אני והחבר הדמיוני שלי – פרק 19

הגענו לבית החולים, אני ואמא שלי.
אמא שלי הלכה לאחות, ושאלה: "סליחה איפה דניאל נמצא?"
האחות שאלה: "מה השם המשפחה שלו??"
אמא שלי הסתכלה עלי.
שאלתי אותה: "מה??"
אמא שלי ענתה בשאלה: "מה השם המשפחה של דניאל?"
לחשתי לאמא שלי: "שחכתי.."
אמא שלי אמרה לאחות: "טוב, לא משנה, תודה בכל זאת".
אמא שלי לקחה אותי לצד, ושאלה: "הוא חבר שלך, איך את יכולה לשכוח??"
עניתי: "אפחד לא מושלם!!"
אמא שלי צחקה ואמרה: "כן, טוב, אז נתקשר לאבא, נשאל אותו".

אמא שלי התקשרה, אבא ענה, ואימי התחילה לדבר.
"מיקי, איפה אתה?? אנחנו בבית החולים!"
אבא ענה: "בסוף המסדון, שמאלה."
נ.ב קוראים לאבא שלי, מיקי, אני יודעת שזה שם יפה.
אמא שלי אמרה לי: "בואי, סוף המסדרון שמאלה"?
הלכנו ומצאנו, את אבא שלי, נכנסתי בריצה לחדר של דניאל, חיבקתי אותו,
אפילו שהוא לא ראה אותי, לדניאל היו כל מיני מכשירים שמחוברים אליו, היה
לי צמרמורת.
הרופא נכנס לחדר ואמר לי: "את מתבקשת לצאת, אנחנו צריכים להמשיך לטפל בו".
שאלתי את הרופא: "הוא…ח-חי?"
הרופא ענה: "הוא בסדר גמור, נס עזר לו, הוא לא גוסס, רק פצוע, יש לו שבר ברגל, וביד, בסך
הכל! אל תדאגי, הכל היה בסדר! רק תצאי מהחדר, כדי שנמשיך בטיפול!"
יצאתי החדר, אבא שלי חיבק אותי, חזק, ולחש לי: "סליחה, אני מצטער!"
אמרתי לאבא שלי: "אתה צריך להגיד לדניאל סליחה!! לא לי!"
אבא שלי, אמר לי: "אני אבקש סליחה, אני מבטיח!"
שאלתי את אבא שלי: "ועכשיו, אני יכולה להיות בקשר עם דניאל?"
אבא שלי ענה: "אני רואה שאת אוהבת אותו מאוד, אני מרשה לך"
ישר חיבקתי את אבא שלי!!
אמרתי: "תודה!! תודה!!"
אבא שלי אמר לי: "בתנאי…שאת לא שוכבת איתו!"
אמרתי: "מבטיחה, ובכלל איזה מחשבות עוברות לך בראש, אבא.."
הרופא יצא ואמר לנו: "הוא יתעורר, אתם יכולים להיכנס".
אני נכנסתי בריצה.
דניאל דבר בשקט, ואמר לי: "מ…מאמי, א-אני ..אוהב אותך!".
אני בכיתי, ואמרתי לדניאל: "אני גם אוהבת אותך!"
חיבקתי אותו,
דניאל לחש לי באוזן, ושאל: "למה, אבא שלך לא אומר כלום?"