אני על הכבוד שלי וויתרתי! פרק 11

הוא הסתכל עליי ברחמים, בהלם, בצער..
"אל תרחם אליי" אמרתי במרירות.
"לא.. פשוט, אני מכיר אותך, את מוכרת לי." אמר בגמגום..
"מה?" שאלתי לא מבינה.
"הדקירה.." אמר, מה הוא רוצה ?!
"תסביר את עצמך.." שאלתי בסקרנות.
"היא הייתה כמו אחותי!" צעק.
"מה יש לך?!" צעקתי לא מבינה..
"הוא הרג אותה.." אמר ויצאה לו דמעה..
"מה, מה זה קשור אליי?" שאלתי לא מבינה..
"שרון.." לחש, ברגע ששמעתי את השם הזה התחלתי לבכות..
"מה קרה לה?! היא מתה?! אמרו שהיא רק נעדרת.." שאלתי בגמגום..
שרון, אני לא מאמינה..
"הלכתי אלייה… ראיתי אותו.. זה הגיע לו, סתם שמו אותי פה" אמר לי בעצבנות.
"אני לא מבינה כלום!" צעקתי..
"אסור לי, מצטער" אמר לי והשפיל את הראש..
"תספר לי עכשיו" אמרתי בבכי, מגיע לי לדעת מה קרה לה, היא חברה שלי, ויותר מזה מגיע למשפחה שלה לדעת מה עם הבת שלה..
"אסור לי" אמר בעקשנות..
"המשפחה שלה.. יודעת?" שאלתי בהסתקרנות ..
דן הנהן לשלילה..
כאב לי בלב, שההורים שלה לא יודעים מה איתה..
"תספר לי" התחננתי…
"טוב אז ככה…" הוא התחיל לספר..
"נו?" אמרתי בהסתקרנות רבה!