אני החתולה/פרק 1

קייט היא תלמידת תיכון רגילה בת 17 (גרה בפנימייה שם )עם שיער חום ועיינים חומות בהירות,כשפיתאום היא עוברת כמה אירועים שגורמים לה לחשוב שוב האם היא באמת בחורה רגילה כאשר צומחים לה זנב ואוזניים של חתול ובחור בשם "סקיי" שהוא גם איש חתול מלמד אותה אומנות לחימה וגם מהי אהבה.

אתם אולי לא שמעתם על הסיפור שלי, אבל אני כבר יכולה להגיד לכם שהוא לא רגיל.
החיים שלי היו כל כך פשוטים וחסרי משמעות, עד שהבנתי מי אני באמת.
התחושה הזאת של לקום בלי מטרה, התחושה של לחשוב מה הייתי יכולה לעשות עכשיו… הכל נעלם.
אז ככה זה, לחיות בפנימייה… אמרתי לעצמי ונאנחתי.
"קייטרין,את שוב חולמת לי בשיעור?!" צעקה המורה והעירה אותי מהבועה ששהיתי בה עד עכשיו.
"אני לא חולמת.." אמרתי בשיא העירנות והסתכלתי עליה במבט תמים.
"תזהרי מאוד, את על הכוונת שלי!" אמרה המורה ושלחה עוד מבט מאיים אליי.
בחיי שהיא פשוט לא מפסיקה לחפש איך להעניש אותי!..
"סליחה רצית להגיד משהו?" אמרה המורה שוב בכעס ואני הסמקתי.. כניראה שאמרתי את זה בקול רם.
השיעור הסטוריה עבר לאט אבל לפחות הוא עבר.. חיפשתי לי מקום לשבת בו בהפסקה שהייתה לי, וכמובן שהמקום שעלה על דעתי היה האזור עם הדשא.
התיישבתי בקלות על הדשא ונתתי לשערי להתפרע ברוח של סוף הקיץ.
מחשבות לא הפסיקו לעלות במחי על כל מיני דברים, על למה לא הולך לי, למה אני כל כך שונה? ולמה אני מרגישה לא שייכת ולרגע היבטתי לאחור מחפשת אנשים שיוכלי להאזין לי או לדעת מה עובר עליי ולעזור לי.
קבוצה של ביריונים החלה מתקרבת לאזור שלי ובקלות קצב הדופק שלי עולה.
"אויש כמה שאני שונאת אותם" אמרתי לעצמי בשקט והתחלתי לאסוף את הדברים שלי ולהסתלק משם.
"היי!, לאן את הולכת פריקית קטנה?!" צעק אליי ערס ואני סובבתי את ראשי והתחלתי ללכת.
"תעני לי כשאני מדבר אלייך!" אמר אותו ערס ששמו דרך אגב היה "נועם" שם שמסמל בדיוק ההפך ממה שהוא עושה לאחרים..
"תעזבו אותי" אמרתי והגברתי את צעדיי יכולתי לחוש איך הם מחפשים את הקורבן שלהם שבדרך כלל הוא אני ולהתגרות בו עד שהוא יבכה ויתחנן שיפסיקו להשפיל אותו.
"תעזבו אותי" הוא חיכה אותי ושאר החברים שלו התגלגלו מצחוק.
"אז מה.. את חותכת ורידים וכאלה?" הוא אמר ותפס את ידי.
"לא, מה אתה דפוק?!" אמרתי מתחילה להתעצבן, זה שאני נראת שונה ופחות מתחברת עם הבית ספר של הפרחות וערסים האלה זה לא אומר שאני פריקית חותכת ורידים או איזו משוגעת!.
"סתמי את הפה שלך מטומטמת!" הוא צעד ובעט בי.
תוך שניה מצאתי את עצמי על הריצפה שחבורה של בנים שאין להם כבוד בגרוש מרביצים לי.
"תעזבו אותה!" שמעתי קול של בחור וכמה צעקות.
כבר לא ממש היה לי אוויר לנשום כי הם בעטו לי בבטן ופשוט התקפלתי לי והתחננתי שכל זה יגמר ושהאדמה תבלע אותי.
לאחר כמה דקות הרגשתי איך אני מורמת מהריצפה ופקחתי את עייני לראות מי מרים אותי ולמה..
"את בסדר?" בחור יפהייפה שאל אותי ותוך שניה נהייתי אדומה.
הוא היה פשוט מושלם.
ואני לא אומרת בדרך כלל על אנשים שהם מושלמים אבל הכל בו היה פשוט מושלם! צבע העיינים שלו ירוק בהיר עם גוונים של זהוב, השיער שלו היה שחור כמו פחם והוא היה שזוף ופשוט שיא היופי, היה לו פשוט יופי אפל שכזה שמאוד משך אותי לראות מה הוא מסתיר מאחורי העיינים האלה..
"אני מתה?" אמרתי מיד מבולבלת ואז שוב הסמקתי לא מבינה למה אני ממשיכה להביט בו ככה כמו מפגרת.
"את בסדר?" הוא שוב שואל , ולרגע נזכרתי שהייתי אמורה לענות לו מקודם.
"כן.. אה..ברור.."אמרתי והוא הוריד אותי לקרקע.
"אם הם שוב יציקו לך תאמרי לי" הוא אמר וחייך חיוך חושף שיניים לבנות.
"אממ תודה, אבל אני לא ממש יודעת מי אתה.. אתה לומד בבית ספר איתי?" אמרתי שואלת, מה שבטוח אם איי פעם הייתי רואה אותו איפשהו בבית ספר שלי הייתי בוודאות זוכרת פנים כאלה.
"אני איתך בשיכבה" הוא אמר בקול צלול והביט בעייני במבט שלרגע הרגשתי שראה את הנשמה שלי.
"אה באמת?, איך זה שאף פעם לא ראיתי אותך?, אתה חדש?" אמרתי פתאום בביטחון והרגשתי גאווה על זה.
"לפני יומיים עברתי לפה עם שניי האחים שלי" הוא ענה במהירות.
"ברוך הבא" אמרתי ומיששתי את ביטני שניפגעה מהבעיטה של נועם.
"חטפת מכות חזקות, בואי לא ניכנס השיעור הזה" הוא אמר במבט מרגיע.
"טוב" אמרתי ושתקתי.
"איך קוראים לך?" הוא אמר וקול הפמונים שלי היפנט אותי לשנייה להמשיך להקשיב בדממה.
" קטיירין, אבל אתה יכל לקרוא לי קייט" אמרתי והצבעתי עליו.
"אני סקיי, אבל את יכולה לקרוא לי סקיי" הוא אמר ושנינו צחקנו מבדיחה לא ממש שנונה.
"למה הם כל כך שונאים אותך?" הוא אמר ונשך את שפתיו.
"אולי בגלל שאני שונה" אמרתי ולרגע חשבתי שזה ברור כשמביטים בי.
"לא זה לא ברור לאנשים כמוני" הוא אמר והתבוננתי במבוכה, אמרתי את זה בקול רם?.
משהו ממש מוזר היה לשבת ליד בחור כזה מושלם ולדבר איתו בצורה כל כך גלויה שלרגע הרגשתי מבוכה והתביישות.
"את לא צריכה להתבייש במי שאת,יש בך כח יותר גדול משהם חושבים ואולי גם את חושבת" הוא אמר ונגע בכתף שלי וחייך.