אני ואלכס -פרק 7-

'מה אני עושה?!אני יודעת שאני לא יכולה!'חשבתי בדאגה והתנתקתי מאלכס.שוב.
"מה יש?"שאל.
"אני לא יכולה!פשוט לא!"בכיתי.
"אולי תספרי לי?אני רק רוצה לעזור לך."מבט מודאג הופיע על פניו.
"אני יספר לך."נאנחתי וסיפרתי לו,אבל לכם אני יעשה פלאשבק:

"אאו!"קראתי ואף אחד לא שמע.נפלתי ולא היה אף אחד.
"את בסדר?"ניגש אלי נער בערך בן גילי.
"אני בסדר,בטח."ניסיתי להסתיר את הכאב.
"לא נראה לי שאת בסדר.."חייך.
"לא,אני בסדר,באמת."התעקשתי.
"בואי אני יראה מה יש לך."ניגש לרגל שלי."מה השם שלך?"
"היילי,ושלך?"
"דילן."
"שם יפה."
"תודה."
"אתה מזכיר לי משהו,אבל אתה בטח לא מכיר."
"אני מכיר את כולם,מי זה?"
"אלכס,עניים כחולות,שיער בלונדיני,בן 13."הוא קפא במקומו."קרה משהו?"
הוא התעשת והשיב "לא,סתם,אני נחרד לגלות שאני לא מכיר אותו.."חייך שוב.הוא הביט מבעד לכתפי ורץ."אני חייב ללכת."אמר.לא כאב לי כלום עד שהוא הלך.הייתי מאוהבת.משולש אהבה.לא ידעתי את מי אני אוהבת יותר.ואז אלכס בא.
—————————————————————————-(סוף פלאשבק)
"..וזהו."חזרתי לבכות.אלכס היה המום.רצתי לחדר שלי ובכיתי על הכרית.אלכס עדיין ישב המום.

שמעתי צלצול בדלת,כמה מילים ואז..מכות.ירדתי למטה וראיתי אותו שוכב.
"מה עשית?!"צרחתי עליו."תתעורר!רק תתעורר!!"רכנתי אליו.