אני על הכבוד שלי וויתרתי – פרק 3

(קוראים לילדה שבסיפור ליאן :))
זה היה רון, אני רון ומעיין היינו סוג של החברים שיודעים אחד על השניה הכל, אני ורון היינו חברים שנה, ביום שאנסו אותי זה נגמר, התרחקתי מכולם, הדרדרתי, הכל !
עכשיו מעיין ורון ביחד..
"יא מפגר שחרר אותי אני לא נושמת" צעקתי.
"אולי הגיע הזמן שתמותי" לחש..
"דיי תעזוב אותה, עם כל השנאה שלנו לפרוצה הזאת, לא מרביצים לבנות" מעיין צעקה..
"אני לא פרוצה דיי כבר! אתם לא יודעים עליי כלום, שום דבר ממה שעברתי ! כלום!" צרחתי..
רון שיחרר אותי "אנחנו יודעים מספיק" אמר וירק לכיוון שלי, והם הלכו ..
ישבתי על הרצפה ופשוט בכיתי בלי הפסקה, זהו נמאס, אני הולכת לתקן את מה שעשיתי, ולהחזיר אליי את הדבר הכי חשוב לי, מעיין..
הגעתי לפתח של הבית שלה, נשמתי עמוק היה 7 בבוקר, התקרבתי לדלת ודפקתי.
מעיין פתחה את הדלת "מה א..את עושה פה?!" גימגמה..
"תני לי להסביר הכל אני מתחננת!" אמרתי..
"כנסי." אמרה באדישות
לאחר שסיפרתי לה הכל מהאונס על עכשיו היא פשוט שתקה, לא הוציאה מילה .
"אני הולכת" אמרתי וחייכתי לה חיוך מזויף .
"חכי!" אמרה בהחלטיות..
הסתובבתי אלייה "לא ידעתי" הוסיפה..
"הייתי מטומטמת.." אמרתי "אני מתגעגעת ממש!" המשכתי והזלתי דמעה..
היא חיבקה אותי, "אני מבטיחה להפסיק, לנסות לתקן הכל.."
פתאום שמעתי טריקה של דלת..
"מה לעזאזל?!" שמעתי את מאור, מה?! הוא לא אמור להיות בצבא ?!
המשך ? (:
סורי שקצר (: