אני והחבר הדמיוני שלי – פרק 23

ארבע ציפורים בצבע לבן, אנה שאלה: "בשביל מה ציפורים??"
דביר ענה: "קחי אחד, ואדל גם קחי ודניאל קח אחד".
כולנו לקחנו את הציפורים, אבל אני לא
ידעתי בשביל מה, ובכלל אני לא אוהבת ציפורים!
פתאום דביר ודניאל הסתובבו עלינו,
ואמרו לי ולאנה: "בעוד שלוש שניות נפריח את
הציפורי אהבה, 1….2…3.." זה היה כל כך רומנטי!
דניאל אמר לי: "טוב, אז הלימוזינה מחכה לנו!"
שאלתי: " איזו לימוזינה?"
נכנסה לחניה לימוזינה ארוכה לבנה
יפה, דניאל אמר לי: "כנסי מלכתי".
נכנסתי ללימוזינה, לא ציפית לזה,
אולי דניאל עשה את זה כדי שאבי יאהב אותו?
חשבתי מחשבות לא טובות, דניאל אמר משהו,
אבל לא הקשבתי, הרגע היה
הכל טוב, מה קרה לי פתאום?
אני חושבת רק על דברים רעים, בכל הזמן הנסיעה,
לא דיברתי, דניאל דיבר ודיבר, אבל הייתי שקועה במחשבות שלי…
הגענו למועדון,
דניאל שאל אותי: "אדל, אדל? מה קרה?" הייתי חייבת לדעת,
אז שאלתי את דניאל: "דניאל, מאיפה היה לך כסף ללימוזינה, והפרחים, הציפורים?"
דניאל ענה: "ביקשתי מדביר כסף,
והציפורים הייתי מופתע
לא ידעתי שהוא קנה ציפורים
פשוט זרמתי איתו… למה משהו לא בסדר?"
עניתי בשאלה: "אני לא יכולה לשמור את זה בבטן, אתה עשית את זה
כדי ש….שאבא שלי יאהב אותך?"