אני והחבר הדמיוני שלי – פרק 36

אולם ענקי, מסביב אגמים, ופרפרים, ובכניסה יש שטיח אדום,
ושני שומרים מלווים, ראיתי כרכרה וסוסים לבנים, תמיד רציתי לנסוע
בכרכרה, הייתי בשוק! אהבתי את המקום המושלם הזה.
חיבקתי את דניאל, הייתי מאושרת.
"זאת רק ההתחלה". דניאל אמר לי.
נכנסנו לאולם הזה, ויש שם כמה קומות…
בסוף מסתבר שיש שם רק שתי קומות, אבל הקומות
ענקיות, ממש כמו של נסיכות, בכניסה היו אנשים שזורקים ורדים לבנים, אדומים,
יש שם מפל קטן… אבל ממש נחמד, ותמיד רציתי שהיה בחתונה שלי…
לא תאמינו, … מעלית! חחח יש לי במשפחה מלא ילדים, והכי כיף,
זה לשחק במעלית, נכנסנו למעלית היא גם הייתה מפוארת וגדולה,
היה שם שטיח אדום, והכי הצחיק אותי היה שם שני כיסאות מושלמים,
ושמפניה וקרח, יצאנו לקומה למעלה, היא הייתה מושלמת! שולחנות יפים, הכל יפה שם!!!
התקשרו אלינו, דניאל ענה.
"הלו? מי זה?"
"דביר…השלמנו! אני ואנה, אה וההורים שלך יודעים שאתה מתחתן?" דביר שאל.
שיט!!! דניאל אמר.
"שחכתי! מה למה?" דניאל שאל.
"כי…הם פה! כועסים באו מיד!" דביר לחש.
"טוב אני מגיע" דניאל אמר.
"אבל איפה אתה? רחוק?" דביר שאל.
"אממ, לא כל כך רחוק אבל אני אנסע מהר!!!" דניאל אמר.
"טוב ביי"
"ביי"
נסענו, ראינו משטרה, נסינו להאט, המשטרה הסתכלה עלינו, ואנחנו עליהם,
ואז עברנו אותם, ואז אחרי כמה דקות, הגענו לבית…
פעם ראשונה שאני רואה את ההורים של דניאל…
"דניאל, חוצפן! למה לא אמרת שאתה מתחתן?" אמא של דניאל שאלה.