אני לא מאמינה התאהבתי בערס!!! פרק 2
בפרק הקודם:
נסענו והגענו לבית של שי. הוא כבר חיכה למטה יאאאאא כמה שהוא חתיך רגע מה לעזאזעל אני חושבת על כמה שהוא חתיך? הרי אני לא סובלת אותו מה יש לי? בבקשה אל תגידו לי שהתאהבתי בוווו.
פרק 2-
נ"מ של עמית:
שי יתקרב למכונית של אבי
שי: חמ חמ
אני: מה?
שי: את יכולה לקום גברת עמית?<
אני: למה? תשב אתה מאחורה!
שי: סליחה אני ישב מקדימה את לא יודעת "ועדרת פני זקן"?
אני: חחחחחחחח לא ידעתי שאתה זקן?
שי: אני לא אבל אני יותר בוגר ממך!
אני: דביל
שי: סתומה
אני: מכוער
שי: מכוערת
אבי: סתמו שניכם ועמית שבי מאחור למה אתם לא תפסיקו לריב ואתה שי שב כבר פה!
עשיתי את דבריו של אבי ושי חייך חיוך ניצחון ואני עשיתי לו פרצוף של חכה חכה עוד לא גמרתי איתך!
נ"מ של שי:
סוף סוף היא הקשיבה לו היא כל כך מעצבנת לפעמים ולפעמים בלי להשכיב אותה במיטה אבל היא אחות של חבר אז לא נוגע ולא מתעסק.
אח שלה לא סיפר לה ששי אזולאי תמיד אבל תמיד לא להתווכח איתי כי אני תמיד מנצח כפרה עליי!
הנסיעה עברה לאט כל הזמן עמית ולידור ציחקקו מאחור לא אמרתי להם כלום כי אין לי כוח לריב שוב איתה.
אחרי רבע שעה הגענו לבית ספר באיחור של 20 דקות אבל זה לא מעניין אותי מי שישמע אני לומר כל היום אני יושב במחששה מעשן או הולך לדפוק כמה שרמוטות של בית ספר בשירותים.
יצאנו מהמכונית של אבי ויתקדמנו כולנו לשער בית הספר עמית נתנה לשי נשיקה בלחי ולי היא עשתה פרצוף חמוץ ואני החזרתי לה חיוך תחמן והם הלכו לכיתה שלהם ואנחנו הלכנו למחששה.
נ"מ של עמית:
דביל אחד אני לא סובלת אותו דפוק אחד כמה דפקה יכולה להיות בבן אדם אחד למרות שהוא חתיך מושלם והקוביות שלו זו חולשה הוא במילה אחד ד.פ.ו.ק!
כשהלכנו לכיוון הכיתה אבי ושי הלכו למחששה ואני קולטת את כל השרמוטות של בית ספר נדבקות עלהים הרגשתי צביטה קטנה בלב כשראיתי את השרמוטות נדבקות לשי לא יודעת למה אולי אני מפתחת עליו רגשות? לא יודעת!!
לידור: עמית?
לידור עמית?
אני: מה?
לידור מה את חולמת אני כבר שעה קוראת לך?
תגובות (3)
תממשייכייייי
ואני מציעה לך לכתוב ככה
״עמית,״ לידור קראה לי. ״עמית!״
״הא?״ שאלתי.
״מה יש לך? אני קוראת לך כבר יותר משעה!״ היא אמרה בעצבים!
זה יהיה יותר נוח לקריאה ומסודר לעין:)
וואיי את כותבת מושלם ואני ממש שמחה שלא הפסקת את הספור כי אמרו השתמשת בסלנג חחחחחח ותמשיכי
תמשיכי!!!!!!!!