אני באמת מאמין.

הפחד לאבד אותה.
הפחד לראות אותה שמחה עם מישהו אחר.
הפחד לא לראות אותה כלל.
אני מסתכל עלייה ורק ממשיך לומר לעצמי איך היא בחרה בי.
״אני כלכך לא ראוי לך״ אני מסתכל עליה בעודי אוחז במותניה ונותן לה נשיקה על המצח.
״תמיד אומרים שהגברים שהכי ראויים לך הם אלה שבטוחים שלא״.
היא מחייכת ונושקת לשפתיי.
הפחד לראות אותה שמחה עם מישהו אחר? הוא כאן רק בגללה.
ובגללי גם כן.
אני זה שסלח לה למרות מעשייה.
לא היו הרבה, אבל גם אחד מספיק בשביל לגרום לי לפחד שתעשה זאת שוב.
אני יודע. כלכך מטומטם מצידי לומר שאני לא ראוי לה למרות שלפני חודש זה היה הפוך.
אבל אני לא יכול בלעדייה.
אני לא יכול לאבד אותה. אני מפחד מהעתיד.
אני לא רוצה עתיד בלעדיה.
והיא באמת מצטערת על זה.
ואני באמת מאמין לה על זה.
אני באמת מאמין.