אני והמזל שלי פרק חמישי ~סיפורי ערסים~חדר לבן

״מה את צריכה?״ שאלתי את עדן שדפקה על דלת חדרי,
״מישהו מחכה לך ליד הבריכה אם את לא הולכת תגידי לי אני ילך, הוא נראה טוב.״ היא אמרה וחיוך ממזרי התפשט על פניה,
״עופי.״ אמרתי בעודי יורדת מהמיטה, מרגישה עם כפות רגליי את הרצפות הקפואות של ביתנו.
שלפתי מהארון סווצ׳ר עבה ומחמם ויצאתי לבחוץ,
״היי.״ מלמלתי לליעד, שהתיישב על ספסל בדשא הגינה,
״ירדן,״ הוא אמר וחייך, חייכתי אליו בחזרה והידקתי את הקפוצון על גופי,
״מה קורה?״ שאלתי אותו והתיישבתי לצידו,
״בסדר.״ הוא ענה קצרות ולא המשיך,
״למה באת?״ שאלתי לאחר מספר דקות של שקט,
״לא יודע,״ הוא מלמל ולא עניתי,
״את רוצה לצאת למקום כלשהו?״ הוא שאל והסתכל לכיוון חלון ביתי,
״למה?״ שאלתי אותו והוא עדין הביט לכיוון הבית,
״מישהו מסתכל עלינו.״ הוא אמר והניד את ראשו לכיוון החלון, הבטתי לכיוון אותו החלון ומביט קלט את ראשו של יונתן מבצבץ ומסתכל לכיווננו,
״בוא.״ אמרתי לו וקמתי, מתקדמת לכיוון הבית.
נכנסנו שנינו טל תוך חדרי וסגרתי את דלת החדר, ליעד סקר את רהיטי החדר, מיטה גדולה מצופה עם סדינים לבנים ומשעממים, ארבעה קירות לבנים וריקים פרט לאחד שעליו תלויה מראה גדולה, וארון שעומד בצד החדר, זהו, חדר משעמם למדיי,
״חדר יפה,״ הוא אמר לאחר מספר דקות,
״בטח,״ השבתי וגלגלתי את עיניי, מתיישבת על מיטתי הלבנה כסיד,
״תני לי לספר לך משהו,״ הוא פתח והתיישב מולי,
״אני חושב שיש לנו את אותם החיים, כסף זמין תמידית, אבא שרוב היום לא בבית וחושב שהכסף יכפר על הכול ובמיוחד אחים שנואים, אני צודק?״ הוא שאל לאחר דיבור מהיר של תיאור חייו,
״לא,״ עניתי קצרות,
״ההורים שלי מתו, יש לי אחות אחת שאני צריכה לעשות איתה בדיקת רקמות כדי לבדוק אם אנחנו באמת אחיות ועוד אח שעד לא מזמן היה לנו הקשר הכי טוב שקיים, אז התשובה היא לא, אתה לא צודק.״ השבתי לו במהירות,
הוא הוריד את ראשו כלפיי מטה, בוחן את מרצפות ביתנו,
״אני מצטער,״ הוא אמא לבסוף,
״אין לך על מה.״ השבתי והבטתי בו, זמן שהוא הביט עלי,
״מה קרה לאמא שלך?״ שאלתי אותו,
״היא הייתה גם חלק מהעולם התחתון, יש לנו סיפור הזוי במשפחה.״ הוא אמא וחייך חיוך מגוכח,
״לאמא שלי הייתה עוד משפחה, היא ניהלה שתי משפחות בו זמנית, אנחנו לא ידענו עליהם, אני מניח שגם הם לא יודעים עלינו.״ הוא אמר את הדבר שלא ציפיתי לו כלל,
״עכשיו אתם מכירים את המשפחה?״ שאלתי אותו, הוא ניענע בראשו לשלילה.
״איפה למדת עד עכשיו?״ הוא שאל לאחר מספר דקות של שקט,
״פנימיה בצפון,״ השבתי קצרות,
״ולמה חזרת?״ הוא שאל שוב,
״פעם אחד החברים של אבא שלי מהעולם התחתון בא לעשות לנו פגישה עם איומים, היום הוא פגש את הכלא, מאז אני ויונתן התחלנו ללמוד הגנה עצמית, ככה גם ידעתי איך להוריד אותך בבית הספר.״ השבתי לו נחרצות, הוא גיחך גיחוך קצר שהפך לצחוק גדול,
״יונתן רצה לבוא ולא רצית להישאר לבד אז באתי גם,״ אמרתי בחיוך שלא פירשתי את פשרו,
״למה את מחייכת?״ הוא שאל גם עם חיוך על פניו,
״למה אתה מחייך?״ שאלתי, מגדילה את החיוך שהיה על פניי,
״שאלתי ראשון,״ הוא אמר,
״אני באמת לא יודעת.״ אמרתי עדין עם חיוך מטופש על פניי,
״גם אני לא.״ הוא ענה אחריי ונשכב על מיטתי מתכסה בפוך הלבן.