אני,אתה והעולם ~פרק ראשון ~

השעון המעורר צלצל .הוא לא הפסיק לצלצל .
תרר תרר תרר תרר הוא מצלצל לא נכנע .
פתחתי את העיניים לאט לאט ,השעה הייתה 6:30 . התעוררתי לעוד בוקר חדש .
בהייתי בתקרה . והצטערתי ,שגם היום התעוררתי .
כן .. אני מהטיפוסים המוזרים האלה ,שכל הזמן מסתגרים ,הטיפוסים הבודדים .
קמתי מהמיטה בחוסר רצון ,אמא שלי צורחת מלמטה שכבר מאוחר .

התלבשתי ,כבר ממזמן הפסקתי להתאים את הבגדים שלי לסביבה . הרי בכל מקרה יעשו ממני צחוק
אז למה להתאמץ ?
לבשתי ג'ינס וחולצת טירקו שחורה . כן שחור זה הצבע האהוב עליי .
ירדתי למטה .
"זואי" ,אמרה אמא "היום תצטרכי לקחת את האחים שלך לגן "
אויי למי יש כוח ? המעצבנים הקטנים בטח ישגעו אותי כל הנסיעה .
התארגנתי ויצאתי החוצה ,האחים הקטנים שלי אחריי .

—
"נו אולי תיהיו בשקט שם !?!? אני מנסה לנהוג !! " אמרתי לגושים הקטנים שישבו לי באוטו בספסל האחורי
הם השתתקו והנסיעה הייתה שקטה מתמיד . הורדתי אותם בשער ונופפתי להם לשלום . לא מגיע
להם שאני אוציא עליהם את העצבים שלי .
המשכתי אל עבר תיכון "ארונסון" . אם זה היה תלוי בי ,לא הייתי הולכת לשם בכלל . זה כמו כלא בשבילי
רק צרות יש לי שם . גם ככה בשיעורים אני לא מרוכזת .
החנתי את האוטו ונעלתי אותו ,ליתר ביטחון ,וצעדתי אל עבר הכיתה .
אם עדיין לא הזכרתי מי אני , אז אני זואי ,קיצור של ג'ואי סראטצ' . אין לי מושג מאיפה הקריצו לי את השם הזה
אבל תמיד ידעתי שאני מוזרה ,החברים בכיתה שלי דאגו להזכיר לי את זה כל יום .
אני את המלחמה שלי איתם סיימתי עוד בחטיבה ,שיעשו מה שהם רוצים ,גם ככה עוד מעט אני מתחפפת מכאן
לועגים לי על הכול ,על השיער הפרוע והשחור שלי ,שאני נוהגת להסתיר אותו עם כובע ..
על העינים הגדולות והירוקות שלי . וכמובן ,על המוזרות שבי

נכנסתי לכיתה
"גברת זואי " פתחה המורה בנאומה "שוב את מאחרת ?!"
לא אמרתי כלום , רק השפלתי את מבטתי לריצפה והתישבתי במקומי . רחוק רחוק מכולם