אני לא בוחרת להיות מאוהבת פרק 7- המכה

פרק 7
נ.מ רומי
הלכתי ברחוב, עצבנית על עומר, ונכנסתי הביתה. ראיתי את אמי ואבי יושבים על הספה
"מה קרה ?" שאלתי
"החלטנו לבסוף לא להתגרש" אמי אמרה ועלה חיוך על פניה
"למה …?" שאלתי
"עינייני מבוגרים" אבא שלי ענה ועליתי לחדרי.
דמחתי, ההורים שלי לא מתגרשים ! אנחנו נחזור להיות המשםחה שהיינו פעם, לפני הבגידה … טוב, זה לפחות מה שחשבתי, עד התחילו עוד פעם צעקות למטה
"אמרת שסלחת לי !" אבא שלי אמר
"סלחתי לך רק בגללה !" אמא שלי אמרה
"למה ?! את יודעת שעשיתי את זה כי הייתי חייב !" הוא אמר
"ולמה הבגדים שלה פה ?! למה את לא מסדרת אותם ?!" הוא שאל
"אני צריכה לסדר אותם ?! זה הבגדים שלה !" היא אמרה
"רומי ! בואי למטה עכשיו !" הוא אמר ואני קצת פחדתי לרדת, אבל בכל זאת ירדתי
"תקחי את הבגדים שלך למעלה עכשיו ! מזה אמור להיות ?! איזה מין ילדה יש לי ?! הוא אמר
"בגללך אני ואבא עוד נתגרש !! רק בגללך !" אמא שלי צעקה עליי
לקחתי מפתח ויצאתי מהבית
"לאן רומי ?! את לא יוצאת שיהיה לך ברור !" הוא אמר ואני רצתי החוצה.
השעה כבר הייתה 11 בלילה, לא היה לי לאן לכת, הגעתי למצב שאני סתם מסתובבת ברחוב.
הבנתי מה קרה ואיך המצב השתנה. עכשיו, הם יאשימו אותי בכל מריבה שלהם, כדי שתהייה להם סיבה לא להפרד… הפעם זה באמת יה באשמתי והרגשתי רע בגלל זה, אבל אני לא בטוחה שכל הפעמים האחרות יהיו כך …
הגעתי למדשאה, נשכבתי שם על הגב ונזכרתי בכל מה שקרה לי ביום החרא הזה …
–בוקר–
התעוררתי במדשאה שקרני השמש על פניי.
"פאק !" אמרתי בלחץ
לא חזרתי הביתה, נרדמתי פה, הם הולכים להרוג אותי …
נכנסתי הביתה בפחד ועל קצות האצבעות מנסה להגנב למיטה.
"איפה היית כל הזמן הזה ?!" אמא שלי צעקה ואבא שלי התעורר
"לאן הלכת ?! איפה ישנת ?!" אבא שלי צרח
"סתם נרדמתי על הדשא בחוץ …" אמרתי והוא נתן לי אגרוף בעין
"אווץ !" צעקתי והתחלתי לבכות ואמא שלי העיפה לי סטירה.
אחרי חצי שעה של מכות יצאתי מהבית בוכה. הם הרביצו לי. באמת הרביצו לי.
הם אף פעם לא הרביצו לי קודם. זה הכל בגלל הגרושים האלה. הם הופכו להיות שני אנשים עצבניים שמחזיקים אחד את השני בכוח.
שמתי משקפי שמש אבל אין מצב שאני הולכת כך לבית ספר. הלכתי למקום שלי למדשאה, כדי להרגע כאב לי כל הגוף, היו עלי כמה שטפי דם

נ.מ עומר
"איםה רומי ?" עומר שאל
"אה היא לא הרגישה טוב …" מור אמרה וברור לי שזה שקר. אתמול, היא הרגישה מצויין.
"אוקיי …" אמרתי. היא בטח לא באה לשיעור הזה בגללי.

נ.מ רומי
כעבור 5 שעות
ישבתי שם, לא רוצה ללכת לכיתה בגלל הסימנים, ועוד יותר מפחדת ללכת הביתה.
ראיתי את עומר מגיי, התיישבתי מהר בצורה מקופלת כדי שהוא לא יראה את המכות
"לא מרגישה טוב ?" הוא שאל ולא עניתי
"לא באת בגללי ?" הוא שאל. הוא תמיד חושב שהכל קשור אליו. לא עניתי
"את מוכנה לדבר איתי ?" הוא שאל ולא עניתי
"אולי לפחות תסתכלי עליי ?" הוא שאל . פאק.
הוא הרים לי את הראש וכאב לי אז אמרתי "אווץ" בשקט.
"מה קרה לך ?!" הוא שאל
"סתם … פגשתי כמה ערסים … והם עשו לי את זה" אמרתי
"את בסדר ? טיפלת בזה ?" הוא שאל
"לא באתי ישר לפה" אמרתי
"בואי" הוא תפס את היד שלי ונכנסו למכונית שלו
"לאן ?" שאלתי
"למקום שאני אוכל לטפל בך" הוא אמר והגענן לאיזה בניין קטן. ממש לא רציתי לעלות איתו לבית.
"אם את לא רוצה את יכולה ללכת ץ" הוא אמר ואיכשהו אני סמכתי עליו.
נכנסו לבית שלו, דירה קטנה, בעלת שני חדרים,היה שם סלון, חדר שינה , שרותים ומטבח
הרגשתי ממש לא נעים. כאילו מה אני עושה בבית של מורה ?
הוא הלך והביא תיק עזרה ראשונה מהארון.
"קודם כל אני אחטה לך את זה" הוא אמר ושם לי חומר חיטוי ששרף.
"כואב ?" הוא שאל
"קצת" הוא המשיך לטפל לי בפצעים, ושהוא דמק הוא אמר: "זהו גמרתי. את רוצה שאני אחזיר אותך הביתה ?"
"לאלא הביתה לא. המדשאה זה בסדר." אמרתי והוא הוריד אותי שם
"ביי ותשמרי על עצמך" הוא אמר שירדתי ונסע
התקשרתי למור
"הייי" אמרתי
"הייי" היא אמרה
"ישמצב שאני באה לישון אצלך היום ?" שאלתי
"בטח !" היא אמרה
"אבל למה לא הגעת היום ?" היא שאלה
"סתם, לא קמתי בבוקר" אמרתי
"טוב אני מחכה לך" היא אמרה
"טוב ביי" אמרתי
שמתי משקפי שמש, כאלה שממש חיסו לי את כל הפנים, ושם אני עשים כבר איפור כדי להסתיר ..