אנונימית ^~^
סורי שזה קצר

אני לא אוהבת אותך !!- פרק 3

אנונימית ^~^ 07/01/2015 839 צפיות תגובה אחת
סורי שזה קצר

שון ובן הסתכלו עלי כאלו אני איזה גוד. אז לא, אני סתם עוד ילדה שאוהבת את אמינם. בעיקר את השיר headlight. אמינם הוא הגוד האמיתי, עבר גירושין נוראיים, אמא שלו טבעה אותו ונכון אולי זב לא היה סתם אבל הוא גוד בכל מקרה, הוא נשאר לבד, בעולם גדול, אבא לשלוש בנות ואני בטוחה שאבא מדהים. ״מה הקטע שלה ? להתלבש ככה ? לדבר ככה ולאיים ככה ?״ שאלתי את טום בשקט ״אל תקיים את זה אישית אני פשוט לא מסתדרת עם בנות אני מעדיפה להיות עם בנים״ שביט ענתה ושיחקה בציפורניים שלה ״אמא מתקשרת לענות לה ?״ שאל טום אותי ואת אור ״תביא לי.״ אמרתי
אני-הלו ?
אמא- שני ?
אני- כן אמא .
אמא- אני בהריון.
אני- אמא משהו חדש לספר ?
אמא- אני מתחתנת בעוד שבוע תודיעי לאחים שלך
ניתקתי ורצתי לספר להם
״אמא בהריון.״ אמרתי בתמימות ״יש משהו חדש ?״ שאל אור ״הם מתחתנים.״ אמרתי וגילגלתי עיניים ״היה נחמד לדבר איתכם אני צריכה לקחת מפה את אחים שלי תשלחו לי הודעה״ אמרתי ״רגע, מה המספר שלך ?״ שאל שון בעודו קם אלי נתתי לו את המספר והלכתי.
״תוציאו לנו שיחרור מהמנהל אני אלך להביא בינתיים את התיק שלי וג׳קט.״ אמרתי להם ורצתי לחדר כשיצאתי שון עמד שם ״תקשיבי אני יודע שאני לא קשור אבל אתם בטח הולכים לקנות בגדים וגם אני צריך אז אני יכול להצטרף ?״ הוא שאל בתמימות ״אין לי איתך בעיה יש לי עם המוזרה ההיא.״ אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון אור וטום הגענו לקניון כולנו הבנים ואני הלכנו קודם לבחור לי שמלה הייתה שם שמלת סטרפלס כמו שאני אוהבת היא באה מיני עם פפיון גדול מאחורה לקחתי אותה בכחול לבן ושחור. ״ואו.״ אמר שון שראה אותי עם השמלה ״ומי זאת ?!?!?! ממתי את הולכת לקנות בגדים בלי לקרוא לי ?!״ התערב גיתם שבא משום מקום. ״מתי שאומר לי לי בהתרעה של שבוע שאמא שלי מתחתנת ?״ עניתי בשאלה הוא התקרב ונישק אותי בלחי ״אתם חברים כאלו ?״ שאל שון ונראה מאוכזב ״לא מי תהיה חברה של המכוער הזה ?!״ צחקתי ״כולן.. מה לעשות שאני חתיך מדי ?!״ הוא שאל ״אי אפשר להתווכח עם זה והוא חבר הוא ידיד הכי טוב.״ אמרתי.
הלכנו לקנות לבנים חליפות.
שון היה ממש חתיך לא יכולתי לעמוד החליפה התאימה כל כך לשיער השחור והעיניים הירוקות שלו והאחים שלי ? תמיד הם חתיכים האחרון שנשאר הוא גיתם הוא יצא ופאק הוא מושלם. שילמנו והלכנו כשהגענו לפנימיה גילינו שיש עוד ילדים חדשים, אבל ילדים כמוני, שבמקור הם מארצות הברית. הם התקדמו לכיווננו ואמר (כמובן שבאנגלית אבל אני לא באתי לרשום סיפור באנגלית אז..) ״היי את יודעת אולי איפה חדר 658״
״כן בטח אני רק אודיע לאחים שלי. אור טום אני אחזור מאוחר יותר.״ עניתי ״אז.. מאיפה אתה הגעת ?״ שאלתי ״לונדון יש לך מבטע של אחת שבאה מאמריקה לפני כמה שנים.״ הוא ענה ״כי אני באמת.. אני שני״ אמרתי בנימוס ״אליוט״ הוא השיב, ״עליתי לפני 8 שנים מניו יורק חייתי עם אבא שלי לפני שהוא נרצח כשהוא נרצח עלינו לישראל״ אמרתי לו והשתדלתי שלא לבכות ״אני עליתי לארץ גם בגלל מוות.. אבל של אמא שלי, אבא שלי עסוק עם אחי הקטן אז חשבתי לעבור לפנימיה הזאת בינתיים״ הוא אמר באכזבה ובעצבות ״היי, אל תהיה ככה, אני אהיה איתך ואקשיב לך כמו אמא מתי שתצטרך, אני מבטיחה.״ אמרתי לו בחיוך וחיבקתי אותו ״הופה.. אני רואה שהזונה של נתנאל מצאה לה מישהו אחר.. מה זה כל האנגלית הזאת פה ?״ התערב אביאל, סתם עוד ילד מפגר ״אני לא זונה שלו אני לא רציתי אפילו לשכב איתו הוא פאקינג אנס אותי. ומה רע באנגלית ?!״ אמרתי והמשכתי אם אליוט והגענו לחדר שלו ״אני בחדר 845 בפינה שם אתה יכול לבוא אלי מתי שאתה רוצה. אתה צריך עזרה ?״ שאלתי אותו ״כן, אני אשמח.״ הוא ענה בחיוך


תגובות (1)

אייין לי הערות זה מושלם אהבתי תמשיכי!!

07/01/2015 12:28
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך