אני והחבר הדמיוני שלי – פרק 1
"יומני היקר, אני לא יודעת איך לספר לך את זה..
זה ישמע קצת מוזר,אבל אני יספר לך בכל זאת, אני יתחיל הכל מהתחלה אז..
הכל התחיל מהבית-הספר, אני בכיתה ח' וחברות מהכיתה שלי כולן עם חבר,
רק אני לבדי עצובה בהפסקה, בלי חבר אפילו איזה ידיד.
כל הבנים מעדיפים את הרזות הגבוהות והיפות, ואני בחורה רגילה, נמוכה, שיער חום, עיניים דבש, ואני לא רזה! אני לא יודעת איך זה הגיע למצב שיש לי חבר דמיוני,
בהפסקה אני והחברות שלי ישבנו ודברנו..
כלומר החברות שלי דברו על החברים המושלמים שלהם ואז,
חברתי דניאלה שאלה אותי: "אדל למה אין לך חבר?" אני ממש לא ידעתי מה לענות,
ואגב כן קוראים לי אדל, והשאלה שהיא שאלה קצת הביכה אותי..
ואז עניתי לה: "יש לי חבר" ואז כל הבנות, "אמרו מה? יואו למה לא סיפרת לנו?
אנחנו החברות הכי טובות שלך"
ואני לא יודעת מאיפה זה בא לי פתאום, עניתי להם אחרי כמה דקות.
"כי לא יכולתי לספר לכן, כי כל הזמן הייתן עם החברים שלכן,
אז עכשיו סיפרתי יש לי..חבר".
כל החברות שלי אמרו: וואו מזל טוב!! איך קוראים לו?
ואני לא ידעתי מה לענות, כי לא באמת יש לי חבר, אז המצאתי ואמרתי לחברות שלי:
"קוראים לו דניאל".
ואז הן שאלו: "ובן כמה הוא?" אני לא חשבתי שזה ידרדר כל כך..
אז עניתי להן: "14 בגילי"
ואני חשבתי לעצמי..מה אני יעשה במצב הזה..
ומה יקרה אם ירצו שאני יציג את "החבר שלי",
ואז היה צלצול לכיתות והיה לי מזל, כי לא ידעתי כבר מה לענות להן.
הלכנו לכיתה ואני לא ידעתי מה לעשות, התיישבתי בכיסא,
וחשבתי מה אני יעשה עכשיו, לגלות את האמת,
ואז ביקשתי מהמורה לצאת לשירותים, נכנסתי ודיברתי על עצמי והסתכלתי במראה.
תגובות (3)
ואוו איזה סיפור מעניין זה נשמע
תמשיכיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי חחח
מחכה להמשך….
ובהצלחה באתר מקווה לקראו עוד יצירות שלך
אוהבת שרית
חח איזה מאמי את, אני ממשיכה את הסיפור. אני שמחה שאהבת : )
או מיאה גד איזה סיפור אוו איפשר רק ליקרוא אותו שוב ושוב