אני לא מאמינה שזה קורה לי : פרק 4 – מסך שחור

מהפרק הקודם:
במגרש ראיתי את אביאל משחק כדורגל, וואו הוא שחקן טוב והוא אפילו הכניס גול.
כשהוא הכניס את הגול צעקתי ומחאתי לו כפיים, הוא שם לב לזה והתקדם אליי.
״חחח.. מה את עושה פה?״ שאל.
״המורה רוצה שנבוא למעבדה אז חיפשתי אותך ומצאתי אותך פה״ עניתי.
״ואתה משחק ממש טוב״ הוספתי.
״תודה״ אמר.
״הלכתי לזקנה, עונש״ צעק במגרש והתקדם.
כל החברים שלו צעקו לו דברים אבל, לא הבנתי מה הם אמרו.
כשהגענו למעבדה, היה שיעור אז אביאל דפק בדלת וניכנס.
״השארתי לכם צבעים במחסן אתם תצבעו את האולם, אולי זה ילמד אתכם לא לאחר״ אמרה המורה.
——————————————
״אוף אין לי כוח עכשיו לצבוע״ אמרתי כשהלכנו למחסן.
״ולי את חושבת שיש כוח?״ שאל.
הגענו למחסן וראיתי את הדליים של הצבע, התכופפתי להרים דלי אחד אבל, היד של אביאל חסמה אותי.
״השתגעת? זה כבד״ אמר.
״אני יכולה להרים את זה״ אמרתי והתקרבתי בחזרה לדלי.
״מתערבים שאת לא יכולה להרים דלי 1 עד לאולם?״ שאל.
״על מה?״ שאלתי.
״אם את לא מצליחה, את עושה לי את העבודה בהיסטוריה ואם את מצליחה..״ אמר.
״ואם אני מצליחה, אתה מלמד אותי לפרוץ דלתות״ אמרתי.
״חחח.. לזה לא ציפיתי״ צחק.
״כזאת אני, לא צפויה״ אמרתי בקול דרמטי והעפתי את השיער שלי.
״תגידי, אין לך צבע להרים?״ שאל.
״יש לי״ אמרתי והרמתי את דלי הצבע. ואוו זה כבד, אולי לא הייתי צריכה להתערב איתו?
״מעניין מה יקרה קודם, את תפרשי או שהיד שלך תשבר״ אמר.
אני לא פורשת, היד שלי תישבר.. למה אני לא יכולה לסתום?
״אני אגיד לך מה יקרה קודם, אני אנצח״
אמרתי.
״אהבתי את האופטימיות״ אמר.
״אהבתי שאהבת״ אמרתי.
אחרי כל הדרך הארוכה שעברתי נשאר לי עוד טיפה אבל, אוף אני עוד שנייה מטמוטתת פה.
״מי ניצחה מי??״ שאלתי אחרי שניכנסתי עם דלי הצבע לאולם.
״את ניצחת..״ אמר בקול מבואס.
״אבל, אני צריך לעשות את העבודה בעצמי״ אמר ועשה כאילו הוא מנגב דמעה.
״ממש מיסכן״ אמרתי בציניות.
״טוב, הקיר לא יצבע את עצמו״ הוספתי ולקחתי את מברשת הצבע.
״לא חשבתי שאני אשנה כל כך צבע לבן״ אמר אביאל תוך כדי שאנחנו צובעים.
״אני לא רוצה ליראות את הצבע הזה יותר בחיים שלי״ אמרתי והוצאתי את המברשת מדלי הצבע במהירות כך שעפו כמה טיפות.
״אה ככה?״ שאל אביאל אחרי שעפו עליו טיפות הצבע ותוך שנייה הרגשתי שהוא מרח צבע על החולצה שלי.
״זה היה בטעות״ צעקתי ומרחתי עליו צבע בחזרה.
״בטעות? למה לא אמרת? אם זה בטעות אז.. גם זה בטעות״ אמר ומרח עליי עוד יותר צבע.
התעצבנתי לקחתי את המברשת הגדולה טבלתי בצבע והתחלתי לרדוף אחריו בכל האולם.
״טוב טוב הפסקת אש״ אמר מתנשף ונשכב על הרצפה אחריי שרדפתי אחריו בכל האולם.
״טוב נו, במילא לא נשאר לי כוח לרוץ אחרייך״ אמרתי ונשכבתי לידו.
״אזז.. מה את אומרת על הקיר?״ שאל.
״אני אומרת שיש לנו עתיד״ אמרתי.
מה אתה אומר על עוד שעתיים?״ שאלתי.
״מה עוד שעתיים?״ שאל.
״עוד שעתיים אני אתה והסיכה נפגשים ופורצים דלתות״ אמרתי וחייכתי.
״מתאים לי״ אמר, נעמד ומיד אני אחריו.
״תגיד, מאיפה אתה יודע לפרוץ?״ שאלתי.
״לא אמרת שלא תשאלי את זה?״ שאל.
״כן, אבל, אני סקרנית״ אמרתי.
״אז זה יילך ככה, את תגידי לי למה הגעת לפנימייה ואני אספר הולך?״ אמר.
למה הגעתי לפנימייה? זה התחיל לחזור אליי, כל הפלאשבקים, הכאב, הצרחות, לאט לאט אני רואה מולי מסך שחור.