אני על הכבוד שלי וויתרתי – פרק 1

עוד הפעם אותה הטעות, מועדונים, הרעש, אלכוהול, הבנים, זה לא מתאים לי..
אז למה אני עדיין עושה את זה ?!
אני רוצה רק שקט, שיפסיקו לקרוא לי ״זונה״ ״שרמוטה״ ״זולה״.
כבר נמאס, אני על הכבוד שלי וויתרתי !
״אצלי או אצלך ?״ שמעתי קול שקטע אותי מהמחשבות..
״ממ איפה שנוח לך״ קרצתי, אני כבר מגעילה את עצמי !
הגענו אליו, הוא הסתכל לי בעיניים במבט מרחם, שונאת את זה !
״את לא רוצה את זה נכון ? למה את עושה את זה? למה את נותנת לכולם?!״ שאל
״מאיפה הבאת את השטויות האלה ?! חתיכת נקבה, מפחד לאבד את הבתולים אע?!״ צרחתי, אבל בתכלס הוא צודק .
״בובה זיינתי מיליון שרמוטות כמוך״
״אני צריכה ללכת״ אמרתי ורצתי הביתה, ״שרמוטה״ המילה הזאת מהדהדת בראש שלי 24/7.
״חתיכת מטומטמת מופקרת״ לחשתי לעצמי, הכל התחיל מאונס, לקחו לי את התמימות וחיללו את הגוף שלי אני תמיד שומעת ״האחת שלי תהיה בתולה״, וחשבתי שאם אני כבר לא בתולה אז אף אחד לא ירצה אותי, התחלתי עם השטויות ואני רק בת 16, מטומטת!
נהייתי לשרמוטה, הם לבסוף ירצו מישהי שמורה, הלך לי החיים, זהו !
הגעתי לשער של הבית, באתי לדפוק בדלת ולא הייתי מסוגלת לראות שוב את המבט המאוכזב של אמא שלי לראות אותי חצי ערומה עם ריח של אלכוהול, סיגריות..
הביתה אני לא נכנסת ! אז לאן אני הולכת ?

המשך ? (:
אהבתם ? תנו הצעות לשיפור (: