והיא התיישבה למול שלושת הנערים, "אני מקווה שתתייחסו אליו כמו שצריך" היא הוסיפה ושני הנערים הנהנו קלות וג'ואי חייך בלחץ, רוצה להאמין שהם באמת יתייחסו אליו כרגיל בסופו של דבר.

"מעולה, עכשיו תכבו טלפונים ותניחו אותם בקופסה" היא אמרה בחיוך, "תלכו ללבוש את המדים ותתחילו לעבוד" היא הוסיפה והם הנהנו ונעמדו באחת, מכבים את הטלפונים שלהם ועושים את המבוקש, מניחים אותם בקופסה לפני שהם לקחו את המדים שלהם.
——

ג'ואי היה עם הגב אל דני וג'אק כשהוא החליף בגדים, הוא לא רצה לגרום להם לאי נעימות, ושני האחרים הביטו אחד על השני, מנסים למצוא משהו שיגרום למבוכה להיעלם.

"לא אכפת לי שאתה גיי" ג'אק היה הראשון לדבר וג'ואי קפא לרגע במקומו לפני שהמשיך להתלבש, "גם לא אכפת לי שאתה ואיאן בני זוג" הוא הוסיף וג'ואי סיים להתלבש והוא רק הרכין את ראשו, "אתה לא חייב לשקר" שחור העיניים לחש, "הוא לא משקר" דני אמר ברצינות, "אם הייתה לנו בעיה אני לא חושב שהיינו שומרים את מה שיש לנו להגיד" בעל המשקפיים אמר בכנות, "מה שכן, אני כועס על זה ששיקרת לנו וגרמת לנו להאמין שאתה שונא את איאן" השטני אמר וג'ואי הסתובב אליהם הפעם, מסתכל עליהם בחשש, "לא יכולתי להגיד" הוא מלמל, "יכולת, פשוט לא בטחת בנו" ג'אק אמר וג'ואי נאנח, "אני בטוח שגם אתם לא מספרים לי דברים אישיים" הוא מלמל.

"נכון" דני אמר, "כל אחד שומר את הסודות שלו לעצמו" הוא הוסיף, "אבל, זה אחרת ממה שקרה כרגע, איאן היה אחראי עליי על ג'אק" בעל המשקפיים אמר ברצינות וג'ואי הביט עליהם לכמה רגעים לפני שהוא הרכין שוב את ראשו מטה, "אתם צודקים, יש לכם את הזכות לכעוס עליי" הוא אמר בכנות, "אבל אני רוצה שתדעו שאיאן לא נתן לי פרוטקציות עליכם" ג'ואי אמר, "הוא לא נתן לכם יחס מופחת בגללי" הוא הוסיף, מדלג על זה שהוא ואיאן התנשקו כאן ואפילו שאיאן נתן לו לישון.

"אני מאמין לך" ג'אק אמר, "ואני יודע שאתה מצטער על שלא סיפרת" הוא הוסיף וג'ואי הרים את ראשו בהיסוס, מסתכל על בעל הקעקוע, "אנחנו לא נציק לך ולא נדבר על זה" דני אמר וג'ואי הסתכל עליו, "הייתי שמח אפילו אם היינו מתייחסים אחד לשני כרגיל" חום העיניים אמר ברצינות וג'ואי הנהן, "גם אני רוצה שנחזור להיות כרגיל" הוא אמר, "אוקיי" ג'אק מלמל.
"איאן בסדר?" בעל הקעקוע שאל לפתע, "ה-הניתוח הצליח, אבל אני לא באמת יודע מה איתו" ג'ואי מלמל, "למה? אתם לא מדברים?" דני שאל בסקרנות וג'ואי חייך בעצב בזמן שהנהן, "מה? למה?" ג'אק שאל ברצינות, "כי הוא רוצה לדבר איתי רק אחרי שהוא יהיה בריא ורק אחרי שהוא יחזור", "מה הוא מטומטם?" ג'אק מלמל וג'ואי מצא את עצמו צוחק קלות, "קצת" הוא אמר בכנות ושני הנערים צחקקו יחדיו, "כמה זמן ייקח עד שהוא יחזור?" דני שאל וג'ואי הרים את כתפיו בחוסר ידע, "כנראה שכמה שנים" הוא מלמל ושני האחרים פערו את עיניהם, "באמת? כל כך הרבה זמן?" דני שאל בחוסר אמונה וג'ואי הנהן, "כן" הוא השיב בעצבות לפני שנאנח וסירק את שיערו עם אצבעותיו, "אבל יהיה בסדר" הוא אמר והביט על שני הנערים בחיוך מאולץ, והם הבינו שקשה לו להאמין לדבריו.

"כן, יהיה בסדר" בעל הקעקוע מלמל ודני הנהן וגירד בעורפו, "צריך ללכת" בעל המשקפיים אמר לבסוף, רוצה לשנות נושא, ושני האחרים הנהנו לפני שהם יצאו החוצה, הולכים אל חדר הקבלה ומניחים את הבגדים שלהם לפני שהם הלכו אל המחלקה.
—

"ג'ואי כאן?" נטלי צעקה בשאלה כששלושת הנערים נכנסו פנימה, "הוא כאן?" מיילי שאלה בחיוך, "כן" גבר שישב לצד הדלת אישר את תקוותן של העיוורות, "ג'ואי בו לכאן עכשיו!" קים אמרה בהתרגשות והצעיר חייך והלך אליהן באיטיות, מקבל מהן חיבוקים מוחצים וחמים.
–

"התגעגענו אלייך ילדון" נטלי אמרה בזמן שהושיבה את הצעיר בכיסא לידה, "היית חולה מאוד?" היא הוסיפה לשאול, "קצת" הוא מלמל ושלושת הבנות נאנחו בעצבות, "מסכן קטן, וזה עוד קרה ביום שאיאן טס" מיילי מלמלה, "למרות שבטח לא כזה אכפת לך ממנו" היא הוסיפה בצחקוק, "את האמת שאני לא באמת שונא אותו" ג'ואי אמר לפתע, גורם לשלושת הבנות להרים את גבותיהן בהפתעה, "כנראה שהחום השפיעה עליו" נטלי אמרה בצחקוק וג'ואי צחקק גם כן, "אבל אני שמחה שאתה לא שונא אותו" היא אמרה בכנות והבנות האחרות הנהנו בהסכמה.

"אני מקווה שאיאן יהיה בסדר" מיילי אמרה ואחזה בכף ידו של ג'ואי, שמחה שהוא נמצא כאן שוב, "גם אני" ג'ואי לחש, שוב פעם מפתיע את הבנות, "בסוף אני עוד אחשוב שהייתם קרובים אחד לשני" נטלי אמרה בחיוך ציני, אבל כשג'ואי לא השיב- החיוך שלה נמחק מפניה והיא הביטה על ג'ואי בעיוורון רציני, "הייתם קרובים?" מיילי שאלה בסקרנות כשגם היא הבינה שמשהו פה מוזר, "קצת" הצעיר מלמל, "שקרן" קים לחשה, "אתה משקר כרגע נכון? היית יותר קרוב אליו מרק 'קצת', נכון?" היא ביררה וג'ואי בלע את רוקו, מביט עליהן לכמה רגעים בשקט.

"נכון" הוא לחש לבסוף, והן פערו את פיהן בחוסר אמונה, "הייתם חברים טובים?" קים שאלה, "את משוגעת או מה?" נטלי שאלה בוסר אמונה, מזועזעת מחוסר הקליטה של קים, "מה?" קים מלמלה בחוסר הבנה, "את לא הבנת מה קורה פה?" מיילי שאלה את המבולבלת, "ל…לא…" קים לחשה באיטיות, מנסה לחשוב על מה הן הבינו שהיא לא.

"ג'ואי ואיאן…" נטלי לחשה, מדרבנת את המוח של קים לנסות ולהבין, "ג'ואי ואיאן…" מיילי הצטרפה גם כן, "לא נכון…" קים מלמלה ופערה את פיה עוד יותר, "א-אתה ואיאן, א-אתם…" היא לחשה וחיברה את ידיה יחדיו, מסמנת לג'ואי עם ידיה אם הם בזוגיות, "כן" הצעיר מלמל וכחכח בגרונו, "א-אני בוטח בכן, בגלל זה אני מספר" הוא לחש והבנות חייכו לעצמן לפני שהן חזרו לחבק אותו, "תודה ג'ואי" נטלי אמרה בחיוך, "אני קצת בשוק, אבל אני שמחה בשביל שניכם" קים אמרה בכנות וג'ואי גיחך קלות, "אז זה אומר שאתה ידעת שאיאן עוזב?" קים לחשה, "לא, הוא לא סיפר לי כלום" הוא אמר, מפתיע את הבנות שהתרחקו מהחיבוק, "באמת? איאן המרושע" נטלי ייבבה בעצב בזמן ששלחה את ידה אל פניו של ג'ואי, מלטפת אותו ברוך, "אבל אני מאמינה שהוא עשה את זה לטובתך" היא הוסיפה וג'ואי הנהן לכף ידה, נותן לה להרגיש ולהבין שהוא גם כן מאמין לכך.
——

"ג'ואי בעבודה, לורי אמרה שהוא עובד כמו שצריך, ג'אק ודני מתייחסים אליו בסדר וגם שלושת הבנות איתו" לוק אמר, מביט על איאן ששכב על מיטת בית החולים, שתי תחבושות עגולות הונחו על עיניו של איאן, מעליהן הייתה תחבושת שהקיפה את ראשו.

המנותח חייך בהקלה למרות שכאב לו פיזית נורא, "הוא הבריא?" איאן בירר, "כן" לוק אמר בחיוך והמנותח הנהן בהבנה, "יופי" הוא מלמל ונאנח לעצמו, "אני מתגעגע אליו" הוא לחש והשטני הנהן לעצמו, זה היה די ברור.

"אני בטוח שהוא גם מתגעגע אלייך" לוק אמר בכנות, "אתה חושב?" איאן שאל בחוסר ביטחון עצמי, "ברור, אתה בעצמך שמעת מכולם שג'ואי אמר שהוא יחכה לך, אפילו מליסה התקשרה להגיד שג'ואי מתגעגע אלייך עד כדי כך שהוא ישן מחובק לדובי האפור שזואי נתנה לו" לוק הזכיר ואיאן גיחך קלות, במיוחד מעצם העובדה שהדובי האפור שלו שוכב לצידו כרגע על מיטת בית החולים.

"מה עם אבא?" איאן בירר, "הוא בסדר, לורי רואה אותו כל יום וג'סיקה באה גם לבקר אותו מדי פעם עם מליסה ואדם" לוק הסביר ואיאן הנהן, "ג'ואי לא נכנס עדיין לבית?" הבלונדיני שאל, "ג'ואי נפגש איתו מחוץ לבית, הוא כנראה עדיין לא רוצה להיכנס פנימה" לוק השיב ואיאן נאנח, הוא לא רוצה שיהיה לג'ואי קשה.

"תגיד לאבא להציע לג'ואי לגור אצלנו מדי פעם אם הוא רוצה" איאן הציע ולוק הסתכל עליו, "אוקיי" הוא השיב, "אתה חושב שג'ואי ירצה?" לוק שאל, "לא יודע" האחר השיב, "אבל הייתי רוצה שהוא ירצה" הוא הוסיף בגיחוך ולוק גיחך גם כן, "אז אני מניח לעצמי שאם ג'ואי ידע שאתה רוצה, אז הוא ירצה גם כן" הנהג אמר בחיוך לפני שחייג אל דרייק, מפעיל את הרמקול ונותן לאב ולבן לדבר אחד עם השני.
—–

ג'ואי התמתח כשיום העבודה הסתיים, להיות שבוע בבית ואז לחזור ללימודים ולעבודה, זה לא משהו קל, במיוחד כשאיאן לא כאן, הוא לא יכול להתכחש לכך שאיאן היה בין הדברים שדחפו אותו ללכת אל בית הספר ואל המרכז.
—

הוא לקח את תיקו ויצא החוצה ביחד עם ג'אק ודני, "רגע ג'ואי" לורי נשמעה לפתע ושלושת הנערים נעצרו והסתובבו אחורה, מביטים על לורי, "אנחנו נלך" ג'אק אמר ודני הנהן בהסכמה, מבינים שלורי וג'ואי צריכים כרגע להיות לבד, "ניפגש מחר" ג'ואי אמר והם הנהנו אליו לפני שהסתובבו בחזרה ויצאו החוצה.
–

"רוצה טרמפ?" לורי מלמלה בשאלה כשהיא נעמדה למולו, "מ-מה?" ג'ואי שאל והיא כחכחה בגרונה, "אני יודעת שזה מוזר לשאול את זה, במיוחד בגלל היחסים בנינו" היא התחילה למלמל, "אבל בגלל זה הייתי רוצה להקפיץ אותך הביתה" היא אמרה וג'ואי גירד את זרועו במבוכה, "אוקיי" הוא מלמל, "תודה" היא אמרה בחיוך, "אז בוא נלך" היא הוסיפה לפני שעקפה את ג'ואי, הולכת אל היציאה וג'ואי הסתובב והלך אחריה בבלבול, לא מבין איך שניהם מצאו את עצמם במצב כזה מביך.
—

"זה לא הכיוון לבית שלי" ג'ואי מלמל כשראה איך שלורי ממשיכה ישר אחרי הפנייה לביתו, "אני יודעת" היא אמרה והוא הביט עליה בבלבול, "את הולכת לחטוף אותי ולרצוח אותי או משהו בסגנון?" הוא שאל והיא צחקקה, "לא" היא אמרה, "אני לוקחת אותך לבית של איאן, דרייק התקשר אליי והוא אמר לי שאיאן רוצה שתגור מדי פעם אצלו" היא הסבירה וג'ואי פער את עיניו בחוסר אמונה, "באמת? איאן ביקש את זה?" הוא שאל והיא הנהנה, "כן, הוא יודע שאתה לא רוצה להיכנס לבית שלו" לורי הסבירה וג'ואי נאנח, "ומעניין בגלל מי אני לא רוצה להיכנס, מטומטם אחד" הוא מלמל והיא צחקקה והנהנה בהסכמה.

"אבל הוא לא רוצה שתסבול" היא אמרה לפתע והוא הסתכל עליה, "איאן באמת דואג לך, הוא כל כך פחד שהיית חולה שהוא לא הפסיק לבקש מלוק להתקשר אליי ואל ג'סיקה בשביל לקבל מידע עלייך, כמות האכפתיות שיש לו כלפייך פשוט לא הגיונית" היא מלמלה וג'ואי הסמיק וחייך לעצמו, "הוא חושב עלייך יותר משהוא חושב על עצמו" היא הוסיפה והוא גיחך קלות, "וטוב שכך" הוא מלמל בהשתובבות והיא זרקה מבט קצר אליו לפני שהיא חזרה להסתכל לאופק ולחייך לעצמה, ג'ואי לא גרוע אחרי הכל.
—

"תהנה" לורי אמרה כשעצרה לג'ואי למול הבית של איאן ודרייק, "את לא באה גם?" הוא שאל והיא הניעה את ראשה לשלילה, "אתה צריך להיות לבד" היא אמרה וג'ואי בלע את רוקו בלחץ לפני שיצא באיטיות מהרכב, "ת-תודה" הוא אמר והיא הנהנה אליו בחיוך לפני שהוא סגר את הדלת, מתחיל ללכת באיטיות לכיוון הדירה.
—-

ג'ואי נשם עמוק כשעמד בפתח הדלת, הוא הרים את ידו בהיסוס לפני שדפק קלות על הדלת, מחכה שדרייק יפתח לו, ואחרי מספר שניות בודדות דלת הבית נפתחה ולבן השיער עמד בחיוך בפתח הדלת, "אני שמח שבאת" המבוגר אמר וג'ואי חייך אליו לפני שצעד אל תוך הבית, מסתכל על הקומה הראשונה בחיוך עצוב, "גם אני" הצעיר מלמל ונשם עמוק, מחייך לעצמו שהניחוח המוכר של הבית עוד נשאר, סימנים לקיומו של איאן עוד היו שם והוא נאנח בהקלה, הבית לא השתנה.
—-

"דיברתי עם ההורים שלך לגבי זה שתישן כאן מדי פעם והם הסכימו, יש לך תיק של בגדים נקיים בחדר" דרייק אמר כשהוא וג'ואי ישבו על הסלון, "ולמה אתה חושב שאני אסכים לזה?" ג'ואי שאל בחוצפה ולבן השיער חייך לעצמו, "כי איאן רוצה" האב אמר וג'ואי שתק לכמה רגעים לפני שצחקק, דרייק מכיר אותו יותר מדי טוב.

"מה איתו, הוא בסדר?" ג'ואי שאל והאב הבין שהוא מתכוון לאיאן, "כן הוא בסדר, הוא עוד בבית החולים ועדיין כואב לו, אבל הוא מתפקד ומתנהג כמו שצריך" האב אמר וג'ואי הנהן בהבנה, "יופי" ג'ואי לחש בכאב מעורב עם הקלה, "מגיע לו שכואב לו" הוא מלמל ברוגז לפני שנאנח בכבדות והניע את ראשו לשלילה, "לא מגיע לו" הוא אמר ודרייק גיחך וטפח על גבו של הצעיר שהתחיל לדמוע, "אני יודע שלא מגיע לו" האב אמר, "ואני גם יודע שכן מגיע לו" הוא הוסיף בגיחוך, "אבל אחרי הכאב תגיעה השמחה" הוא אמר וג'ואי הביט עליו בעיניים מלאות תקווה, "איך אתה יודע?" הצעיר שאל, "אני פשוט יודע" האב אמר בכנות, מנגב את דמעותיו של ג'ואי, "הגיע הזמן להפסיק לבכות, איאן לא מת, הוא יבריא והוא יחזור" דרייק אמר בביטחון וג'ואי באמת התחיל להאמין בכך קצת יותר.
—

"אתה רעב?" דרייק שאל אחרי שג'ואי נרגע מעט, והצעיר הניע את ראשו לשלילה, הוא לא באמת היה רעב, "אז אתה יכול לעלות לחדר שלך" דרייק אמר בחיוך וג'ואי הביט עליו, "מחר יש לך לימודים ועבודה, אתה צריך כוח" האב אמר וג'ואי נגס בשפתו התחתונה והנהן אל המבוגר לפני שהתרומם מהסלון, אוחז בחוזקה בתיקו, "לילה טוב" הצעיר אמר ודרייק הנהן אליו בחיוך, "לילה טוב נערי" האב אמר וג'ואי נשם עמוק והביט על המדרגות לפני שהוא בלע את רוקו והלך לכיוונן, עולה עליהן באיטיות עד לקומה השנייה.
—

"אתה יכול לעשות את זה" ג'ואי לחש לעצמו כשהוא עמד למול הדלת הסגורה של חדרו של איאן, "אתה יכול" הוא אמר והנהן במרץ לפני שנגע בידית הדלת, פותח אותה באיטיות ונעמד בקיפאון למול החדר שהתגלה לפניו.

ואז הוא התחיל לבכות.
הוא נכנס פנימה וסגר את הדלת אחריו, מביט בעצבות על החדר הריק לפני שהוא חלץ את נעליו וזרק את תיקו על הרצפה לפני שנשכב על המיטה.
–

כל חלל החדר היה מוצף בניחוח הנעים והחמים של איאן, וג'ואי הכניס את פניו בתוך הכרית, מסניף את ריחו של בן זוגו בעוד שעיניו הרטיבו ללא סוף את הכרית הרכה, "אני מתגעגע אלייך" הוא מלמל ואחז בחוזקה בכרית, ממשיך להריח אותה ולבכות לה עד שנרדם, הוא לא התקלח, הוא לא החליף בגדים, הוא לא עשה כלום, הוא נרדם כמו שהוא, מחובק לכרית שהזכירה לו את בן הזוג הרחוק שלו.